ד"ר קארל קרט פייפר (19 במרץ 1908 – 18 בנובמבר 1988) היה רופא וביוכימאי אמריקאי שחקר סכיזופרניה, אלרגיות ומחלות נוספות. הוא היה יו"ר המחלקה לפרמקולוגיה באוניברסיטת אמורי וראה את עצמו כאחד ממייסדי הפסיכיאטריה האורתומולקולרית. פייפר חיבר מספר ספרים. את הקטע הקצרצר שלפניכם תרגמתי מתוך הספר שלו שנקרא Nutrition and Mental Illness: An Orthomolecular Approach to Balancing Body Chemistry (תזונה ומחלות נפש: גישה אורתומולקולרית לאיזון כימיית הגוף). הקטע משקף את כוחה של התזונה והמחסור התזונתי ביצירה ובריפוי של מחלות נפש.
* שימו לב למונח פירולוריה המוזכר בקטע. פירולוריה מתפתחת כאשר יש רמה חריגה של מולקולות קריפטפירול (HPL) בגוף הנוצרות כתוצר לוואי בעקבות בעיה בסינתוז המוגלובין. במצב כזה ישנו איבוד של רכיבי תזונה, בעיקר אבץ וויטמין B6, כאשר מולקולות ה-HPL נקשרות לקולטני ה-B6 ואז גם לאבץ. אלה מופרשים החוצה מהגוף דרך השתן לפני שלגוף יש אפשרות לספוג אותן כראוי, מה שעלול בסופו של דבר להוביל להפרעות בוויסות מצב הרוח ומחלות נפש. הסיבות לפירולוריה נעוצות בעיקר באורח חיים לא בריא, הכולל תזונה לקויה, תפקוד לקוי של מערכת עיכול, רמה גבוהה של סטרס ועוד. כמו כן, נוכחות של רמזים שונים במשפחה מעלה את הסיכוי לסבול ממנה. ד"ר פייפר מפרט על כך בהרחבה בספרו.
בשנת 1976 יצא המאמר "מחסור באבץ המתבטא בסכיזופרניה", מאת ד"ר סטנטון וד"ר גרין, שעבדו במוסד הפסיכיאטרי של קולומביה.
הגיע אליהם מטופל בן 18, סטודנט מדרום קרוליינה שהתחיל לימודי מוזיקה בקולג' בקליפורניה. הצעיר, שחווה תחת לחץ חברתי בקולג', הפך חסר שקט. הוא אושפז במרכז הבריאותי בקליפורניה כשהוא חסר התמצאות לגבי זמן ומקום, וחווה הזיות ויזואליות באופן תמידי.
הבחור, שלא הגיב לתרופות שניתנו לו, חזר לדרום קרוליינה ואושפז בבית חולים פסיכיאטרי להמשך טיפול.
תוצאת הבדיקה היחידה שיצאה לא בנורמה מבין כל הבדיקות שנעשו לו, הייתה עלייה באנזים הכבד SGOT. אנזימי SGOT ו-LDH עולים כאשר ישנו מחסור בויטמין B6.
תרופות אחרות ניתנו לצעיר, אך ללא הצלחה. היו לו אפיזודות של עליות בלחץ דם, 150/120, סימן של עודף נחושת. הוא חווה הזיות והרס עצמי. וכאשר הוא נשאל הוא חזר על באיטיות על המילים של הרופא הבודק. הוא טופל בסדרה של 15 שוקים חשמליים, עם שיפור זמני, אך בתוך עשרה ימים מסיום טיפול זה המטופל חזר למצב הפסיכוטי הקודם וניסה לקפוץ מהחלון.
כאשר כל ניסיונות הטיפול נכשלו, הוא עבר בדיקה של מתכות בסרום הדם. האבץ שלו היה 65 אחוז מק"ג (הנורמלי הוא 100-120), הנחושת שלו היה 185 (הנורמלי לזכר הוא 100 מק"ג). לפי מילות המחברים: "מכיוון שכל הטיפולים האחרים הוכחו כבלתי יעילים, הוחלט לטפל במטופל כאילו היה חולה בפירולוריה (*ראו הערה לפני המאמר) ונעשה ניסיון להשלים את האבץ וה-B6."
כאשר קיבל המטופל על 160 מ"ג של אבץ סולפט ליום ו-1,000 מ"ג של ויטמין B6 פעמיים ביום – בתוך יומיים הוא הפך שקט. הוא היה ערני יותר והיה מסוגל לצאת מחדרו הנעול ולהצטרף למטופלים האחרים במחלקה. הנוקשות השרירית והרעידות שלו פחתו. ההתקדמות הייתה קבועה, ובתוך חודש אחד המטופל הפך נורמלי מבחינה רגשית, כשהוא בונה תוכניות לעתיד ומודע לחלוטין לעולם סביבו. כאשר הוא שוחרר, התוצאה של בדיקת השפיות שלו (בדיקת 'סולם התנהגות מטופל') הייתה ברמה הנורמלית של 10, אחרי שירדה מ-71.
במעקב של שנה אחרי, המטופל היה חזרה בקולג' ומצבו היה טוב. רמת האבץ שלו עדיין הייתה נמוכה (75 אחוז מק"ג) אך רמת הנחושת הייתה נורמלית – 90 אחוז מק"ג. המטופל לגמרי שיתף פעולה והמשיך לקחת את מנות האבץ וה-B6 היומיומיות שלו.
הרופאים סיכמו: "אנו מאמינים שישנה קבוצת מטופלים הסובלת ממחסור באבץ שמשולב בסטרס רגשי, והיא עשויה לחוות סימפטומים של סכיזופרניה. בגלל ההצלחה והבטיחות של טיפול זה, נראה ששווה לנסות לזהות מטופלים אלה ולטפל בהם."
על כך אני יכול לומר היום ב-1987, בהתלהבות : אמן! בואו נעשה את זה!