צמחונות: מה המדע אומר לנו
תרגום למאמר מתוך האתר של קרן ווסטון א. פרייס.
פורסם במקור בתאריך 31 בדצמבר 2000
מאת: סאלי פאלון וד"ר מרי ג'י אניג
למאמר המקורי לחצו כאן.
על המחברות:
סאלי פאלון מורל – מייסדת קרן ווסטון א.פרייס, מקימת הקמפיין 'חלב אמיתי' ומחברת ספרים בתחום התזונה והקולינריה.
ד"ר מרי ג'י אניג ז"ל – הייתה חוקרת תזונה, בעלת דוקטורט במדעי התזונה ותזונאית מוסמכת. ייסדה את קרן ווסטון א.פרייס יחד עם סאלי פאלון.
כתבי בריאות עשויים בקלות לדבר על מזונות מן החי באופן שלילי, אך למעשה, הספרות המדעית מציעה מעט מאוד מחקרים ארוכי טווח על ערכה של תזונה צמחונית. הסטטיסטיקאי ד"ר ראסל סמית', ניתח את המחקרים הקיימים על צמחונים1 וגילה שבעוד שהיו מחקרים רבים שבאופן לא מפתיע הראו שתזונה צמחונית מפחיתה משמעותית את רמות הכולסטרול בדם, המחקרים שמעריכים את ההשפעות של תזונה צמחונית על תמותה ממשיכים להיות מעטים במספר. למעשה, סמית' שיער שהנתונים הזמינים מהמחקרים הפרוספקטיביים הרבים שקיימים נגנזים מכיוון שהם לא מגלים יתרונות בצמחונות. לדוגמה, הסטטיסטיקה לגבי תמותה נעדרת באופן מוזר ממחקר הלב של טרומסו מנורבגיה, שהראה שלצמחונים יש רמות כולסטרול בדם נמוכות במעט לעומת ללא צמחונים.2
מסקירה של כ-3,000 מאמרים בספרות המדעית, מצא סמית' רק שניים שהשוו נתוני תמותה של צמחונים ולא צמחונים. אחד מהם היה מחקר משנת 1978 על האדוונטיסטים של היום השביעי (SDAs). שני ניתוחים גרועים מאוד של הנתונים פורסמו בשנת 1984, אחד מאת ה.א קאהן ואחד מאת ד.א סנוודן.3 הפרסום של קאהן השליך החוצה באופן שרירותי למדי את רוב הנתונים והתייחס רק לנושאים שהצביעו על צריכה נדירה מאוד או תכופה מאוד של המזונות השונים. לאחר מכן הם חישבו את "יחסי הסיכויים" שהראו שהתמותה גדלה ככל שצריכת הבשר או העוף עלתה (זה לא היה כך עם גבינה, ביצים, חלב או שומן המחובר לבשר).
כאשר סמית' ניתח את שיעורי התמותה הכוללים מהמחקר כפונקציה של תדירות צריכת גבינה, בשר, חלב, ביצים ושומן המחובר לבשר, הוא מצא ששיעור התמותה הכולל ירד ככל שתדירות צריכת הגבינה, ביצים, בשר וחלב גדלה. הוא כינה את הפרסום של קאהן "דוגמה נוספת לתוצאות שליליות שעוברות לישה ופרשנות באופן שגוי כדי לתמוך בקביעות הפוליטיקלי קורקט לפיהן צמחונים חיים חיים ארוכים יותר".
הניתוח של סנוודן פרסם נתוני תמותה ממחלת לב כלילית (CHD) ולא נתוני תמותה כוללת בנוגע למחקר האדוונטיסטים, שנמשך 21 שנים. מאחר שסנוודן לא הסיר את הנתונים לגבי תדירות בינונית של צריכת בשר, אבל כן עשה זאת עם הנתונים לגבי צריכת ביצים, גבינה וחלב – זוהי עדות נוספת לכך שגם קאהן וגם סנוודן ביססו את תוצאותיהם על ניתוח שרירותי לאחר מעשה ולא על ניתוח מתוכנן מראש המותנה בעיצוב השאלון שלהם. סנוודן חישב את יחסי הסיכון היחסיים והגיע למסקנה שהתמותה ממחלת לב כלילית עלתה ככל שצריכת הבשר עלתה. עם זאת, שיעורי העלייה היו טריוויאליים – 0.04 אחוז ו-0.01 אחוז בהתאמה עבור גברים ונשים. כמו קאהן, גם סנוודן לא מצא קשר בין תדירות צריכת ביצים, גבינה וחלב לבין "סיכון תמותה ממחלת לב כלילית".
תוך ציטוט של מחקר האדוונטיסטים, טענו כותבים אחרים ששיעור התמותה של אנשים לא צמחונים מכל סיבה שהיא הוא גבוה יותר מאשר צמחונים,4 וכי "נראה לפחות שישנו ספק מועט לגבי כך שגברים אדוונטיסטים חווים פחות מחלות לב מאחרים".5 המוטיבציה החזקה להראות שתזונה דלה במוצרים מן החי מגנה מפני מחלת לב כלילית (ומחלות אחרות) מיוצגת היטב במחקר האדוונטיסטים ובניתוח שלו לאחר מכן. בעוד שקאהן וסנוודן השתמשו שניהם במונח "מוצק" כדי לתאר את ההשפעות של צריכת בשר על תמותה, ברור שהמונח "טריוויאלי" הוא המונח המתאים יותר. מעניין גם שלאורך הניתוחים שלהם, הם השליכו הצידה את הממצאים השליליים לחלוטין לגבי מזונות שיש בהם כמויות הרבה יותר גדולות של שומן, שומן רווי וכולסטרול.
המחקר השני פורסם על ידי בוור וסוויטנאם6 בשנת 1982. הוכח ששיעור התמותה השנתי ממחלת לב כלילית בקרב צמחונים היה נמוך ב-0.01% בלבד מזה של לא צמחונים, אבל המחברים ציינו שההבדל היה "משמעותי".
הטבלה שלהלן מציגה את שיעורי התמותה השנתיים בקרב צמחונים ולא צמחונים שסמית' הסיק מהנתונים הגולמיים ממחקר בן 7 השנים של בוור וסוויטנאם. כפי שניתן לראות, ההבדל "המסומן" בין גברים צמחונים ללא צמחונים לגבי מחלת לב איסכמית (IHD) היה רק 0.11 אחוז. ההבדל בשיעור התמותה מכל הסיבות היה בכיוון ההפוך, עובדה שבוור וסוויטנאם לא ציינו. יתרה מכך, בקרב נשים: שיעורי התמותה ממחלת לב איסכמית ושיעורי התמותה מכל הסיבות היו למעשה מעט גבוהים יותר אצל צמחוניות כאשר היה מדובר במוות ממחלות לב, וגבוהים יותר באופן משמעותי כאשר היה מדובר במוות מכל הסיבות.
שיעורי תמותה שנתיים של צמחונים ולא צמחונים
תמומתה ממחלת לב איסכמית (IHD):
בקרב גברים צמחונים – 0.22%
בקרב גברים לא צמחונים – 0.33%
בקרב נשים צמחוניות – 0.14%
בקרב נשים לא צמחוניות – 0.10%
תמותה מכל הסיבות:
בקרב גברים צמחונים – 0.93%
בקרב גברים לא צמחונים – 0.88%
בקרב נשים צמחוניות – 0.86%
בקרב נשים לא צמחוניות – 0.54%
התוצאות הללו בהחלט לא תומכות בטענה שצמחונות מגנה מפני מחלות לב או תמותה מכל סיבה שהיא. למעשה, הן מצביעות על כך שצמחונות מסוכנת יותר לנשים מאשר לגברים.
מחקר משנת 1994 שהשווה בין צמחונים לאוכלוסייה הכללית7 סותר לחלוטין את הטענה שלצמחונים יש שיעורים נמוכים יותר של סרטן בהשוואה ללא צמחונים. החוקרים מצאו שלמרות שלאדוונטיסטים הצמחונים יש שיעורי סרטן זהים או מעט נמוכים יותר בחלק מהמקומות, למשל 91% במקום 100% בסרטן השד, השיעורים לגבי מספר סוגי סרטן אחרים גבוהים בהרבה מהתקן הכללי של אוכלוסיית ארה"ב, במיוחד סרטן של מערכת הרבייה. נשים אדוונטיסטיות סבלו יותר ממחלת הודג'קינס (131%), מיותר סרטן המוח (118%), יותר מלנומה ממאירה (171%), יותר סרטן הרחם (191%), יותר סרטן צוואר הרחם (180%) ויותר סרטן השחלות (129%) בממוצע.
References
- Russell L Smith, Diet, Blood Cholesterol and Coronary Heart Disease: A Critical Review of the Literature, Vol 2, Vector Enterprises, November 1991. The author was a statistician who subjected the many studies on coronary heart disease to appropriate rigorous statistical analysis.
- V Fonnebo, “The Tromso Heart Study: diet, religion and risk factor for coronary heart disease,” American Journal of Clinical Nutrition, 1988, 48:739
- H A Kahn et al, “Association between reported diet and all-cause mortality,” American Journal of Epidemiology, 1984, 119:775; D A Snowden et al, “Meat consumption and fatal ischemic heart disease,” Preventive Medicine, 1984, 13:490
- J T Dwyer, “Health aspects of vegetarian diets,” American Journal of Clinical Nutrition, 1988, 48:712
- G E Fraser, “Determinants of ischemic heart disease in Seventh-Day Adventists: a review,” American Journal of Clinical Nutrition, 1988, 48:833
- M L Burr and P M Sweetnam, “Vegetarianism, dietary fiber and mortality,” American Journal of Clinical Nutrition, 1982, 36:873
- P F Mills, et al, “Cancer incidence among California Seventh-Day Adventists, 1976-1982,” American Journal of Clinical Nutrition, 1994, Vol 59 (Supplement), Pages 1136S-1142S.