הקטע שלפניכם הוא מתוך ספרה של לייר קית' שנקרא The Vegetarian Myth (המיתוס הצמחוני), והוא מביא נקודת מבט מעניינת בנוגע לסיבה שהאדם התחיל בפיתוח החקלאות.
קית' היא פעילה חברתית במגוון תחומים ומאחוריה 20 שנה של טבעונות (ולפני כן צמחונות). היא שרדה את הטבעונות ויצאה ממנה עם רשימת בעיות בריאות ארוכה, עם חלקן היא תיאלץ להתמודד עד סוף חייה.
המפתח לחקלאות המפותחת של היום הם הצמחים החד-שנתיים. רוב הצמחים על כדור הארץ הם צמחים רב-שנתיים. ברגע שהם מתבססים, הם חיים למשך שנים, לפעמים מאות שנים. תפקידם במערכת האקולוגית הוא קריטי: השורשים שלהם מחזיקים את האדמה במקום.
בניגוד לצמחים הרב-שנתיים, הצמחים החד-שנתיים חיים רק עונה קצרה או שתיים. בזמן הזה, הם חייבים למלא את תפקיד חייהם: להתרבות. לכן, הם מסתמכים על זרעים גדולים ושמנים. הזרעים שלהם סבלניים כי הם חייבים להיות. לרדיקלים הקטנים הללו אין סיכוי מול השורשים הרב-שנתיים. הם מחכים שמשהו יגרום להרס הצמחים הרב-שנתיים ויביא לחשיפה של האדמה – שרפה, הצפה, רעידת אדמה, ביזונים נודדים או בני אדם.
נקודת ההתחלה של החקלאות היו צמחים חד-שנתיים – זני הבר של התירס, האורז, השעורה (ותפוחי האדמה מהאנדים, שהם החריגים בכך שהם פקעת) – מכיוון שצמחים אלה הפיקו זרעים גדולים מספיק כדי שיהיו שווים את מאמץ הקצירה. הם הגיעו לעמקי הנהר, שם הם היו מועדים להצפות ושם הם מצאו גומחות טובות לצמוח בין ההפרעות הצפויות.
ואז הגיעו בני האדם, כשהם משחקים באש, אוכלים ומפרישים, והצמחים החד-שנתיים הרגישו כמו בבית. הצמחים הפכו לחסידי בני האדם. הם אהבו לצמוח באזורים בהם בני האדם סיפקו הפרעות.
החקלאות התחילה בשישה מרכזים שונים עם צמחים שונים:
- התירס, במרכז אמריקה
- האורז, בנהר הצהוב ונהר היאנגצה שבסין ובהודו
- זן אחר של אורז, במערב אפריקה
- החיטה, במזרח התיכון
- עשבים שוטים של מישור הצפה (דלועים, חמניות, צ'נופודות), בדרום-מרכז ארה"ב
- תפוחי אדמה, באנדים
כל האזורים הללו יצרו חקלאות ולאחר מכן ציוויליזציות עירוניות. זה לא התרחש רק בגלל ההתנהלות של בני האדם, אלא גם בגלל המשיכה של הצמחים החד-שנתיים להתנהלות בני האדם.
זה ה"איך" בנוגע לחקלאות, זה לא ה"למה".
למה שבני האדם יוותרו על חיים עם בריאות קרוב למושלמת וזמן פנוי, לטובת עבודה שוברת-גב ותזונה לקויה?
הופעת החקלאות מותירה עקבות כמעט משפטיות, בעצמות ובשאריות הצואה – עדות לפשעים שהינם נגד התבנית האנושית הבסיסית:
מחסור תזונתי, אוסטאומיאליטיס ודלקת קרום העצם (זיהומי עצמות), טפילי מעיים, זיהומי 'יואז' (נ"ע: זיהום טרופי של העור, העצמות והמפרקים), עגבת, צרעת, שחפת, אנמיה (מתזונה לקויה כמו גם מתולעי קרס), רככת בילדים, אוסטיאומלציה (נ"ע: רככת העצמות) אצל מבוגרים, הפרעות גדילה בילדות וקומה נמוכה בקרב מבוגרים.
אנתרופולוגים רפואיים יכולים להתבונן על עצם ובמבט מהיר לומר האם האדם היה חי בתקופת ציידים-לקטים או בחברה חקלאית. הציידים נראים נהדר, החקלאים מתפרקים.
ויש גם את המאמץ האינסופי. הצייד-לקט הממוצע עבד 17 שעות בשבוע, מה שהשאיר לו הרבה זמן פנוי. חקלאים עובדים מזריחה ועד שקיעה, כאשר אפילו באמריקה עם כל הטכנולוגיה, האזרח הממוצע עובד מעל 40 שעות בשבוע וזה לא כולל מטלות הכרחיות כמו בישול, ניקיון וגידול הילדים (שבדרך כלל מוטלות על הנשים).
אז מדוע בני האדם עשו זאת? (נ"ע: עברו מלהיות ציידים-לקטים לחקלאים)
כמה תיאוריות הוצעו, אך אף אחת מהן לא תאמה את העובדות. בבית הספר למדנו שגידול האוכלוסין הכריח את בני האדם ליצור חיים יותר פרודוקטיביים. זה היה הגיוני לו היה זה אמת. אם גידול אוכלוסייה היה מהווה הטריגר אז ארכיאולוגיים היו מוצאים שלדים שבירים, מכווצים ומדורדרים של בני אדם בתת תזונה לפני העדויות לחקלאות, אבל הם לא. במקום זאת, הם מצאו שיניים ועצמות ארוכות, חזקות ובריאות המאפיינות ציידים-לקטים. רק אחרי החקלאות התרחש גידול אוכלוסין מסיבי.
אולי הארכיאולוגים צריכים לדבר עם הפרמקולוגים.
כבש גדול-קרניים ישחק את שיניו עד החניכיים כדי לאכול חזזית פסיכואקטיבית מסלעים. בקר יחזור לאכול מצמחי הלוקוויד עד שהם יהרגו אותו. ציפורים מתמסטלות מזרעי קנאביס, ויגוארים יאכלו את הקליפה של גפן היאג'ה כדי לחוות הזיות. פילים מייצרים יין על ידי הוצאת מוהל מדקלים. ציפורים ממלאות עצמן פירות יער מותססים עד לרמה שהן כה שיכורות וחסרות התמצאות שהן מתות תוך כדי תעופה. ברווזים תרים אחר צמחים נרקוטיים. קופים וכלבים אוהבים עשן של אופיום. שימפנזות יתגברו על הפחד שלהן מאש כדי לעשן סיגריה, טאבק הוא חומר ממכר למספר בעלי חיים, כולל תוכים, בבונים ואוגרים.
איילים יתעלמו ממזון כדי להשיג פטריית הזיה אם הם יריחו אותה בזמן ששמאנים משתמשים בה.
קחו בחשבון שהפרג הוא אחד הצמחים המבוייתים הראשונים, ואף אחד לא גידל את הזרעים הקטנים הללו בשביל ארוחה.
בקרב הצמחים השנתיים המבוייתים ישנם חומרים פרמקולוגיים המכונים אקסורפינים, אלה הם אופיואידים המשפיעים על המוח האנושי כמו שאופיום משפיע. הם ממכרים.
גם חלב מכיל אקסורפינים אך בכמויות קטנות בהרבה.
החוקרים ג. וודליי וא. מרטין, שפיתחו תיאוריה זו, הצהירו:
"צריכה של דגנים וחלב בכמויות המודרניות הנורמליות על ידי אנשים נורמלים, מפעילה את מרכזי התגמול במוח. למזונות שהיו נפוצים לפני החקלאות אין את התכונות הפרמקולוגיות הללו. איכות השפעת האקסורפינים היא כמו זו המופקת מסמי אופיואידים אחרים. כלומר – תגמול, מוטיבציה, הפחתת חרדה, תחושת רווחה, ואפילו התמכרות.
למרות שהשפעה של ארוחה טיפוסית היא פחותה ממנה של סם כזה, רוב בני האדם המודרניים חווים אותה כמה פעמים, ביום בכל יום מחייהם הבוגרים."
על פי הדוקטורים מייקל ומרי דן אידס, "אף אחד לא עושה בינג' על סטייק או ביצים או צלעות חזיר, אנשים תמיד עושים בינג' על עוגיות, סוכריות ופחמימות ג'אנקיות אחרות. לדגנים ומוצרים המופקים מהם, יש קסם מפתה שהוא מעבר לגירוי בלוטות הטעם בלבד.
עשינו זאת בגלל שהתמכרנו.
בגלל שהדגנים השנתיים הללו מציעים לנו אושר והיי כימיקלי.
צמחים משחקים עם כימיה כבר מאה מיליון שנים, מנסים אסטרטגיות שונות כדי להרחיק טורפים פוטנציאליים ולמשוך סייעים פוטנציאליים. הם מייצרים חומרים כמו קפאין שמדכא את התיאבון, גורמי הזיות שגורמים לבלבול מסיבי, הורמונים המשבשים פוריות עתידית, ורעלים שפשוט הורגים. כולם מדויקים להדהים.
הם גם מתנסים בכימיקלים כדי למשוך, ואלה מספקים אושר, אקסטזה, תובנות רוחניות ועוררות של מרכזי עונג. יותר מדי מחומרים אלו והחיה הסייעת הפוטנציאלית תהפוך למכורה חסרת תועלת, אך בכמות המספיקה בדיוק – החיה המכורה יכולה לעשות המון למען הצמח, והיא תעשה את מה שצריך כדי להשיג עוד. כמו למשל לכבוש את העולם.
מעניין! אבל מה עם הסרטונין המופרש כתוצאה מאכילת פחממות/ עמילן/ תפוח אדמה, או האפקט של הסוכר ופחממחות על המוח, שהיא חיובית, מבחינת רוגע?
היי אילת 🙂 מי אמר שהגוף לא יכול לייצר סרוטונין גם ללא פחמימה? גופנו אומנם זקוק לחומצת האמינו טריפטופן בשביל לייצר סרוטונין, אך היא נמצאת בין היתר במגוון מזונות חלבוניים ולא רק בפחמימות. ייצור הסרוטונין גם תלוי בתפקוד תקין של מערכת העיכול מכיוון שרובו מיוצר במעי. רוגע בעיניי הוא לא תולדה של פירוק התזונה למרכיבים ספציפיים, אלא של איזון כולל.