מחקר התאומים – מדע או תעמולה טבעונית?

בוודאי שמעתם על הפרופגנדה הטבעונית החדשה בשם "מחקר התאומים". המחקר בחן תוצאות של תזונה טבעונית אל מול תזונת כל ב-22 זוגות תאומים זהים. העיתונאית נינה טיישולץ סיכמה במאמר מצוין (בתשלום) את הכשלים במחקר והנסיבות הסובבות אותו. אני מביאה לכם את עיקרי דבריה, בניסוח שלי.

כריסטופר גרדנר, מפרסם המחקר, מתיימר לטעון כי "התזונה הטבעונית הבריאה הובילה לתוצאות קרדיו-מטבוליות משופרות בהשוואה לתזונה בריאה של אוכלי כל." ולכן, "רופאים יכולים לשקול גישה תזונתית זו כאלטרנטיבה בריאה עבור המטופלים שלהם."

גרדנר, הטוען על עצמו שהוא "כמעט טבעוני" כבר יותר מ-40 שנה, או במילים אחרות: לא מצליח להיות טבעוני אבל דוחף טבעונות לאחרים, הוא גם מנהל 'יוזמת התזונה הצמחית של סטנפורד' (PBDI). יוזמה זו הושקה ב-2021 כחלק מהמטרה של להפוך את העולם לטבעוני, וקיבלה מענק כספי ל-5 שנים, באדיבותה של חברת Beyond Meat הידועה.

ונחזור למחקר התאומים.
מי שמימן את מחקר התאומים עצמו הוא קייל ווגט. ווגט הוא איש עסקים אמריקאי, מייסד 'קרן ווגט' שמטרתה היא מימון גורמים לקידום התזונה הצמחית, והוא גם מאה אחוז טבעוני. ווגט היה מפיק שותף לסרט התעמולה הטבעוני The Game Changers והינו חלק ממה שמכונה "המאפיה הטבעונית" – קבוצה של טייקוני עמק הסיליקון שמשקיעים בחברות המתמקדות בטבעונות. "מאפיה" כמו המאפיה האיטלקית, כן? לא ערימה של קרואסונים.

ווגט השקיע מעל מיליון דולר בסרט The Game Changers, וכעת גם מימן סדרה דוקומנטרית בנטפליקס על מחקר התאומים שנקראת You Are What You Eat – "אתה מה שאתה אוכל".
משפט שגוי מיסודו אגב. היה נכון יותר לומר: אתה מה שאתה סופג/מעכל.

מוזמנים לקרוא את התרגום שלי למאמר הביקורת של ד"ר פיטר עטיה על הסרט The Game Changers.

כאשר מדובר בקרן ווגט, ישנו ניגוד אינטרסים משמעותי בכל הנוגע לחקר התזונה בסטנפורד (או כל מחקר תזונה במקום אחר שקרן זו מממנת) מסיבות ברורות – ווגט ואשתו, גם כן טבעונית אקטיביסטית, חשים מחויבות אידיאולוגית עמוקה לאג'נדה הטבעונית.

במחקר של גרדנר, לא מיידעים אותנו לגבי העובדה ש'יוזמת התזונה הצמחית של סטנפורד' ממומנת על ידי ביונד מיט, או ש'קרן ווגט' היא כלי לקידום טבעונות. מה שכן קיים במאמר היא הודאה בכך שגרדנר קיבל כסף מביונד מיט, כאשר קבלת המימון הזה הוגדרה כ"מחוץ לעבודה שהוגשה", כלומר כלא רלוונטית למחקר עצמו.

חברת ביונד מיט מממנת את עבודותיו של גרדנר כבר מ-2018. גרדנר הוא חבר בוועדה המייעצת להנחיות התזונה של ארה"ב – קבוצת התזונה החזקה ביותר בארה"ב כרגע, עם יכולת השפעה אדירה על בריאות הציבור. גרדנר אף מכהן בוועדת משנה ספציפית הבוחנת בין היתר את נושא מכסת השומן הרווי המומלצת לציבור, מה שמהווה אמצעי קל לשליטה על מכסת המזון מהחי. הוא גם יושב בוועדות התזונה של איגוד הלב האמריקאי. למרות כל זאת – או אולי בגלל – גרדנר לא מקבל ביקורת על ניגודי האינטרסים שלו מעיתונאים או חוקרים אקדמאים.

כעת נעבור להיבט המדעי.

גרדנר הוא מומחה בתכנון מחקרים מסוג זה ומבצע מחקרים כאלו מאז 2006.
בשנת 2007 פרסם גרדנר מחקר בשם “A to Z”. המחקר נמשך כשנה ובו דווח כי מתוך מספר סוגים של דיאטות (ביניהן דיאטת "אורניש" שהינה צמחונית עם נטייה לטבעונית) – דיאטת אטקינס היא העדיפה. הנבדקים שהיו על תזונת אטקינס ירדו משמעותית יותר במשקל והיו להם תוצאות מעולות בסמנים של בריאות קרדיווסקולרית ומטבולית. מאז, מייעץ גרדנר לשתי הקבוצות של המשתתפים בניסוייו להימנע מסוכר וקמח לבן, למשל בניסוי שלו שנקרא DIETFITS. דבר זה מפחית מראש את היתרון של התזונות הדלות פחמימה במחקרים שלו.

בניסוי אחר שלו שנקרא "KETO-MED" ובחן את ממוצע הסוכר בדם (HbA1c) אצל חולי סוכרת וטרום סוכרת, ביקש גרדנר מהמשתתפים בתקופה שבה הם היו על דיאטת קיטו להפסיק את כל התרופות להורדת ה-HbA1c במהלך הניסוי, בעוד שאלו שהיו על תזונה "ים תיכונית דלת פחמימה" צמצמו את נטילת התרופה שלהם רק בחצי. ההבדל הזה יצר בקרב הקבוצה הים תיכונית יתרון מובהק (ולמרות זאת לקבוצות היו תוצאות כמעט שוות). זוהי רק אחת מההטיות שהופיעו במחקר זה.

משמעות המידע הזה היא שגרדנר מכוון את הדברים באופן כזה שהתוצאות יוטו לכיוון שהגיוני להניח שהוא הכיוון הרצוי לו – תזונה צמחית.

וחזרה למחקר התאומים.

הניסוי כלל 22 זוגות תאומים זהים בני 18 ומעלה במצב בריאותי טוב, כאשר אחד מכל זוג הועבר לתזונה טבעונית והאחר לתזונת כל, למשך שמונה שבועות. המשתתפים חולקו באקראי לקבוצות של תזונה "טבעונית בריאה" ו"תזונת כל בריאה" – תאום אחד על כל דיאטה. במשך ארבעת השבועות הראשונים הארוחות סופקו להם, ובמשך ארבעת השבועות הבאים המשתתפים התבקשו לקנות מזון משלהם.

התווית "בריא" על שתי התזונות הללו היא משונה והגיונית בו זמנית.
מצד אחד, התבקשו המשתתפים להימנע מסוכר ופחמימות מזוקקות, ומצד שני, הורו להם לאכול שש מנות דגנים ושתי מנות פרי ליום, מה שהופך את שתי הדיאטות הללו לעשירות בפחמימות. זאת למרות שגרדנר כבר יודע שתזונה ממחקרו “A to Z”, שדיאטה דלת פחמימות מובילה לתוצאות בריאותיות טובות יותר. דבר נוסף שגרדנר יודע זה שהתזונה הטבעונית היא מטבעה עשירה בפחמימות.

אז מה המשמעות של הוראות התזונה המכוונות והמאוד מודעות הללו?
אם גרדנר יודע שהפחתת פחמימות מביאה לתוצאות טובות יותר, והוא יודע שהתזונה הטבעונית היא עתירת פחמימות מטבעה, אז הדרישה לכמות גדולה של פחמימות במחקר הזה נראית כסוג של ניסיון להבטיח צמצום פערים בתוצאות של שתי סוגי הדיאטות.

דרך נוספת לניפוח התדמית החיובית של התזונה הטבעונית במחקר הייתה להתמקד בסמן אחד ספציפי והוא ה-LDL או "הכולסטרול הרע" (LDL-C), תוך התעלמות או הקטנת החשיבות של שאר הסמנים הקרדיווסקולריים. תזונה צמחית יכולה להוריד את רמות ה-LDL, זאת בעיקר מכיוון שהיא מכילה סטרולים צמחיים (פיטוסטרולים) המחליפים חלק מהכולסטרול הטבעי של הגוף בדפנות התא. הגיוני גם להניח שגורמים אחרים העשויים להשפיע על הכולסטרול לא יתרחשו בתקופת זמן קצרה של חודשיים, וכך ניתן לומר שלגרדנר הייתה תוצאה מובטחת. ואכן, תוצאות ה-LDL היו נמוכות ב-13.9 mg/dL בממוצע, בקרב התאומים הטבעוניים בהשוואה לאוכלי הכל.

אתם ודאי עשויים לחשוב שהורדת ה-LDL היא דבר חיובי, שהרי זה מה שלימדו אותנו, אך בפועל בריאות הלב וכלי הדם היא תמונה רחבה בהרבה מנתון אחד בלבד. למידע נוסף בנושא הכולסטרול קראו את התרגום שלי למאמרה של ד"ר ג'ורג'יה איד בנושא.

תזונה מבוססת צמחים יכולה להוריד גם את ה-HDL או "הכולסטרול הטוב" (HDL-C), כפי שהיא עשתה במחקר התאומים, שם דווח על ירידה של 3.6 mg/dL, שאינה נחשבת מובהקת סטטיסטית ועליה גרדנר לא דן בה במאמרו.

נתונים נוספים שדווחו במחקר וגרדנר לא דן בהם הם שלתאומים שהיו על תזונה טבעונית היה אינסולין בצום טוב יותר וגם שהם ירדו יותר במשקל. מדוע גרדנר לא דן בסיבות לכך? האם יכול להיות שזה קשור לעובדה שהמשתתפים בקבוצת הטבעונות העידו שהם אכלו פחות סוכר לעומת אוכלי הכל וכ-180 קלוריות פחות ליום, מה שעשוי לרמוז שהשיפור במדד קשור להפחתה פחמימתית (וקלורית) ולא להורדת המזון מהחי? האם זה עשוי להיות קשור לעובדה שהמשתתפים הללו גם נתנו ציון נמוך יותר בשאלון על תחושת שביעות הרצון שלהם מהתזונה ומהתהליך התזונתי? האם הדיון בסיבות האפשריות להבדלים במשקל ובאינסולין בצום בין שתי הקבוצות עלול היה לפגוע בתדמית הטבעונית שגרדנר אמור היה לייצר?

עוד בעיה משמעותית הקשורה לשתי התוצאות הבריאותיות הללו – המשקל והאינסולין בצום – היא שאף אחת מהן לא הייתה רשומה כ"נקודת סיום" בפרוטוקול המקורי של הניסוי שהוגש לרשם הניסויים הקליניים במכוני הבריאות הלאומיים. כאשר חוקר משנה את מדדי התוצאה לאחר סיום המחקר, כפי שנראה שגרדנר עשה כאן, קיימת סבירות גבוהה לצ'רי פיקינג. כלומר, החוקר בוחר את המדדים המתאימים לתוצאה המועדפת עליו רק אחרי שיש לו את התוצאות, תוך התעלמות או הטמנה מכוונת של נתונים מסוימים בתוך ערימת החומרים המוספים, אותם קוראים רק לעתים רחוקות. כל העניין בהגשת פרוטוקול מראש הוא למנוע מצבים מהסוג הזה מלהתרחש.

גרדנר ועמיתיו כן דיווחו על תוצאה אחת לא מחמיאה שגם כן לא הופיעה בפרוטוקול המקורי: מדד ויטמין ה-B12. הטבעונים צרכו כ-64% פחות ויטמין B12 במהלך המחקר (לעומת אוכלי הכל, שהגדילו את צריכתם), אם כי תוצאה זו הייתה ללא מובהקות סטטיסטית. ויטמין B12 לא ניתן להשגה ממזון צמחי וכדי להבטיח שנקבל אותו בתזונה טבעונית עלינו ליטול תוסף. בנוסף, ישנם ערכים תזונתיים רבים נוספים שקשים להשגה על תזונה טבעונית.

אך האם עובדות בריאותיות הן בכלל מה שמעניין את גרדנר?
בראיון שנערך עמו לפני מספר חודשים, מספר גרדנר שהמעבר שלו ב-1983 לצמחונות אפשר לו להתאים את התזונה שלו ל"ערכים האישיים" שלו. עוד הוא אמר, שבריאות היא אפילו לא נושא לדיון בקורס "אוכל וחברה" בסטנפורד, בו הוא לוקח חלק כמורה. במקום זאת, הוא מסביר, ההתמקדות בקורס היא ב"זכויות ורווחת בעלי חיים, סביבה ושינויי אקלים, והעסקת עובדים הוגנת בבתי מטבחיים ובמסעדות מזון מהיר".
גרדנר אומר שהוא קיבל השראה מלראות את תלמידיו עוסקים בנושאי צדק חברתי בהקשר למזון, ושהחוויה הזו הייתה "משנת קריירה" עבורו.

גרדנר הוא פרופסור בבית הספר לרפואה בסטנפורד, עדיפותו העליונה אמורה להיות בריאות האדם. זה רק הגיוני לצפות ממנו להתנהלות מקצועית ולא כזו המונעת מתשוקות אידיאולוגיות. עם זאת, זה נראה ברור שגרדנר אינו עוסק יותר במדע בצורה אובייקטיביות. תזונה מבוססת צומח הייתה מועדפת על גרדנר במשך 20 שנה לפחות לפני שהחל אפילו במחקר שלו, כלומר, ההטיה שלו מראש נבעה מסיבות שלא היו קשורות בעיקר לבריאות, כפי שהוא מעיד על עצמו. הוא אוהב את השבט הטבעוני, והשבט אוהב אותו בחזרה. לאחר שיצר לעצמו קריירה אדירה על בסיס הטבעונות, לא סביר שהוא יבגוד בה.

הנטייה הכה ברורה של גרדנר לתזונה מבוססת צומח הופכת את 'יוזמת התזונה הצמחית של סטנפורד', אותה הוא מנהל, לאמצעי הסברה של האג'נדה. יוזמה זו מראש מבוססת על ההנחה שתזונה צמחית עדיפה על האלטרנטיבות, מכאן ישנו המשך טבעי לפעילויות שנועדו לשכנע את מירב האנשים לאמץ דרך אכילה זו.

לדוגמה, גרדנר מבצע האדרה של המחקר באמצעות מה שהוא מכנה "תזונה בחשאי". משמעות מושג זה, על פי הגדרתו של גרדנר, הוא השימוש בטיעונים שאינם קשורים לבריאות, כגון זכויות בעלי חיים, במטרה לדחוף אנשים לכיוון הטבעונות. המרכז שלו גם מפעיל מחנה קיץ שמטרתו "למקסם את צריכת הירקות בקרב ילדים". יוזמה זו ואחרות, מקבלות מענקים של עד $25,000 לסיוע בנושאים כמו "כיצד לעורר שינוי התנהגותי כדי לשפר עמדות לגבי אימוץ תזונה יותר צמחית בקרב אוכלוסיות שונות לאורך זמן". מענקים אלה הניבו פרויקטים כמו Rethinking Meat 2.0, קורס בנושא תחליפי בשר לסטודנטים של סטנפורד, ותוכנית DefaultVeg Ambassador, שמעסיקה תלמידים במטרה לשכנע את מנהלי בתי הספר שארוחות טבעוניות צריכות להיות ברירת המחדל באירועים בבית הספר. בימים אלו ישנו מימון קמפיין חינוכי במטרה "לגרות אימוץ" של תזונה מלאה וצמחית בקרב רופאי סטנפורד.

גרדנר ו'יוזמת התזונה הצמחית של סטנפורד' אינם עוסקים בשאלה המדעית: האם תזונה טבעונית יכולה להיות אופציה בריאה לבריאות האדם בטווח הארוך. מבחינתם, המדע נדחק הצידה ובמקומו נוצרת לגיטימציה למטרות ההסברה של המרכז.

כפי שציין גרדנר עצמו, מדע התזונה כבר נמצא במצב של חוסר אמינות בשל השפעת מימון תעשיית המזון והפארמה. כעת, אחד המדענים הבולטים ביותר בתחום הודה שהמחקר שלו על תזונה הוא בעיקר בהשראת גורמים שאינם קשורים למצבים בריאותיים של בני האדם, אלא מסיבות של זכויות בעלי חיים, איכות הסביבה והעסקה הוגנת. העובדה שאלה לא עוררו את עניין התקשורת ובכירים בבריאות הציבור עשויה להיות מכיוון שהאמונות של גרדנר תואמות לאמונותיהם.

לעומת זאת, בשנת 2019 זינקו כתבים על ההזדמנות "לחפש בציציות" של בראדלי סי ג'ונסטון, מחבר ראשי של קבוצת מאמרי סקירה שצידדו בבשר אדום, אך אלה לא הצליחו למצוא ניגוד עניינים עם תעשיית המזון. המכון למדעי החיים (ILSI) שילמו עבור מאמר קודם של ג'ונסטון, אך מאמר זה לא עסק בנושא בשר אדום, ומתוך 37 ענקיות המזון בארה"ב שהיו חברות במכון ILSI באותה תקופה, רק שתיים היו יצרניות בשר. התרומה של ILSI לג'ונסטון לא הייתה רלוונטית למחקר הבשר, ובכל זאת בחרו ה"ניו יורק טיימס" לפרסם כתבת שיימינג ארוכה על ג'ונסטון, וגם הוושינגטון פוסט פרסם "חשיפה" זמן קצר לאחר מכן. "זה ברור שהיו שם ניגודי אינטרסים עצומים שהקוראים היו צריכים לדעת עליהם", כך אמר וולטר סי ווילט, ראש מחלקת התזונה של הרווארד ואחראי בולט על גישת האנטי-בשר של הרווארד.

גרדנר צדק ב-2020: עלינו להיות מוטרדים מהיושרה הבסיסית במדעי התזונה ומניגודי האינטרסים הפיננסיים הברורים הקיימים. האם על סטנפורד לתמוך במרכז הסברה המתחזה למדע במימון ביונד מיט? והאם גרדנר הוא זה שאמור להחליט על הנחיות התזונה של ארה"ב, אחותה הגדולה של ישראל? גם אני וגם נינה חושבות שלא.