קטע קצר בנושא חקלאות שתרגמתי מתוך הספר Sacred Cow, של דיאנה רוג'רס ורוב וולף.
על המחברים:
דיאנה היא דיאטנית מוסמכת, סופרת ודוברת בינלאומית בנושאי תזונה, קיימות, מערכות מזון אתיות ופוליטיקת מזון. היא מנחה את הפודקאסט Sustainable Dish והייתה שותפה להפקת הסרט SacredCow.
רוב וולף הוא ביוכימאי חוקר לשעבר. הוא חיבר שני רבי-מכר בנושא תזונה ובריאות – The Paleo Solution ו- Wired to Eat ושימש בין היתר כעורך במגזין Journal of Nutrition and Metabolism.
תהליך קיבוע הפחמן מתחיל כאשר העשבים, הקטניות והפורבים (forb) עוברים פוטוסינתזה. העלים של הצמחים הללו מוציאים פחמן דו חמצני (CO2) מהאוויר וממירים אותו לחמצן. הצמחים גם מפרישים פחמן דרך שורשיהם כדי להזין את החיידקים. פחמן זה, שהוא למעשה סוכר, מכונה exudate. חיידקי אדמה שונים מחליפים סוכר בתמורה לרכיבים הזנה כמו מינרלים, להם הצמחים זקוקים כדי לגדול דרך מערכת השורשים (הידועה כ-rhizosphere). מערכות פטרייתיות המחוברות למערכת השורשים הזו, יוצרות מעברי תנועה לחיידקים כדי שיוכלו לנוע דרך האדמה. המערכות הפטרייתיות הללו מייצרות גם חומצות המפרקות מינרלים והופכות את המינרלים זמינים ביולוגית לצמחים. מינרלים צריכים להיות זמינים ביולוגית כדי שהצמחים יוכלו להשתמש בהם.
הפחמן שמצטבר באדמה משנה את המבנה שלה, ומספק חללים מרווחים יותר, כמו בספוג. לפיכך, אדמה בריאה היא פחות דחוסה והיא יכולה לספוג יותר מי גשמים באופן משמעותי לעומת אדמה שבירה, דחוסה, חרושה או שרעו בה יתר על המידה.
למעלה מ-90% מבריאות האחו נמצאת מתחת לאדמה. רעייה מתמשכת, בה לא נותנים לאדמה לנוח, מדלדלת את הביומסה של השורשים, מגדילה את הקרקע החשופה, מורידה את מאגרי הפחמן האורגני בקרקע, תורמת לשחיקה ולדחיסה של האדמה, ומקטינה את יכולת אצירת המים שלה.
אדמה חשופה – העשויה להיות תוצאה של רעיית יתר או צמחייה דלה – פולטת גזי חממה. התנהלות כזו שולחת גם משקעי חומר אורגני אל תוך נתיבי מים. אזורים מתים אנוקסיים (נ"ע: אזורים מתים הם אזורים בהם המים בקרקעית הים הם אנוקסיים, כלומר יש בהם ריכוז נמוך מאוד או אפסי לחלוטין של חמצן מומס) כמו שיש במפרץ מקסיקו, כמו גם הירידה במספר המאביקים בצפון אמריקה, הם דוגמאות למה שיכול לקרות בעקבות שחיקת האדמה.
לבעלי חיים יש את היכולת לספק חומרי הזנה לגבעות, משהו שאחרת יהיה קשה לביצוע ללא טרקוטרים וכימיקלים. בטבע, מעלי גירה רועים בכרי הדשא ואז עולים במעלה הגבעות כדי להימנע מטורפים. כאשר הם עושים כך, הם מביאים איתם נוטריינטים מותססים (בצורת גללים) לגבעות. הגשם שוטף את זה לכיוון מטה, ולכן עמקים הם מאוד פוריים. אם נחסל לחלוטין את קיומם של מעלי הגירה, לגבעות לא יהיה את חומרי ההזנה להם הן זקוקות, יהיו יותר מפולות בגלל התדרדרות הקרקע, ועמקים לא יהיו פוריים כפי שנהגו להיות.
מגדלי תירס וחיטה רבים מאפשרים לבקר לרעות בשדה שלהם לאחר הקציר. מודל החקלאות המשולב הזה, מספק אפשריות מענייניות לשיפור פוריות האדמה יחד עם עלייה בתשואת היבול לדונם. אם ניתן לייצר גם תפוחים וגם בקר בשדה מסוים על ידי הבאת בקר לאדמה במקום לחרוש אותה, זהו רווח מכל כיוון. אם חיות רועות יכולות להגדיל את המגוון הביולוגי מתחת ומעל לאדמה, אז שדה בקר שמנוהל היטב בוודאי יהיה טוב יותר לאדמה מאשר שדה סויה ענק חרוש ומלא כימיקלים.
למרות יכולתה להאכיל באופן זמני הרבה אנשים בקלוריות זולות, החקלאות התעשייתית היא סרט אימה לטבע. גידול מזון הוא תהליך ביולוגי, אנחנו לקחנו את התהליך הביולוגי הזה והפכנו אותו לתהליך כימי. לא רק שמערכת כזו היא מסוכנת יותר ממה שהיינו רוצים, התהליכים של החקלאות התעשייתית עצמה שומטים לנו את האדמה מתחת לרגליים באופן מילולי ממש.
המשך שיטות החקלאות הנוכחיות וגידול של עוד ועוד צמחים, לא יפתרו לנו את הבעיה.