מיתוס מחקר סין | דניס מינגר

מיתוס מחקר סין
מאת: דניס מינגר
המאמר שלפניכם פורסם בתאריך 24.12.2012 באתר הרשמי של קרן ווסטון א.פרייס.
למקור לחצו כאן.

על המחברת:
דניס מינגר היא צמחונית וטבעונית לשעבר שבגיל 23 פרסמה ביקורת חריפה על "מחקר סין", מה שנחשב ל"תנ"ך הטבעוני". הביקורת שלה עשתה הרבה רעש, מחבר "מחקר סין" נאלץ להגיב וחוקר אחר אישש את כל טענותיה של זינגר בנוגע לכשלים של "מחקר סין". זינגר היא לא אשת מקצוע בתחום התזונה, היא דוגלת בלמידה אוטודידקטית ומאמינה שלא בהכרח חייבים לדבוק במסלולי הלימוד המקובלים כדי לצבור ידע והבנה בנוגע לבריאותנו. היא מאמינה שלכולנו יש את היכולת לקחת את האחריות על הבריאות שלנו ולהבין מידע מדעי אם נלמד איך לגשת אליו. בגיל 24 היא חיברה את הספר Death by Food Pyramid שנועד לסייע לאנשים ללמוד כיצד להתמצא בכתבים המדעיים ולהגיע למסקנות באופן עצמאי.

פגמים בתנ"ך הטבעוני

בשנת 2006 התרחש אירוע שהרעיד את עולם התזונה (ואת קירות Whole Foods): פרסומו של "מחקר סין", מאת קולין קמפבל. הספר הודפס על ידי הוצאה לאור קטנה שידועה ביצירות מופת מדעיות אחרות כמו "הפסיכולוגיה של משפחת סימפסון" ו"לא מדברים על מועדון הקרב". ספרו של קמפבל התפרסם במהירות מפה לאוזן והרקיע שחקים אל עבר מעמד של רב-מכר עם מכירות של יותר מחצי מיליון עותקים עד היום.

הנחת היסוד שלו היא שכל המזונות מהחי, החל מצ'יקן נאגטס במקדונלדס ועד לפילה סלמון שנתפס בטבע, אחראים למחלות מודרניות כמו מחלות לב וסרטן. בספר נטען כי מחלות כאלה ניתן בדרך כלל למנוע ואפילו לרפא, על ידי הימנעות ממוצרים מן החי ואכילת תזונה של מזון צמחי מלא ולא מעובד.

למרות שלחלק מהאנשים היה קשה לבלוע את התזה המוזרה הזו, הספר נראה אמין בשל רשימת הרפרנסים שבו והרקע של המחבר שכולל דוקטורט מאוניברסיטת קורנל, חיבור של למעלה משלוש מאות מאמרים מדעיים ועשרות שנות ניסיון ישיר במחקר. אולי זה לא מפתיע ש"מחקר סין" התקבל במהירות בקהילה הטבעונית כסוג של תנ"ך המכיל את המילה האחרונה על נזקי המזון מן החי, ואת ההוכחה עליה לא ניתן לערער שתזונה צמחית בלבד היא הטובה ביותר לאנושות. למורת רוחם של אוהבי הבשר (במיוחד אוהבי הויכוחים), ויכוחים עם טבעונים הסתיימו כעת במשפט אחד פשוט: פשוט קראו את מחקר סין!

אבל למרות ההצהרות השחור-לבן של הספר בנוגע למוצרים מן החי והטיעונים הנראים לכאורה מבוססים, "מחקר סין" אינו יצירה של עבודה מדעית. כפי שנראה במאמר זה, הטענות החוזרות ונשנות בספר, במיוחד אלה הקשורות לחקר הסרטן של קמפבל ותוצאות פרויקט סין-קורנל-אוקספורד – הן תולדה של סלקציה מוטית, צ'רי פיקינג ונתונים מופרכים.

האם חלבון מהחי גורם לסרטן?

זרעי הספקות בנוגע למזון מן החי, ניטעו לראשונה בתחילת הקריירה של קמפבל, בזמן שהוא עבד בפיליפינים על פרויקט לסיוע במאבק בתת תזונה. קולגה שלו בישר ​​לו על מגמה יוצאת דופן: סרטן הכבד פקד את הפיליפינים האמידים, בקצב מהיר בהרבה מאשר את הפיליפינים הפחות אמידים. למרות שלל ההבדלים אחרים באורח החיים, קמפבל האמין שתופעה זו קשורה לצריכה גבוהה יותר של חלבון מן החי.(1) תוך חיזוק חשדותיו, קמפבל למד גם על מחקר מהודו שנערך לאחרונה והראה שצריכת חלבון גבוהה עוררה סרטן כבד בחולדות, בעוד שצריכת חלבון נמוכה נראתה כמונעת זאת.(2) מסוקרן מהמידע הזה של מחקר לא ידוע, קמפבל החליט לחקור בעצמו את תפקידה של התזונה בגידולי סרטן, מאמץ שנמשך בסופו של דבר כמה עשורים והניב למעלה ממאה פרסומים (כאשר אף אחד מהם לא היה קשור ל"מועדון קרב"(3)).

"מחקר סין" דיווח על הממצאים של קמפבל מאוד בפשטות. בסדרת ניסויים, קמפבל וצוותו חשפו חולדות לרמות גבוהות מאוד של אפלטוקסין – חומר מסרטן המיוצר על ידי עובש שגדל על בוטנים ותירס – ולאחר מכן האכילו אותם בתזונה המכילה רמות שונות של חלבון החלב קזאין. במחקר אחר מחקר, החולדות שאכלו רק 5% מסך הקלוריות שלהן כקזאין נותרו ללא גידולים, בעוד שהחולדות שאכלו 20% מהקלוריות שלהן כקזאין פיתחו גידולים חריגים שסימנו את תחילתו של סרטן הכבד. כפי שתיאר קמפבל, הוא היה יכול לשלוט בסרטן אצל אותם מכרסמים "כמו הדלקה וכיבוי של מתג אור" – פשוט על ידי שינוי כמות הקזאין שהם צרכו.(4)

למרות הממצאים הפרובוקטיביים הללו, קמפבל לא הכריז על כל החלבונים כאיום על בריאות הציבור. הסתבר שהחלבון מן החי הוא נבל ייחודי. בכמה מהניסויים שלו, כאשר החולדות שנחשפו לאפלטוקסין קיבלו חלבון חיטה או חלבון סויה במקום קזאין, הן לא פיתחו שום סרטן, אפילו ברמה של 20%, שהוכחה כמזיקה ביותר כאשר היה מדובר בקזאין.(5) נראה היה שחלבונים צמחיים אלו לא רק אושרו על-ידי ארגון PETA, אלא היו גם עם הכי פחות סיכוי להפוך כבדים של חולדות למפעלי סרטן.

ממצאים אלה הובילו את קמפבל למסקנה הנחרצת והמפורסמת שלו: שכל חלבון מן החי – אך לא חלבון מהצומח – יכול לקדם באופן ייחודי את צמיחת הסרטן. סטייק אאוט, טופו אין! אבל כפי שמספר מבקרים ציינו,(6,7) ההכרזה דרשה כמה קפיצות לוגיות (ואולי כמה גלגלים של אשליה). לא ניתן להכליל יחדיו את השפעות הקזאין, בייחוד קזאין מבודד המופרד ממרכיבי חלב אחרים, שלעתים קרובות פועלים באופן סינרגיסטי – עם כל שאר סוגי חלבון החלב, ועוד פחות עם כל סוגי החלבון מן החי. מספר מרשים של מחקרים מראה שחלבון החלב העיקרי הנוסף – מי גבינה – מדכא באופן עקבי צמיחת גידולים ולא מקדם אותה, ככל הנראה בשל יכולתו להעלות את רמות הגלוטתיון.(8,9) מחקר נוסף של קמפבל עצמו מצביע על כך שחלבון דגים פועל כמקדם סרטן בשילוב עם שמן תירס, אך לא בשילוב עם שמן דגים, מה שמדגיש את חשיבות ההקשר התזונתי (ואת הסכנות הבלתי נגמרות של שמנים צמחיים).(10)

והחשוב במיוחד: אחד הניסויים הרלוונטיים ביותר של קמפבל שלמרבה הצער לא קיבל שום אזכור ב"מחקר סין", הראה שכאשר גלוטן חיטה מתוסף בליזין כדי ליצור חלבון מלא, הוא מתנהג בדיוק כמו קזאין מבחינת קידום צמיחת הגידול.(11) זה אומר שלא קיימת איזושהי יכולת מיסטית בחלבון מן החי שמדרבנת סרטן רק בגלל שהוא מגיע מהחי, אלא שספקטרום מלא של חומצות אמינו מספקות את אבני הבניין הנכונות לצמיחה, בין אם מדובר בצמיחת תאים ממאירים או בתאים בריאים. וכמו כל טבעוני שנשאל "מאיפה אתה משיג את החלבון שלך?" התשובה תהיה בפעם האלף, שאפילו תזונה צמחית בלבד מספקת חלבון מלא באמצעות תערובות שונות של קטניות, דגנים, אגוזים, ירקות ומאכלים טבעוניים אחרים. תיאורטית, ארוחה של אורז ושעועית תספק את אותן חומצות אמינו מעודדות סרטן כמו חלבון מן החי. ואכן, הניסויים של קמפבל מאבדים את הרלוונטיות שלהם בהקשר של תזונה בעולם האמיתי, בניגוד לתפריט המבודד של קזאין, סוכר ושמן תירס שהחולדות שלו קיבלו.

אבל זה רק קצה קרחון החלבון. במאמרו מספטמבר 2010 שנקרא "המקרה המשונה של החולדות של קמפבל",(12) העז כריס מסטרג'ון ללכת אל מעבר לזרקורים שהאירו על "מחקר סין" ולחקור את הפינות האפלות של הפרסומים של קמפבל ממקור ראשון. מה שהוא מצא בנוגע לחולדות דלות-החלבון היה רחוק מאוד מתיאורי האור המתוקים שהופיעו בספר. למרות שהחולדות שצרכו דיאטה עתירת קזאין אכן פיתחו סרטן בכבד, כפי שתיאר קמפבל, החולדות בקבוצות דלות הקזאין – שהוצגו באופן ציורי וקסום ב"מחקר סין" – סבלו מגורל חמור עוד יותר. המחקר של קמפבל הראה למעשה שתזונה דלת חלבון מגבירה את הרעילות החזקה של האפלטוקסין, וכתוצאה מכך התרחש הרס תאי ומוות מוקדם. מכיוון שמחסור בחלבון מונע מהכבד לבצע בהצלחה את חובותיו בניקוי רעלים, מתרחשת פחות המרה של אפלטוקסין למטבוליטים הגורמים לסרטן, אך התוצאה הסופית היא נזק מסיבי (ובסופו של דבר קטלני) לרקמות.

אפילו המחקר מהודו, שהיה מה שהניע את קמפבל להתעניין בקשר שבין דיאטה לסרטן, הראה שחולדות בדיאטה דלת קזאין מתות בתדירות מטרידה, בעוד שהחולדות עתירות-החלבון, עם כל הגידולים שהיו להן, לפחות נשארו בחיים.(13) (זה מפתיע אם כן, ש"מחקר סין" מקדם תזונה צמחית למניעת סרטן, כאשר המוות הוא חמור באותה מידה ואפילו דורש פחות טרחה.)

רמזים נוספים להבנת מחקר הקזאין-סרטן מגיעים ממחקר הודי אחר שפורסם בסוף שנות ה-80 ובחן את השפעות החלבון בקופים שנחשפו לאפלטוקסין, במקום בחולדות.(14) כמו בניסויים של קמפבל, הקופים הוזנו בתזונה המכילה או 5% או 20% קזאין, אבל עם הבדל אחד חשוב: במקום לקבל מינון גבוה באופן קיצוני (ולא מציאותי) של אפלטוקסין, הקופים נחשפו למינונים יומיומיים נמוכים יותר, מה שמחקה מצב אמיתי שבו צורכים אפלטוקסין לעתים קרובות בכמויות קטנות ממזון מזוהם. באופן מפתיע של היפוך מדעי, המחקר הזה הראה שהקופים דלי-החלבון היו אלה שחלו בסרטן, בעוד שהקופים עתירי-החלבון נותרו בבריאות מצוינת.

פרדוקס זה, לכאורה, מדגיש בעיה מרכזית במחקר החולדות של קמפבל: רמת החשיפה לאפלטוקסין ממלאת תפקיד קריטי באופן שבו חלבון משפיע על צמיחת הסרטן. כאשר מינון האפלטוקסין גבוה מאוד, בעלי חיים שאוכלים דיאטה דלת חלבון לא חולים בסרטן כי התאים שלהם עסוקים מדי במוות המוני, בעוד שבעלי חיים שאוכלים דיאטה עתירת חלבון עדיין צורכים מספיק אבני בניין תזונתיים לצמיחת תאים – בין אם מדובר בתאים בריאים או סרטניים. כאשר מינון האפלטוקסין מתון יותר, בעלי חיים שאוכלים תזונה דלת-חלבון מפתחים סרטן, בעוד שבעלי חיים בעלי תזונה עתירת-חלבון נשארים במצב בריאותי מצוין.

בקצרה, ההפחדה בנוגע לחלבון מן החי ב"מחקר סין" נובעת ממדע שגוי ביותר. מה שניסויי החולדות של קמפבל באמת הראו הוא לא שחלבון מן החי הוא נקמני וחורץ גורלות, אלא הדברים הבאים:

1. חלבון איכותי מקדם צמיחת תאים, בלי קשר למקור ממנו הוא מגיע;
2. מחסור בחלבון מסכל את יכולתו של הכבד לנטרל חומרים מסוכנים;
3. עם מינונים מציאותיים יותר של אפלטוקסין, חלבון למעשה מגן בצורה משמעותית מפני סרטן, בעוד שדיאטות שמגבילות חלבון הן מזיקות.
   

האם "מחקר סין" האמיתי הראה שמזונות מן החי קשורים למחלות?

הספר "מחקר סין" מקדיש רק פרק אחד למחקר שעל שמו הוא נקרא וזה לא אומר שהוא לא בעייתי. מחקר סין, הידוע גם בשם פרויקט סין-קורנל-אוקספורד, היה עבודה אפידמיולוגית עצומה שחקרה דפוסי תזונה ומחלות באזורים הכפריים של סין וקיבלה את השם "גביע האפידמיולוגיה" על ידי הניו יורק טיימס. הפרויקט משתרע על פני 65 מחוזות ואיסוף נתונים על 367 משתנים עצומים, הוא יצר למעלה מ-8,000 מתאמים מובהקים סטטיסטית בין תזונה, גורמי אורח חיים ומגוון מחלות.(15)

למרות שזה בלתי נמנע שפרויקט בסדר גודל כזה ימצא כמה קשרים סותרים ולא-סיבתיים, קמפבל טוען בספרו שהנתונים בדרך כלל הצביעו על כיוון אחד: "אנשים שאכלו הכי הרבה מזונות מהחי סבלו מהמחלות הכי כרוניות", ו"אנשים שאכלו הכי הרבה מזונות מהצומח היו הבריאים ביותר ונטו להימנע ממחלות כרוניות."(16)
ולמרות שקורולציה אינה שווה לסיבתיות, עובדה שמהדהדת בלבם של סטטיסטיקאים בכל מקום, הקשרים שנוצרו בפרויקט זה בשילוב עם מחקרים אחרים של קמפבל – היו אמורים ליצור טענה משכנעת לכך שמזון מן החי מזיק.

האם התוצאות של "מחקר סין" אכן היו אישור משכנע לתזונה על בסיס צמחי?

נראה כי מסקנה זו מבוססת במידה רבה על משתנים לא אמינים הקשורים למצב הדם, ולא על מזונות של ממש. בספרו, מציין קמפבל כי הוא וצוות המחקר שלו "מצאו שאחד המנבאים החזקים ביותר למחלות מערביות היה כולסטרול בדם,"(17) והוא ממשיך להתייחס לכולסטרול כשיקוף לצריכת מזון מן החי. לאורך הפרק הזה, לומד הקורא שעל פי הנתונים של "מחקר סין" נמצאו קשרים בין כולסטרול לסוגי סרטן רבים, כמו גם צריכת כולסטרול וחלבון מן החי – מה שמרמז על כך שחלבון מן החי ואותם סוגי סרטן חייבים להיות קשורים קשר הדוק.

עם זאת, מכיוון שהכולסטרול בדם יכול להיות מושפע ממספר גורמים שאינם תזונתיים ואף יכול לעלות או לרדת כתוצאה ממחלה, בחינת הקשר בין המזון עצמו לתוצאה הבריאותית – מהווה יותר עניין אינפורמטיבי מאשר שימוש בכולסטרול ההפכפך כמדד. למרות זאת, הקשר הישיר בין חלבון מן החי למחלות לא נדון ב"מחקר סין" מסיבה משמעותית אחת: הקשר הזה לא קיים. בדיקה של הנתונים המקוריים של "מחקר סין" לא מראה למעשה מתאם מובהק סטטיסטית בין כל סוג של סרטן לבין צריכת חלבון מן החי.(18) רק חלבון דגים מופיע כבעל מתאם חיובי, אך כנראה לא סיבתי, עם מספר קטן של סוגי סרטן: סרטן האף-לוע, מחלה נדירה שפוגעת רק באחד מכל שבעה מיליון אנשים; סרטן הכבד, המופיע באזורים של אוכלי דגים מכיוון שאפלטוקסין נפוץ יותר באזורים לחים ליד מים; ולוקמיה, שכנראה קשורה למרכיבים אחרים של אורח החיים המתועש הקשור לאזורי החוף (וכך זה מתקשר צריכת דגים) במחקר סין.(19)

למרבה האירוניה, כאשר אנו בוחנים חלבון מהצומח – לגביו טוען "מחקר סין" בתוקף שהוא מגן מפני סרטן – אנו מוצאים כמעט פי שלושה מתאמים חיוביים עם סוגי סרטן שונים לעומת עם חלבון מן החי, כולל סרטן המעי הגס, סרטן פי הטבעת וסרטן הוושט.(20) באופן דומה, ישנו מתאם חיובי בין מחלות לב ושבץ לחלבון מן הצומח, בעוד לחלבון מן החי ולחלבון דגים יש מתאמים שליליים או כמעט ניטרליים – כלומר, אוכלי המזון מן החי באזורים הכפריים של סין, מקבלים פחות, אם בכלל, מחלות לב וכלי דם מאשר חבריהם הצורכים יותר צמחים.

העניינים הופכים מעניינים אף יותר, כאשר אנו בוחנים כמה מהמאמרים שעברו ביקורת עמיתים והתבססו על הנתונים של "מחקר סין", רובם נכתבו על ידי קמפבל עצמו. כמו במחקר הקזאין, ממצאי "מחקר סין" כפי שמתוארים בספרו של קמפבל הם קפיצה, דילוג ושמונה עשר אלף קפיצות – ממה שאומר המחקר המקורי. למרות שהחיטה לא זוכה לאזכור בפרק על מחקר סין שבספר, קמפבל מצא למעשה במסגרת הנתונים של מחקר סין, שצריכת חיטה – בניגוד חד לאורז – קשורה באופן הדוק לרמות אינסולין גבוהות יותר, טריגליצרידים גבוהים יותר, מחלת לב כלילית, שבץ ויתר לחץ דם, הרבה יותר מכל מזון אחר.(21,22)

כמו כן, במאמר משנת 1990, הודה קמפבל כי על פי הנתונים ממחקר סין, "לא כולסטרול כולל בפלזמה ולא כולסטרול LDL – היו קשורים למחלות לב וכלי דם", וכי "הבדלים גיאוגרפיים בתמותה ממחלות לב וכלי דם בתוך סין, נבעו בעיקר מגורמים אחרים מלבד כולסטרול תזונתי או פלזמה" – תוך שהוא חושף שאפילו מדד הכולסטרול הפופולרי לא עומד בטענותיו לגבי גורמי מחלות לב.(23)

וכדי לשמור את הטוב לסוף, מאמר נוסף של קמפבל עצמו, שפורסם רק שנתיים לפני ש"מחקר סין" הגיע למדפים, קובע חד משמעית ולמרות הטענות של קמפבל לגבי הבריאות המעולה של הסינים הכפריים הכמעט טבעוניים – כי "הקהילות הצמחוניות היבשתיות הן הקהילות העיקריות אצלן קיימת תמותה ותחלואה בסיכון הגבוה ביותר, ולהן יש את כולסטרול ה-LDL הנמוך ביותר."(24)

אולי הלקח כאן הוא אותו הלקח שלמדנו מהעכברושים של קמפבל: זה די קשה לחלות אם אתה מת.

סיכום

למרות הפופולריות הגוברת שלו (והחסויות הנוצצות של טבעונים חשובים כמו ביל קלינטון), מחקר סין הוא במובנים רבים יותר יצירה בדיונית מאשר הגביע הקדוש של עולם התזונה. הספר הוליד מספר מיתוסים על הסכנות של חלבון מן החי ועל התוצאות האמיתיות של מחקר סין עצמו – מיתוסים שמתפוררים בקלות תחת עין בוחנת, אבל בכל זאת ממשיכים להגיע אל המיינסטרים ולזכות בפרסום הולך וגובר.

אם יש משהו חיובי שאפשר לקחת מ-417 עמודי הספר, זה קידום של תזונה מלאה וכתוצאה מכך – הגבלת הצריכה של שמנים צמחיים, סירופ תירס עתיר פרוקטוז, דגנים מזוקקים ומוצרים תעשייתיים אחרים שנוטים להחליף את המזון האמיתי בתפריטים המודרניים שלנו. עבור אלה המחפשים ספרות מדעית ברמה גבוהה יותר, "הפסיכולוגיה של משפחת סימפסון" כנראה תספק אתכם יותר (ותהיה ידידותית למוצרים מן החי).

תוספת – כמה רופאי תזונה טבעונים:

ד"ר דין אורניש: מגביל סוכר, סירופ תירס, קמח לבן, מרגרינה, שמן צמחי, אלכוהול וכל מזון מעובד עם יותר משני גרם שומן. התוכנית שלו כוללת הפסקת עישון, תמיכת חברית, ניהול סטרס ופעילות גופנית.

ד"ר קלדוול אסלסטין: אוסר שמנים צמחיים, דגנים מזוקקים, קמח לבן ומוצרים העשויים מקמח מועשר כגון לחם, פסטה, בייגל ומוצרי מאפה. משתמש בסטטינים כדי להביא את רמות הכולסטרול של החולים מתחת ל-150.

ד"ר ג'ון מקדוגל: מגביל קמח לבן, דגנים מזוקקים, דגנים מצופים בסוכר, משקאות קלים, פחמימות מעובדות, מיצי פירות ושמנים צמחיים.

ד"ר ניל ברנרד: אוסר שמנים צמחיים, מזונות בעלי גליקמי גבוה, סירופ תירס עתיר פרוקטוז, ממתיקים ועמילנים מטוגנים כמו תפוצ'יפס וצ'יפס.

ד"ר ג'ואל פורמן: לא כולל מזונות מזוקקים, כולל שמנים צמחיים.

היפטרות ממזונות ריקים ומזוקקים ובמיוחד משמנים צמחיים, המהווים מכנה משותף בכל התוכניות הצמחיות הללו – תביא לשיפור כמעט אצל כולם. עם זאת, בטווח הארוך הימנעות ממזון מן החי עתיר ערכים תזונתיים – תוביל לחוסרים.

רפרנסים:

1. Campbell, T. Colin, PhD, עם Thomas M. Campbell II. מחקר סין: השלכות מדהימות על דיאטה, ירידה במשקל ובריאות ארוכת טווח. Dallas: BenBella Books, 2004, p. 36.
2. שם, עמ' 36.
3. שם עמ'. 48.
4. שם עמ'. 60.
5. שם עמ'. 59.
6. מאסטרג'ון, כריס. "האמת על מחקר סין." http://www.cholesterol-and-health.com/China-Study.html
7. קולפו, אנתוני. "מחקר סין: עוד שטויות טבעוניות!" http://anthonycolpo.com/?p=129
8. Bounous G., et al. חלבוני מי גבינה במניעת סרטן. סרטן Lett. 1991 מאי 1;57(2):91-4.
9. חקק ר., ואח'. דיאטות המכילות חלבוני מי גבינה או בידוד חלבון סויה מגנות מפני גידולי חלב הנגרמת על ידי 7,12-דימתיל-בנז(א) אנתרצין בחולדות נקבות. סרטן Epidemiol Biomarkers Prev. 2000 ינואר;9(1):113-7.
10. אוקונור, T.P. et al. השפעת צריכה תזונתית של שמן דגים וחלבון דגים על התפתחות נגעים פרה-נאופלסטיים המושרים על ידי L-azaserine בלבלב החולדות. J Natl Cancer Inst. 1985 Nov;75(5):959-62.
11. שולזינגר, ד.א., ואח'. השפעת איכות חלבון תזונתית על התפתחות של נגעים פרה-אופלסטיים בכבד המושרה על ידי אפלטוקסין B1. J Natl Cancer Inst. 1989 באוגוסט 16;81(16):1241-5.
12. מאסטרג'ון, כריס. "המקרה המוזר של החולדות של קמפבל – האם מחסור בחלבון מונע סרטן?" 22 בספטמבר 2010. http://www.westonaprice.org/blogs/cmasterjohn/2010/09/22/ the-curious-case-of-campbells-rats-does-protein-deficiency-prevent-cancer/
13. Madhavan, T.V ו-C. Gopalan. "ההשפעה של חלבון תזונתי על קרצינוגנזה של אפלטוקסין." קשת פאתול. 1968 פברואר;85(2):133-7.
14. Mathur, M. and N.C. Nayak. "ההשפעה של דיאטה דלת חלבון על אפלטוקסין B1 במינון נמוך גרמה לפגיעה בכבד בקופי רזוס." ביקורות רעלנים. 1989;8(1-2):265-273.
15. קמפבל, עמ'. 73.
16. שם עמ'. 7.
17. שם עמ'. 77.
18. Junshi C., et al. סגנון חיים ותמותה בסין: מחקר על המאפיינים של 65 מחוזות סיניים. אוקספורד: הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 1990.
19. מינגר, דניס. "מבט מקרוב על מחקר סין: דגים ומחלות." 9 ביוני 2010. http://rawfoodsos.com/2010/06/09/a-closer-look-at-the-china-study-fish-and-disease/
20. מינגר, דניס. "מחקר סין: עובדה או כשל?" 7 ביולי 2010. http://rawfoodsos.com/2010/07/07/the-china-study-fact-or-fallac/
21. גייטס J.R., et al. "שיוך של גורמים תזונתיים ומשתני פלזמה נבחרים עם גלובולין קושר הורמוני מין בנשים סיניות כפריות." Am J Clin Nutr. 1996 ינואר;63(1):22-31.
22. Fan W.X., et al. "חומצות שומן אריתרוציטים, שומנים בפלזמה ומחלות לב וכלי דם בכפרי סין." Am J Clin Nutr. 1990 Dec;52(6):1027-36.
23. שם.
24. Wang Y., et al. "צריכת דגים, חומצה דוקוסהקסאנואית בדם ומחלות כרוניות באוכלוסיות כפריות בסין." Comp Biochem Physiol A Mol Integr Physiol. 2003 ספטמבר;136(1):127- 40.

מאמר זה הופיע ב-Wise Traditions in Food, Farming and the Healing Arts, המגזין הרבעוני של קרן Weston A. Price, אביב 2012.