כיצד נוצרות אבני מרה? | ד"ר נטשה קמפבל-מקברייד

לפניכם קטע שתרגמתי מתוך ספרה הכחול של ד"ר נטשה קמפבל-מקברייד Gut and Phsysiology Syndrom ("תסמונת המעי-פיזיולוגיה").

על המחברת:
ד"ר קמפבל-מקברייד היא רופאה נוירולוגית ותזונאית, מחברת ספרים, מפתחת פרוטוקול תזונת גאפס ובעלים של חווה חקלאית בת-קיימא באנגליה. היא דוברת מרכזית בכנסים וסמינרים מקצועיים רבים ברחבי העולם ומרבה לקיים הרצאות בפני מטפלים מתחום הבריאות, קבוצות מטופלים ועמותות.
היא חברה ב- The Society of Authors, ב- The British Society for Ecological Medicine והיא דירקטורית בוועידה המייעצת של קרן ווסטון א.פרייס.

"מה קורה לזרם הנוטריינטים והרעילים המגיעים ממערכת העיכול שלנו אל שאר הגוף? הזרם הזה מתחלק לשני זרמים עיקריים: האחד הולך אל הדם והשני אל הלימפה.

הדם שלנו הוא מתווך המבוסס על מים, אז נוטריינטים ורעלים מסיסי-מים נספגים אל הדם. הדם מהמעי נאסף אל מערכת ורידים (מערכת 'וריד שער') שמובילה אל הכבד. אז הכבד שלכם הוא התחנה הראשונה לחומרים מסיסי-המים שנספגים דרך דופן המעי.

הלימפה היא מתווכת המבוססת על שומן, אז נוטריינטים ורעלים מסיסי-שומן המגיעים מהמעי נספגים באופן כללי בלימפה. [נוזל] הלימפה נאספת אל תוך צינור ארוך (Thoracic Duct – צינור החזה) שעולה לאורך השדרה ומוביל אל הוריד התת בריחי השמאלי. הוריד הזה לוקח את נוזל הדם-לימפה אל הלב הימני, שמיד דוחף אותו ישירות אל הריאות. אז הריאות שלנו הן התחנה הראשונה לנוטריינטים והרעלים מסיסי-השומן המגיעים ממערכת העיכול.

הכבד

האיבר המדהים הזה ממלא מספר עצום של תפקידים עבורנו: מעבד נוטריינטים מהמעי, מייצר נוטריינטים חיוניים וחומרים פעילים (כמו כולסטרול, אנזימים, אנטיאוקסידנטים ורבים נוספים), ממחזר מיליוני מולקולות פעילות (אנזימים, הורמונים ומוליכים עצביים) ומבצע תפקידים חשובים נוספים. הכבד הוא איבר הניקוי העיקרי שלנו, הוא מתמודד עם רעלים שמגיעים מהמעי ומשאר החלקים בגוף כשהוא מבצע הריסה ומחזור שלהם. בגלל תפקיד הניקוי שלו, אנשים רבים תוהים אם זה בסדר לאכול כבד של בעלי חיים. הכבד לא צובר רעלים. לא רק שזה בטוח לצרוך כבד אלא שהפיכת הכבד לחלק קבוע בתפריט שלכם תעזור לגופכם לעבד רעלים באופן יעיל יותר. רעלים שהכבד אינו יכול להרוס נאספים אל [מיצי] המרה, והיא מזרימה אותם אל מערכת העיכול כדי שיוכלו לצאת דרך הצואה. המרה היא חומר חשוב ביותר המיוצר על ידי הכבד. מיצי המרה נעים באיטיות דרך צינורות המרה אל כיס המרה שצובר אותם ואז משחרר אותם אל התריסריון כדי לעכל שומן.

ללא מיצי מרה, אנו לא נהיה מסוגלים לעכל שומן תזונתי ויתפתחו לנו מחסורים בשומנים, בויטמינים מסיסי-שומן (ויטמיני A, D, K, E) ובחומצות שומן חיוניות (אומגות 3, 6, 7, 9). ללא החומרים הללו גופכם לא יכול לתפקד כראוי, התחדשות התאים שלכם תיפגע (מה שאומר שגופכם לא יוכל לרפא או לבנות מחדש את הרקמות שלו) ומערכת החיסון שלכם תקרוס. כ-50% מהמסה היבשה בגוף האדם הם שומנים, והם הכרחיים למספר עצום של תפקידים באיברים שלנו. אדם שחסר לו מיצי מרה אינו יכול לעכל שומן והשומן מגיע לצואה, מה שיגרום לצואה להיות שומנית וחיוורת.

בו זמנית, המחסור בשומן יוצר סימפטומים ובעיות רבות בגוף: חיסוניות ירודה ורגישות לזיהומים, מחסור באנרגיה, זיכרון ירוד ויכולות קוגניטיביות ירודות (המוח שלכם הוא איבר מאוד שומני!), בעיות אנדוקריניות, אוסטאופורוזיס, עור ושיער יבשים, וכו'. המחסור בויטמינים מסיסי-שומן ובחומצות שומן חיוניות יוביל לרשימה נוספת של בעיות מתישות. שום דבר בגוף לא יכול לתפקד ללא החומרים הללו!

אנשי גאפס רבים [נ"ע: אנשים עם מערכת עיכול לא תקינה שסובלים בעקבות כך מבעיות בשאר הגוף] שייכים לקטגוריה הזו והם מתקשים בעיכול שומן. כתוצאה מכך, הם חייבים להגביל את צריכת השומן שלהם, אחרת הם מרגישים בחילה וחשים רע אחרי ארוחה. אנשים שאיבדו את כיס המרה שלהם בניתוח יכולים גם כן להתקשות בעיכול שומן, מכיוון שלמיצי המרה שלהם אין מקום להצטבר בו. אנשים העוקבים אחר המלצת המיינסטרים האנטי-שומן והדלת-שומן, מסיימים לעתים קרובות עם אותה הבעיה. כדי שהכבד ישמור על זרימת מיצי המרה אנו חייבים לצרוך שומן טבעי בכל ארוחה. השומן במזון גורם לקפסולת הכבד להתכווץ בזמן שצינורות המרה מרפים את הדפנות שלהם והופכים רחבים יותר. כתוצאה מכך, מיצי המרה זורמים בחופשיות אל מחוץ לכבד וכיס המרה אל התריסריון. כאשר גירוי זה לא מתרחש במשך הרבה זמן, צינורות המרה עלולים להיחסם על ידי אבני מרה.

כיצד נוצרות אבני מרה?

יצירה של אבני מרה היא נורמלית לחלוטין ומתרחשת בכולנו כל הזמן. אם נחתוך אבן מרה ונסתכל עליה תחת מיקרוסקופ, אנו נמצא בפנים סבך של חיידקים, קריסטלים של מינרלים עם מתכות רעילות או רעלים אחרים, רסיסים או טפילים וכל דבר אחר שהגוף מנסה לפנות. כאשר הכבד שלכם לא מסוגל להרוס משהו מסוכן (רעלים, קבוצות חיידקים או טפילים), הכבד 'כולא' חומרים אלו על ידי כך שהוא עוטף אותם במיצי מרה והופך אותם לאבני מרה. האבנים הללו הן זעירות ורכות, וברגע שהן נוצרות הן עוברות בקלות בדרכי המרה. כאשר אנו אוכלים ארוחה עם כמות שומן טובה, האבנים הקטנטנות הללו מוזרמות אל המעי ומפונות מהגוף בצואה. אם אדם אוכל תזונה דלת-שומן הגירוי שגורם לכבד להתכווץ לא מתרחש, והאבנים נשארות יותר מדי זמן בדרכי המרה. כתוצאה מכך, מלח סידן מצטבר בשכבה החיצונית של האבנים והן הופכות גדולות יותר ועם פני שטח קשיח. לאבן כזו קשה לעבור והיא נתקעת בדרכי המרה של הכבד וחוסמת אותם.

לאנשי גאפס יש פלורת מעי לא תקינה ועומס רב של טפילים בגוף. כתוצאה מכך, גופם עלול ליצור יותר מדי אבנים, הכבד עלול לא להצליח להזרים אותן במהירות המספקת והאבנים הופכות גדולות וקשות יותר. כאשר מתרחשת מספיק חסימה בדרכי המרה על ידי אבנים, מיצי המרה מפסיקים לזרום ועיכול שומן הופך לבלתי אפשרי.

מלבד מיצי המרה, ישנו נוזל עיכולי משמעותי נוסף שעלול לא לזרום אל התריסריון – מיצי הלבלב. אצל רוב האנשים, דרכי הלבלב מתחברות עם דרכי המרה (כשהן יוצרות ערוץ משותף אחד) לפני שהן ממשיכות אל תוך התריסריון. אם דרכי המרה מלאות באבנים, הן עלולות לחסום את הצינור המשותף הזה ולפגוע בזרימת מיצי הלבלב. אצל רוב האנשים, יש ללבלב צינור נוסף שנפתח אל תוך התריסריון (באופן עצמאי מדרכי המרה) המכונה 'צינור הסנטוריני', כך שללבלב יש דרך אחרת להתרוקן מהמיצים שלו. זהו "ביטוח לבלבי" נהדר שהטבע נתן לנו, מכיוון שאם דרכי הלבלב נחסמות אז אנזימים בתוך מיצי הלבלב יכולים לפגוע בלבלב ולגרום לדלקת לבלב אקוטית או כרונית. מיצי הלבלב חיוניים לעיכול שומן, כמו גם חלבונים, פחמימות וערכים תזונתיים נוספים. למרות קיומו של הצינור הנוסף, חסימת צינור הלבלב העיקרי תפחית את זרימת מיצי הלבלב ומצב המכונה 'אי-ספיקת לבלב' עלול להתרחש, עליו נדבר מאוחר יותר. קשה מאוד לעכל מזון ללא מיצי לבלב זמינים!

האם אתם יודעים כיצד מייצרים סבון? באופן מסורתי נהגו לייצר אותו על ידי בישול שומן, אפר ובורית או מלח בסיסי אחר. כאשר לאדם יש אבני מרה רבות, מיצי המרה לא מגיעים את התריסריון כדי לעכל שומנים. כתוצאה מכך, שומנים לא מעוכלים מתערבבים עם חומר בסיסי (המופק על ידי הלבלב) במעי ויחד הם יוצרים מעין 'סבון'. ה'סבון' הזה הוא גורם משמעותי לעצירות כרונית, הוא נדבק לדפנות המעי ולחלקיקי מזון כשהוא פוגע במעבר התקין של מזון. הרוב המכריע של האנשים הסובלים מעצירות כרונית סובלים מהבעיה הזו.

קבוצת אנשים נוספת שסובלת מהבעיה הזו אלה האנשים שכיס המרה שלהם הוסר בניתוח. הסיבה הרגילה לניתוח הנפוץ הזה הוא כאב שנגרם בגלל אבן שעוברת. הכאב עשוי להיות חמור, אבל בזמן שהוא מתחיל האבן כבר יצאה מכיס המרה והתחילה את מסעה אל התריסריון. אז ברוב המקרים אין טעם בהסרת כיס המרה מכיוון שהאבן כבר לא שם. ואכן, ברוב ניתוחי כריתת כיס המרה מוצאים רק שארית שומנית בכיס המרה שהוסר, ללא אבנים. לצערנו, ברפואת המיינסטרים שלנו הסרת כיס המרה הפכה להיות הליך סטנדרטי לכל אדם עם 'כאב באזור כיס המרה'. כיס המרה הוא לא 'בקשה לפי דרישה', הוא איבר חשוב! בלעדיו עיכול השומן נפגע ויש לכך השלכות רציניות רבות.

הטוב ביותר יהיה להימנע מהסרתו על ידי התמודדות עם אבני מרה באופן טבעי."