חיות הן לא 'דברים' | ד"ר טמפל גרנדין

חיות הן לא 'דברים'
מבט על רווחת בעלי חיים על בסיס מורכבות נוירולוגית
מאת: ד"ר טמפל גרנדין
אוניברסיטת קולורדו סטייט, המחלקה למדעי בעלי החיים
למקור לחצו כאן.

על המחברת:
טמפל גרנדין היא חוקרת אמריקאית על הספקטרום האוטיסטי. היא בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה אנושית, תואר שני במדעי בעלי החיים ותואר דוקטור במדעי בעלי החיים. היא נחשבת מומחית למדעי התנהגות של בעלי חיים והינה בעלת שם עולמי בתכנון ועיצוב סביבות גידול ושחיטה מפחיתי סבל. גרנדין היא תומכת ידועה בטיפול ושחיטה הומאניים של בעלי חיים. היא חיברה יותר מ-60 מאמרים מדעיים על התנהגות בעלי חיים ומשמשת כיועצת בתעשייה. גרנדין היא גם פרופסורית ומרצה מן המניין באוניברסיטת מדינת קולורדו ופרסמה ספרים רבים, הן בנושאי אוטיזם והן בנושאי התנהגות בעלי חיים. ב-2010 נבחרה גרנדין לרשימת Time 100, רשימה שנתית של 100 האנשים המשפיעים ביותר בעולם, בקטגוריית "גיבורים". באותה שנה יצא גם הסרט הביוגרפי המצליח "טמפל גרנדין" המבוסס על ספרה Emergence and Thinking in Pictures ובו מכבבת השחקנית קלייר דאנס.

מאמר זה הוצג במהלך דיון עם מארק האוזר במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת הרווארד, שנת 2002. נושא הדיון היה השאלה האם בעלי חיים צריכים להיחשב רכוש או לא.

מכיוון שאני אוטיסטית, אני לא מבינה מושגים מופשטים כפשוטם המתבססים על שפה בלבד. כדי להבין מילה, עליי ליצור תמונה בדמיוני ולהגדיר מילים עם דוגמאות קונקרטיות. כשאני חושבת על הביטוי "קניית מכונית" אני מיד רואה תמונות של חוויות מהעבר הכוללות קניית מכוניות. ישנם טיעונים שהם פילוסופיים גרידא ואותם אינני מבינה מכיוון שאני לא יכולה לדמיין אותם.

אני עומדת לגשת לנושא של בעלי החיים כרכוש בצורה מאוד קונקרטית המבוססת יותר על מדעי המוח מאשר על מושגים פילוסופיים. קודם כל, בעלי חיים לא מבינים מושגים מופשטים כמו היותם רכוש או אי-רכוש. הם חווים סביבה שבני האדם מסוגלים לתמרן לרעתם או לרווחתם. מאמר הסטודנטים שהכי התחברתי אליו היה זה של אלן יאנסי על "וטרינרים וההתנגדות לבעלי חיים כאישיות חוקית". יאנסי קובעת כי "למרות שבעלי חיים נחשבים כיום כרכוש, החוק מעניק להם זכויות".

כדי לדון בשאלה האם בעלי חיים צריכים להיות רכוש או לא, עלי להגדיר קודם את משמעות המילה רכוש באופן קונקרטי. אני אגביל את הדיון שלי למסגרת של מערכת המשפט והתרבות של ארה"ב.

כאשר יש ברכושי פריט, מותר לי לעשות איתו דברים מסוימים. אם יש לי פרה ומברג אני יכולה למכור אותם, למסור אותם, להרוס אותם, להתנסות בהם, לאכול אותם, לרשום אותם בצוואתי, להרוויח מהם או להשתמש בהם בעסק שלי. מותר לי לקנות עוד פרה או מברג. לדוגמא, מותר לי לשחוט את הפרה או להרוס את המברג במכבש הטבעה. למרות שזה אבסורד, אני יכולה אפילו לאכול את המברג אם אטחן אותו לאבקה דקה מאוד. גם הפרה וגם המברג יכולים לשמש בעסק שלי ואני יכולה לרשום אותם בצוואתי. מותר לי ליצור שינויים בבקר על ידי גידול סלקטיבי ואני יכולה לשנות את המברג שלי על ידי צביעת הידית שלו בצבע ירוק.

עם זאת, גם החוקים בארה"ב וגם התרבות שלנו, מציבים הגבלות חמורות על סוגי הדברים שאני יכולה לעשות לפרה, אך לא מציבים הגבלות על הדברים שאני יכולה לעשות למברג. אני יכולה להיענש על התעללות חמורה בבעלי חיים אם אדקור את הפרה בעין עם המברג, אבל לא יהיה עונש על שיבוש המברג והשמדתו לאט על ידי מכה עם הפטיש שלי.

בעלי חיים מרגישים כאב

יש הבדל מהותי בין פרות למברגים. פרות מרגישות כאב ומברגים לא. מותר לי להרוג את הפרה בשביל אוכל אבל יש להרוג אותה בצורה שלא תגרום לכאב. משעות רבות של התבוננות על התנהגות הבקר במשחטות ורפתות, למדתי שבקר לא מבין שהוא עתיד להישחט. במהלך הטיפול בהם, הם מתנהגים באותו האופן הן במשחטות והן בתא האכלה וטרינרי. אם הם היו יודעים שהם עומדים למות, הם היו אמורים לנהוג בפראות ולהיות נסערים יותר במהלך השהות שלהם במשחטה (גרנדין, 2001).

סוקר מאמר זה ביקש ממני להתייחס לאפשרות שהתנהגות הבקר זהה בשני המקומות כתוצאה מחוסר אונים נרכש. לא מדובר בחוסר אונים נרכש מכיוון שגם במשחטות וגם בתאי ההאכלה, מבצע הבקר לפעמים נסיונות אקטיביים לקפוץ על גדרות או לברוח מאנשים. ניסיונות בריחה אקטיביים מתרחשים בתדירות גבוהה יותר כאשר הבקר מקבל שוקים חשמליים. התנהגות הבקר מושפעת מהדרך שבה האנשים מטפלים בו הרבה יותר מאשר המיקום שבו מתרחש הטיפול.

גם מדידות של קורטיזול מצביעות על כך שרמת הלחץ של הבקר במשחטות ובתאי האכלה וטרינריים היא דומה. סקירה של מחקרים אלו נמצאת ב-גרנדין, 1997. אם הבקר היה יודע שהוא עומד למות, סביר להניח שרמות הקורטיזול היו גבוהות בהרבה במשחטות. החוק והתרבות של ארה"ב דורשים שלמרות שהפרה היא רכוש, עדיין תהיה לי אחריות מסוימת על הפרה ואי-אחריות מוסרית על המברג. אם אני מכה או מרעיבה את הפרה שלי אפשר להאשים אותי בהתעללות בבעלי חיים ולהעניש אותי. חוקים אלו נועדו למנוע סבל מהחיה. חוקים להגנה על חיות מחקר, מחייבים להחזיק אותם בקבוצות חברתיות כדי שתהיה להם חברה מהסוג שלהם. ככל שמדענים לומדים יותר על התנהגות בעלי החיים, כך ייתכן שיהיה צורך בהגנות נוספות. לא דורשים ממני להחזיק זוג מברגים בארגז הכלים שלי כדי שיוכלו להתרועע עם מברגים אחרים.

לפרה יש הגנות בחוק שאין למברג. הגנות חוקיות אלו חלות רק על בעלי חיים בעלי מערכת עצבים מפותחת היטב. המדע הראה שבעלי חיים כמו יונקים וציפורים חשים כאב באופן דומה לבני אדם. חרקים, וירוסים וחיידקים אינם מסוגלים להרגיש כאב או לסבול. יש צורך במחקר נוסף כדי לקבוע את מידת הכאב של דגים ודו-חיים. מחקרים נוכחיים מראים שהם כן חווים פחד. פחד הוא מאוד לא רצוי ויש להגן על בעלי חיים ממצבים שגורמים להם לפחד גדול. פחד גורם לעלייה גדולה בהורמוני הלחץ. בעלי חיים כמו כלבים, זקוקים גם להעשרה סביבתית. מלזק (1954) וברנס (1955) גילו שכאשר גורים הוחזקו בכלביות מבודדות הם הפכו לבעלי עוררות יתר ודפוסי EEG חריגים שהצביעו על עוררות קיצונית.

כאשר חוקרים את מבנה המוח ומערכת העצבים, לא קיים קו שהוא שחור-לבן בין בני אדם ליונקים במיקום גבוה כמו שימפנזים, כלבים או פרות. פרויקט הגנום הראה שבני אדם ועכברים חולקים גנים רבים (Gunter and Dhand, 2002). אצל יונקים, 30% עד 40% מכלל הגנים מעורבים בהתפתחות ותפקוד מערכת העצבים. המבנה הבסיסי של מערכת העצבים והמנגנונים העצביים המעבדים פחד וכאב אצל בני האדם ויונקים אחרים הם דומים (Rogan and LeDoux, 1996). קולפארט וצוותו (2001) דיווחו שחולדות יטלו מיוזמתן משככי כאבים כדי להקל על כאב במפרקים דלקתיים. כאב ופחד שניהם גורמים לסבל. ככל שהמורכבות של מערכת העצבים והמוח גדלה, כך הצרכים של רווחת בעל החיים גדלים והופכים מורכבים יותר, אך כל בעלי החיים שהם בעלי מערכת עצבים מורכבת ברמה שהם מסוגלים לסבול מכאב או מפחד – זקוקים להגנות רווחה בסיסיות. לבעלי חיים עם מוח מורכב יש גם צרכים חברתיים גדולים יותר וצורך בהעשרה סביבתית גדולה יותר.

ההיגיון שלי מתחלק לשני תחומים. לתינוקות אנושיים ניתנת הגנה מלאה למרות שהיכולות הקוגניטיביות של היילוד פחותות מהיכולות של חיות משק בוגרות. הם זוכים להגנה זו כי הם יגדלו ויתפתחו לאנשים. לילד עם פיגור שכלי ולפרה יש את אותן יכולות קוגניטיביות. אני יכולה למכור או להרוג את הפרה אבל אסור לי לעשות את זה עם ילד בעל פיגור. מדוע לילד עם הפיגור או היילוד האנושי צריכה להיות יותר הגנה מאשר לפרה? סיבה אחת היא שהילד הוא המין שלנו ואנחנו מגנים על המין שלנו. אפילו אריות לא נוהגים לסעוד על אריה לארוחת ערב. דיון מפורט על טיעונים בעד או נגד סוגנות הוא מעבר לגבולות המאמר הזה. עם זאת, מבחינה ביולוגית אני חושבת שיש אינסטינקט להגן על הזן של עצמנו.

לפרות יש הגנה חוקית מכאב וסבל אבל יש להן פחות הגנה משפטית מילד עם פיגור. היו שולחים אותי לכלא על הרג או מכירה של ילד עם פיגור ואסור לי לבצע מחקר פולשני על הילד. ילדים אנושיים אינם רכוש מבחינה חוקית. מבחינה משפטית, ההבחנה העיקרית בין רכוש ללא רכוש היא שאני יכול לקנות, לשנות, למכור, למסור או להרוס פריטים שבבעלותי.

בבולדר בקולורדו, בעלי כלבים נקראים כיום "אפוטרופוסים" אך יש להם עדיין את אותן זכויות קניין. מבחינה חוקית הם עדיין יכולים למכור או להרוג את הכלבים שלהם. שינוי שמו של בעל הכלב לאפוטרופוס עשוי לעזור לשפר את היחס של האנשים כלפי הכלבים, אך מבחינה חוקית הם עדיין רכוש. למרות שהם עדיין רכוש, רווחתם עשויה להשתפר אם הגישה של האנשים תשתנה. שיפור הגישה כלפי בעלי חיים יכול לשפר במידה ניכרת את האופן שבו אנשים מתייחסים לבעלי חיים. מחקרים שבוצעו על ידי המסוורת' וצוותו (1989) הראו שכאשר לאנשים הייתה גישה חיובית כלפי חיות משק הם התייחסו אליהן טוב יותר, והחזירים פחות פחדו מבני אדם.

מורכבות מערכת העצבים

תחת מסגרת זו, אני טוענת שבעלי חיים יכולים להיות רכוש ועדיין להיות עם רווחה ברמה גבוהה. עם זאת, אני טוענת בתוקף שבעלי חיים זקוקים להגנות רבות מכיוון שהם לא 'דברים' כמו מברג. ככל שמטפסים על העץ הפילוגנטי של מיני בעלי חיים, כך יש להגביר את ההגנה עליהם מפני סבל. שימפנזים יזדקקו ליותר הגנה ולסוגים שונים של הגנה לעומת צפרדעים כדי להבטיח שהם לא יסבלו. לשימפנזים יש מוח מורכב יותר מצפרדעים וחיי חברה עשירים. ככל שמורכבות מערכת העצבים גוברת, כך החיה זקוקה לכמויות הולכות וגדלות של הגנה מהחברה כדי להבטיח שלא תסבול מכאב, פחד או היעדר גירוי סביבתי וחברתי. למרות שהעץ הפילוגנטי אינו ליניארי, הוא נע לאורך ענפיו השונים ממערכות עצבים פחות מורכבות למורכבות יותר. פיזיולוגיה ופסיכולוגיה השוואתית הראו שקיים מגוון רחב של מורכבות מערכות עצבים. ככל שהמורכבות גדלה, כך נוצר מוח שהופך מורכב יותר ויותר. ניתן לדרג בעלי חיים שונים לפי סדר מורכבות המוח. לדוגמה, דירוג מפחות מורכב למורכב יותר יהיה צדפות, לובסטרים, דגים, ציפורים, עכברים, כלבים, קופים, שימפנזים ואנשים. יש כמה בעלי חיים שהם בעלי מורכבות פחות או יותר שווה של מערכת העצבים כמו כלבים וחזירים. גם לחולדות וגם לשימפנזים צריכה להיות הגנה שווה מכאב ופחד, אך ייתכן שהשימפנזה יזדקק להגנה נוספת כדי להבטיח שיהיה לו גירוי חברתי נאות. לשימפנזים יש צורך גדול יותר בגירוי חברתי וסביבתי מאשר לחולדות, אך מחקר חדש מצביע על כך שאפילו עכברים זקוקים לגירוי חברתי כדי למנוע התנהגות סטריאוטיפית חריגה (Bohannon, 2002). העשרה סביבתית פשוטה כגון חומרים לנבור בהם וכמה דברים נלווים יהיו כנראה מתאימים לחולדה, אבל שימפנזה זקוקה להרבה יותר.

כשנוסעים אחורה בזמן האבולוציוני, יש נקודה שבה לאורגניזם אין יכולת של מערכת העצבים המרכזית לחוות פחד או כאב. המעגלים המוחיים שמעבדים פחד הם פרימיטיביים יותר מהמעגלים המעבדים כאב. לדוגמה, דגים חווים פחד אך תפיסת הכאב שלהם עשויה להיות מוגבלת. הם עשויים להזדקק להגנה כדי להפחית בעיקר את הפחד. יש צורך במחקר כדי לקבוע את הנקודות בהיררכיה של מורכבות מערכת העצבים שבהן תפיסת כאב מודעת ותפיסת פחד אובדת. סביר להניח שתפיסת הכאב תיפסק ברמה גבוהה יותר של מורכבות מערכת העצבים מאשר תפיסת פחד. ככל שהעץ הפילוגנטי עולה ומורכבות מערכת העצבים גוברת, כך לבעלי חיים יהיו צרכים נוספים כמו אינטראקציה חברתית, בנוסף להגנה מפני כאב ופחד. העיקרון הבסיסי שלי הוא שהתפתחות מערכת העצבים היא גורם מכריע לצורכי הרווחה של בעל החיים.

בעלי חיים הם לא 'דברים', אבל יש כנראה נקודה שבה ההגנה החוקית על אורגניזם מפני כאב ופחד צריכה להיפסק. מהידע שלי במדעי המוח, אני יכולה להיות בטוחה למדי שצדפות, נגיפי שפעת וחיידקים, אינם זקוקים להגנה משפטית כדי למנוע מאנשים להתאכזר אליהם באמצעות גרימת כאב ופחד. הגנה על זכויות הצדפות זה משהו שלדעתי הוא מטופש.

המפתח הוא: האם לבעל החיים יש מספיק מורכבות של מערכת העצבים כדי לחוות כאב ופחד ולמעשה לסבול?

רפלקסים פשוטים אינם אינדיקציות אמינות לסבל. הסרת קליפת המוח מותירה את הרפלקסים שלמים והחיה לא תחוש כאב (Woolf, 1983). כדי לסבול, החיה חייבת להיות בעלת מספיק מעגלים אסוציאטיביים במוח כדי לעבד כאב או פחד. נושא זה נדון בסקירה של גרנדין (2002).

ברור לי שחיות אינטליגנטיות כמו פילים חוות רגשות מורכבים יותר מכאב או פחד פשוטים. הן יזדקקו להגנות משפטיות שונות מחיות עם מערכת עצבים פשוטה יותר. מידת ההגנה וההעשרה הסביבתית והחברתית שחיה תדרוש, תהיה תלויה ברמת המורכבות של מערכת העצבים שלה. התפתחות המוח היא המפתח, ויש צורך במחקר נוסף כדי לקבל החלטות הגיוניות לגבי הגנה על דגים או תולעים. דגים כנראה חווים פחד ותולעים כנראה פרימיטיביות מכדי לסבול.

קניין הוא מונח משפטי ומושג מבוסס שפה שבעלי חיים אינם מבינים במלואו. לקופים יש תחושה שהם הבעלים של דברים מסוימים (Kummer and Cords, 1991). אפילו כלב המשפחה עלול לנהום אם תנסה לקחת ממנו את העצם. בעלי חיים שומרים גם על הטריטוריות שלהם וגם על האוכל שלהם. במילים פשוטות, לבעלי חיים יש תחושה שמקומות מסוימים או פריטי מזון הם שלהם. עם זאת, בעלי חיים אינם מבינים שהם עצמם עשויים להיות רכושו של בן אדם. רכוש הוא מונח משפטי והתפיסה שלו היא מבוססת שפה, אשר מעניקה לבעלי הנכס זכויות משפטיות מסוימות שהן מעבר להחזקה הפיזית. למשל, אם השור שלי נגנב, חברת הביטוח תשלם עבורו. אני יכולה גם להעביר בעלות על ידי מכירת השור שלי. לבעלי חיים מגיעות אותן הגנות מהחברה בין אם הם רכוש או לא רכוש.

איך אני יכולה להצדיק אכילת בשר כשאני אומרת שבעלי חיים ראויים לאותן הגנות בין אם הם רכוש או לא רכוש? הבקר שאכלתי מעולם לא היה חי אם לא היינו מגדלים אותו. נקודת מבט נוספת של סוקר המאמר היא שזו לא הצדקה לאכילתם כי זה מנציח ייצור של יותר בקר ויותר צורך לדאוג להם. לדעתי ייצור של יותר בקר הוא מוצדק בתנאי שנדאג לרווחתם. אני חושבת שאנחנו חייבים לספק לבעלי החיים בחקלאות חיים הוגנים, ואני אהיה הראשונה להודות שצריך לשנות כמה מהשיטות החקלאיות. אם הייתי מסכימה לחלוטין עם סוקר המאמר הזה, התוצאה הקיצונית של הצהרה זו הייתה לתת לבעלי חיים להיכחד כדי שלא יסבלו. לא הייתי רוצה שזה יקרה. באופן אירוני, בעלות על בעלי חיים במישורי אפריקה עשויה להניע את האנשים המקומיים לטפל בהם ולשפר את רווחתם.

סוגיה נוספת היא ערכם של בעלי חיים וצמחים שונים. הדיון לעיל מתייחס רק לרווחה ולהגנה מפני כאב, סבל או שעמום. זה לא אומר שליצורים חיים פרימיטיביים יותר כמו צדפות או חרקים יש פחות ערך מאשר לבעלי חיים עם מערכת עצבים מורכבת יותר וחיים חברתיים. למגוון ביולוגי וגנטי בממלכת החי והצומח יש ערך רב. חשוב לשמר את האורגניזמים שאינם מסוגלים לסבול. כאשר מין הופך לאינסטינקט, הוא הולך לאיבוד. כדי לסכם את העמדה שלי, אתן כמה הגדרות קונקרטיות לגבי ערך וכיצד הוא שונה כאשר מדובר במרכוש. כמה דוגמאות לערך בעולם החי יהיו דבורים מאביקות, פרחים, תולעים השומרות על המערכת האקולוגית של הקרקע, מין שנכחד אולי היה עשוי לספק לנו תרופה לסרטן. מערכות אקולוגיות טבעיות הן יפיפיות והמידע הגנטי של כל המינים הוא בעל ערך. לחברה שלנו יש גם חוקים המגנים על בעלי חיים וצמחים מפני הכחדה. במקרים רבים, ערך זה גובר על זכויות הקניין. גם אם אני הבעלים של הקרקע אסור לי להרוס לחלוטין בית גידול ייחודי של חיות בר.

לסיכום, בעלי חיים יכולים להיות רכוש ועדיין ניתן לקיים חוקים והגנות רבות אחרות המבטיחות את רווחתם. שינוי מושגים מבוססי שפה כמו 'רכוש', הוא חשוב לבעלי החיים רק אם השינוי ברטוריקה גורם לאנשים להתייחס לבעלי החיים טוב יותר. אין לי עניין ברטוריקה, אלא אם כן היא מספקת שינויים ממשיים במקומות בהם בעלי החיים נמצאים. במשך כל חיי עבדתי לביצוע שיפורים קונקרטיים בשטח.

רפרנסים:

Bohannon, J. 2002. Can a mouse be standardized? Science 298:2320-2321.

Colpaert, F.C., Tavayre, J.P., Alliaga, M., Bruinslot, L.A., Attal, N. and Koek, W. 2001. Opiate self-administration as a measure of chronic nonreceptive(?) pain in arthritic rats. Pain, 91:33-45.

Grandin, T. 1997. Assessment of stress during handling and transport, J. Anim. Sci. 75:249-257.

Grandin, T. 2002. Distress in Animals: Is it Fear, Pain or Physical Stress? Special session Pain Stress and Fear, American Board of Veterinary Practitioners, May 17, 2002, Manhattan Beach, CA.

Grandin, T. 2001. Welfare of cattle during slaughter and the prevention of nonambulatory (downer) cattle. J. Amer. Vet. Med. J. 219:1377-1382.

Gunter, C. and Dhand, R. 2002. Human biology by proxy. Nature 420:509, Introductory article to an entire issue on the mouse genome.

Hemsworth, P.H., Barnett, J.L., Colemlan, G.J. and Hansen, C. 1989. A study of the relationship between the attitudinal and behavioral profiles of stockpersons and the level of fear of humans and reproductive performance of commercial pigs. Appl. Anim. Behav. Sci. 23:301-314.

Kummer, H.E. and Cords, M. 1991. Cues of ownership in Macaca fasicularis. Anim. Behav. 42:529-549.

Melzack, R. 1954. The genesis of emotional behavior: An experimental study of the dog, J. Comp. Physiol. Psych. 47:166-188.

Melzack, R. and Burns, S.K. 1955. Neuropsychological effects of early sensory restriction, Exp. Neurol. 13:163-175.

Rogan, M.T. and LeDoux, J.E. 1996. Emotion: Systems cells, synaptic plasticity Cell. 85:469-475.

Woolf, C.J. 1983. Evidence for central component of post injury hypersensitivity. Nature 306:686.