לפניכם תרגום שחלקו חופשי וחלקו מילה במילה – לחלק הראשון בפרק על הפרעות אכילה מתוך הספר הצהוב של ד"ר נטשה קמפבל-מקברייד שנקרא Gut and Psychology Syndrom. נכון לרגע זה לא ניתן להשיג את הספר בעברית. בבקשה שתפו מאמר זה עם אנשים שאתם חושבים שהוא עשוי לעזור להם.
על המחברת:
ד"ר קמפבל-מקברייד היא רופאה נוירולוגית ותזונאית, מחברת ספרים, מפתחת פרוטוקול תזונת גאפס ובעלים של חווה חקלאית בת-קיימא באנגליה. היא דוברת מרכזית בכנסים וסמינרים מקצועיים רבים ברחבי העולם ומרבה לקיים הרצאות בפני מטפלים מתחום הבריאות, קבוצות מטופלים ועמותות.
היא חברה ב- The Society of Authors, ב- The British Society for Ecological Medicine והיא דירקטורית בוועידה המייעצת של קרן ווסטון א.פרייס.
כ-90% מהסובלים מהפרעות אכילה הן נשים בין הגילאים 12-25. אחוז הסובלים מהפרעות אכילה בציבור הכללי הוא בסביבות 1%. ההנחה היא שמקרים רבים אינם מדווחים או מאובחנים ושהאחוז הוא גבוה בהרבה ממה שידוע. קיימים סוגים שונים של הפרעות אכילה, כאשר אצל רבים מהמטופלים ישנה ערבוביה של סימפטומים של הפרעות אכילה שונות. פעמים רבות ישנה חפיפה בין הפרעות אכילה לבין בעיות נפש אחרות כמו הפרעות קשב וריכוז, הפרעה כפייתית, הפרעה דו-קוטבית, חרדות, שימוש בסמים, אלכוהוליזם, סכיזופרניה ועוד.
ההנחה היא שהמקור להפרעות האכילה הוא פסיכולוגי ולכן שם בדרך כלל ממקדים את הטיפול. למרות זאת, ההערכה היא ש 50% נופלים חזרה אל הדפוס של ההפרעה. מטופלים רבים מאמינים שהם אינם יכולים לרפא את ההפרעה, אלא רק לנהל אותה ולחיות בצילה עד סוף חייהם. אין ספק שגורמים פסיכולוגיים משחקים תפקיד, עם זאת, העמדה ש"הכל בראש" ושעלינו "לחנך מחדש את המטופל לאכול" – מבלי שום לקיחה בחשבון בנוגע למה שהוא אוכל – עשויה להיות גורם משמעותי לכך שהם שבים אל דפוס ההפרעה.
כך טוענת ד"ר נטשה קמפבל-מקברייד בתחילת הפרק על הפרעות אכילה שבספרה Gut and Psychology Syndrom ואז ממשיכה וכותבת (תחילת ציטוט):
"הניסיון הקליני שלי הראה לי שאחוז גבוה של בנים ובנות המפתחים הפרעות אכילה מתחילים עם צמחונות או טבעונות. אין לי ספק שהאופנה של צמחונות וטבעונות מהווה גורם משמעותי להפרעות נפש בקרב הצעירים שלנו. בעקבות כל המיסאינפורמציה לגבי אוכל המתפרסם ללא הרף במדיה הפופולרית, הרבה מהציבור משוכנע שצמחונות היא בריאה. לכן, כאשר נערה צעירה מכריזה בבית שהיא החליטה להיות צמחונית, ההורים בדרך כלל לא מתנגדים. כאשר הנערה מפסיקה לאכול בשר, ולעיתים קרובות גם מזונות אחרים מהחי, היא מפתחת מחסורים תזונתיים רציניים. המחסור הראשון הוא בחלבון, מכיוון שצמחים הם מקור גרוע מאוד לחלבון והחלבון שהם כן מכילים הוא כמעט בלתי ניתן לעיכול למערכת העיכול האנושית.
החלבונים האיכותיים והקלים ביותר לעיכול לבני האדם מגיעים ממזון מהחי: בשר, דגים, ביצים ומוצרי חלב.
מחסור בחלבון הוא עניין רציני ביותר: הגוף לא יכול לייצר הורמונים, אנזימים, מוליכים עצביים ומספר עצום של חומרים פעילים אחרים, אז התפקודים הקשורים לחומרים אלה נפגעים.
כל זה קורה בגופו של ילד הנמצא בהתפתחות ודורש כמות גדולה של חלבון כדי לבנות רקמות ותאים חדשים.
במקביל למחסור בחלבון, הילד מפתח מחסור חמור באבץ, מכיוון שאבץ מגיע בעיקר מבשר, בייחוד בשר בקר. מינרל זה מעורב בכ-200 תגובות אנזימטיות בגוף, כולן פגועות כעת.
ישנו מידע רב שהולך ומצטבר המראה שאנשים עם הפרעות אכילה סובלים ממחסור כה חמור באבץ, שאפילו ברפואת המיינסטרים שבדרך רוחשת זלזול לתזונה, שוקלים תיסוף של אבץ בקבוצת מטופלים זו.
תזונות דלות בשומן מובילות למחסור בויטמינים מסיסי שומן: A, D, E, K. המשמעות של זה היא אסון למגוון של תפקודים מטבוליים בגוף, בייחוד במערכת החיסון. קבוצת ויטמיני B היא עוד מחסור שקבוצה טיפולית זו מפתחת במהירות, מכיוון שבשר, ביצים ומוצרים אחרים מן החי הם המקור העיקרי לה. תזונות צמחוניות מתבססות בעיקר על פחמימות, שדורשות כמות גדולה של מגנזיום לתהליך המטבולי שלהן, לכן הדבר הבא יהיה מחסור במגנזיום. בזמן שפחמימות משנות את האיזון ההורמונלי בגוף לכיוון של יותר מדי ייצור אינסולין, כל התהליך המטבולי עובר למצב של אחסון שומן. במצב כזה, ירידה במשקל תהיה מאוד קשה. למעשה, אנשים העוברים לתזונה צמחונית בדרך כלל עולים במשקל.
טבעונות היא גרסה קיצונית יותר של צמחונות. ילד צמחוני אוכל לפחות מוצרי חלב וביצים, המספקים לו כמות מסוימת של ערכים תזונתיים חיוניים. טבעוני לא צורך שום דבר מהחי. חלק מהמומחים בתחום רואים בתזונה טבעונית לילדים כצורה של התעללות בילד, מכיוון שזה אומר למנוע מילד שנמצא בהתפתחות את רוב הערכים התזונתיים החיוניים. יותר מזה, על פי דעתי המקצועית, טבעונות היא סוג של הרעבה מוסווית. הילד אולי לא נראה רזה בעקבות כמות הפחמימות שנצרכות, אבל הגוף שלו מורעב לכל המרכיבים החיוניים והילד נכנס למדרון חלקלק של תת-תזונה.
מה הוא הסנריו הטיפוסי לילדים כאלה?
- בעקבות תזונה לקויה, הילד מפתח מגוון של חוסרים תזונתיים. מחסור בחלבון, אבץ, ויטמינים מסיסי שומן, מגנזיום, ויטמיני B ורכיבי תזונה נוספים – מובילים לתפקוד לקוי של מערכת החיסון. אצל מטופלים אלו, מערכת החיסון הופכת בלתי מוזנת ולא יכולה לתפקד כראוי. התוצאה היא זיהומים תמידיים. כאשר הזיהומים מטופלים באמצעות אנטיביוטיקה, מגיע גם הנזק לפלורת המעי, מה שפוגע עוד יותר בתפקוד מערכת החיסון. המעגל האכזרי של זיהומים ואנטיביוטיקות מוביל לעוד זיהומים ועוד אנטיביוטיקות, התוצאה: נזק נוסף למעכת החיסון ולפלורת המעי.
- תסמונת גאפס (תסמונת פסיכו-מעי) מתפתחת כאשר פלורת המעי הלא תקינה מתחילה לייצר רעלים שעוברים מפלורת המעי אל זרם הדם ומתפשטים ברחבי הגוף. כאשר רעלים אלה מגיעים אל המוח הם גורמים לבעיות במצבי רוח, בעיות התנהגות, קשיי למידה, בעיות ריכוז, בעיות זיכרון ובעיות בתפיסה חושית. הבעיות בתפיסה החושית, בייחוד בתפיסה העצמית, הן מה שמשתבש מאוד אצל ילדים אלה שמפה ממשיכים להפרעת אכילה. כאשר נערה אנורקסית מביטה במראה היא לא רואה כמה היא רזה, כל מה שהיא רואה זה שומן ועודף משקל. היא לא מעמידה פנים והיא לא "משקרת לעצמה". הסיבה לכך הם השינויים שהתרחשו ביכולת התפיסה שלה, הנגרמים מרעלים במוח. כבר דיברתי בספר זה על השינויים בתפיסה החושית אצל אוטיסטים ובעלי לקויות למידה אחרות, אותו הדבר קורה אצל ילדים אלה. בדיוק כמו אצל ילדים עם כשלי התפתחות – המוח של הילד לומד ברמה מסוימת שמזון גורם לו לחלות, אז התיאבון מדוכא וכל הגישה למזון משתנה. רעילות המגיעה מהמעי חוסמת מגוון מרכזים במוח, כך שהם לא מסוגלים להתנהל באופן תקין עם המידע החושי שמגיע מהעיניים, האוזניים, בלוטות הטעם, קצות עצבי החישה ואיברי חישה נוספים. מידע זה מגיע באופן מעוות והמוח מפרש אותו באופן לקוי. לא רק התפיסה עצמית לקויה אצל ילדים עם הפרעות אכילה, אלא גם צורות תפיסה נוספות: תפיסת טעם, תפיסת מרקם, חוש הריח, תפיסה טקטילית (נ"ע: מגע), היכולת לתפוס מצבי סכנה, הבנה של סיטואציות חברתיות, תפיסה של רגשות ומערכות יחסים בין בני אנוש, התפיסה בנוגע לטוב ורע, היכולת להבדיל בין עיקר לטפל וכו'.
- התדרדרות במצב המעי. פלורת מעי לא תקינה פוגעת בדפנות המעי, גורמת למעי להיות מחורר ודליף וללא היכולת לבצע את תפקידו. רירית המעי היא המקום בו מתרחשת התחדשות תאים פעילה. התאים שם מפונים ומוחלפים בחדשים כל הזמן. כדי לייצר תאים חדשים הגוף זקוק לפלורת מעי בריאה, מרכיבים תזונתיים והורמונים – אף אחד מאלה לא קיים אצל המטופלים הללו. וכך, מצב רירית המעי מתדרדר והיא אינה מסוגלת להתמודד עם מזון באופן תקין. בו זמנית, המעי לא מסוגל לייצר מיצי עיכול ואנזימים החיוניים לעיכול וספיגה של מזון. כתוצאה מכך, האדם אינו יכול לעכל ולספוג כראוי את המזון, מה שמוביל למחסור תזונתי נוסף. ילדים ומבוגרים עם הפרעות אכילה סובלים מבעיות עיכול שמחמירות כאשר הם משודלים לאכול (כאבים, נפיחות, קלקול קיבה, עצירות, שלשול, גזים וכו'), מכיוון שהמעי שלהם לא במצב שהוא מסוגל להתמודד עם מזון. התזונה הטיפוסית שנקבעת למטופלים אלו ומבוססת על פחמימות, פוגעת אף יותר במעי שלהם – המזון לא מתעכל כראוי ובמקום זאת הוא מאכיל את החיידקים הפתוגניים במעי, מה שמאפשר להם לייצר רעילות נוספת. במקום שמערכת העיכול תהיה מקור להזנה, היא הופכת אצל ילדים אלה למקור משמעותי לרעלים בגוף.
- תשישות הורמונלית. הורמונים הם חלבונים. הגוף לא יכול לייצר אותם ללא אספקה טובה של חלבונים, אבץ, מגנזיום, ויטמינים מסיסי-שומן, ויטמיני B וכל שאר מרכיבי התזונה שילדים אלו חסרים בהם. בגלל שההורמונים אחראים על מטבוליזם, גדילה, ריפוי (נ"ע: תיקון) ועוד מגוון עצום של תפקודים בגוף, הילד מפסיק לצמוח, הווסת משתבשת או מפסיקה לחלוטין, ההתפתחות המינית עוצרת, הילד מפתח טונוס שרירים ירוד, אוסטיאופורוזיס, עייפות, בעיות רגשיות והתנהגותיות, חוסר יכולת להתרכז או ללמוד, בעיות שינה, בעיות עור וכו' וכו'. בעוד שרפואת המיינסטרים לא מקדישה תשומת לב לסוג המזון המסוים אותו כדאי שילדים אלה יצרכו, במרפאות טיפול בהפרעות אכילה הילדים האלה מקבלים בעיקר פחמימות. בגלל שילד כזה הינו חסר בהורמונים, הגוף אינו יכול להשתמש בקלוריות מהפחמימות הללו והן מאוחסנות כשומן. זו הסיבה שילדים אלה מעלים במשקל מאוד מהר מהרגע שהם מתחילים לאכול, מה שמוביל חזרה אל דפוס ההפרעה מכיוון שהם מפחדים להשמין. אז הרעיון של רפואת המיינסטרים לגרום להם לאכול כל דבר שהוא, לא רק מוטעה אלא גם מזיק לטווח הארוך.
- תסמונת גאפס תמיד מגיעה עם תשוקה לפחמימות מכיוון שמטופלים אלו חווים תנודות ברמות הסוכר בדם. מטופלים עם הפרעות אכילה, אפילו כאלה הסובלים מאנורקסיה חמורה, מבצעים בינג'ים (נ"ע: אכילת מזון רב בתוך זמן קצר) על פחמימות מעובדות: ממתקים, שוקולד, עוגות, משקאות קלים וכו'. כאשר רמות הסוכר בדם צונחות הם חווים דחף בלתי נשלט להעלות אותן חזרה. הפחמימות והסוכרים המעובדים מאכילים את פלורת המעי הלא מאוזנת, משמרים את הבעיה ואף מחמירים אותה בטווח הארוך. הדרך היחידה להשיג שליטה על החשקים זה דרך תזונה נכונה. וזו לדעתי הדרך היחידה להתמודד עם הפרעת אכילה, בין אם זה אנורקסיה, בולמיה, בינג' כפייתי או אחר." (סוף ציטוט)
ד"ר נטשה ממשיכה להסביר ואומרת שלא כל ילדי גאפס חווים את המסלול הזה שתואר כאן של ילד בריא המפתח הפרעת אכילה, יש ילדים שהם ילדי גאפס מההתחלה וסובלים ממגוון סימפטומים של תסמונת גאפס כל חייהם: הפרעות קשב וריכוז, דיסלקציה, דיספרקסיה, אסטמה, אקזמה, אלרגיות וזיהומים תכופים. כאשר ילדים אלה לא מקבלים את הטיפול הנכון, בשלב מסוים בחייהם הם חווים שינויים בתפיסה הסנסורית המובילה אותם לפיתוח הפרעת אכילה.
מכאן והלאה ד"ר נטשה מפרטת כיצד לבצע את תהליך הריפוי ואילו מכשולים עלולים להפריע בדרך.
אני ממליצה לקרוא את ספרה ובמידה ויש קושי באנגלית, לפנות לאחת ממטפלות הגאפס הישראליות.
נכון לרגע זה אני יודעת על שתיים כאלה: אביבה אברון ויעל ולרי פרל.