ד"ר אברם הופר – פסיכיאטריה בשיטה האורתומולקולרית

60 שנות תגליות ומחקר של ד"ר אברם הופר – פסיכיאטריה בשיטה האורתומולקולרית
מאת רוברט סילי, רוברט ג'י סמית' ואנדרו וו. סול
17 בינואר 2019

מאמר זה תורגם מהאתר על רפואה אורתומולקולרית.
האתר הינו אתר מידע ללא למטרות רווח שנכתב על ידי אנשי מקצוע ועובר ביקורת עמיתים של עשרות אנשי מקצוע. למאמר המקורי לחצו כאן.

לד"ר אברם הופר הייתה קריירה יוצאת דופן. לפני שהפך לרופא, היה לו עניין רב בכימיה. בשנות הארבעים הוא למד ביוכימיה ורכש ידע מעמיק בנוגע לחילוף חומרים, אנזימים וחומרי תזונה חיוניים, כולל ויטמינים. הופר סיים את בית הספר לרפואה ב-1949, בחר להתמחות בפסיכיאטריה והחל להתעניין במחקרי פסיכיאטריה. הוא שקל את האפשרות של גורמים ביוכימיים הגורמים לתסמינים של חולים, פיתח טיפולים משקמים ועזר לאלפי חולים.

תוך יישום הידע שלו בביוכימיה על מחקר פסיכיאטרי, גילה הופר מספר תגליות פורצות דרך, כשהוא מתחיל בססקצ'ואן (נ"ע: קנדה) במהלך שנות ה-50, שם הוא שיתף פעולה עם קולגות בחקר הסכיזופרניה. הם שיפרו את הטיפול ופיתחו גישה קלינית מבטיחה שכללה שימוש בתוספי תזונה חיוניים. לינוס פאולינג טבע את המונח "רפואה אורתומולקולרית" כדי לתאר את השימוש בחומרי תזונה חיוניים – מולקולות טבעיות בהן גופנו עושה שימוש במטרה למנוע ולרפא מחלות.

במשך עשרות שנים שיתף הופר את ממצאיו וכתב ספרים ומאמרים כדי להעביר את הידע לציבור. המורשת שלו מכילה יותר מ-35 ספרים ומאות מאמרי כתב-עת המסבירים את גישתו הביוכימית, את המושגים הבסיסיים, הניסיון הקליני שלו, מחקריו ותגליותיו. התובנות, הניסויים, הפרוטוקולים הקליניים, הדוחות והשיטות של הופר עדיין רלוונטיים וחשובים גם כיום.

ההשערות, המחקרים והתגליות של הופר

מאות חולים פסיכוטיים ודיכאוניים במצב נואש התייעצו עם ד"ר הופר, הוא תהה כיצד פסיכיאטר חדש יכול לעזור להם. ככל הנראה, לרובם לא הייתה תקווה להחלים. הופר הטיל ספק ביעילות הטיפולים שהיו קיימים אז, כמו גרימה (נ"ע: מכוונת) של תרדמת והתקפים, ניתוחי מוח או שוקים חשמליים, מפני שהרציונל מאחורי שיטות אלה לא היה ברור.

הידע של הופר על ביוכימיה ושיטות מחקר נתן לו יתרון על פני רוב הרופאים והפסיכיאטרים. בעודו סקרן לגבי הסיבות השורשיות של מחלות נפש קשות, אסף הופר את ההיסטוריה המפורטת של המטופלים ותהה האם הפרעות רפואיות ו/או ביוכימיות בסיסיות עלולות לגרום למחלות נפש חמורות. בזמן שרשם את היסטוריות המטופלים, ציין הופר מגוון תסמינים שכללו הזיות, שינויים במצב הרוח ובעיות בסיסיות כמו תת-תזונה, זיהומים כרוניים או בעיות אלכוהול. הוא החליט לעזור לחולים הפסיכוטיים שלו להתייצב ולהחלים.

ד"ר הופר וצוותו התמקדו בסכיזופרניה ותיעדו את מחקרי הפלצבו כפולי-הסמיות הראשונים בפסיכיאטריה, תוך תיאור ההשערות, התגליות ופרוטוקולי הטיפול שלהם. בסוף שנות ה-50, דיווח הצוות כי תת-קבוצה של מטופלים פסיכוטיים חוותה שיפור תוך נטילת מינונים אופטימליים של ויטמינים ותוספי תזונה נוספים שעזרו לשחזר ולשמור על תפקוד מוח תקין. הם עודדו מטופלים שהיו בתת-תזונה לשפר את התזונה שלהם, ואת המטופלים האלכוהוליסטים הם עודדו למתן את השתייה שלהם.

במשך שישה עשורים היה אברם הופר בקשר עם שורה של רופאים ופסיכיאטרים. ספריו המוקדמים הסבירו כיצד הוא והצוות שלו חקרו פסיכוזה והפרעות בחילוף החומרים ופיתחו טיפולים משקמים. הספרים שנכתבו עבור רופאים, עודדו אנשי מקצוע מתחום הבריאות לקחת בחשבון את הגורמים השורשיים להתקפים של המטופל לפני מתן הטיפול. בספרים שנכתבו עבור הציבור הרחב, שותפו סיפורי החלמה של החולים. עם זאת, למרות המאמצים הגדולים של הופר לחשוף את הציבור למחקרים, לטיפולים המשקמים ולהחלמה של המטופלים שלו – הגישה הביוכימית שלו נדחתה על ידי המטפלים הספקניים של פסיכיאטריית המיינסטרים. חלק מההתנגדות התבססה על מחקר שניסה לכאורה לשכפל את מחקריו של הופר. במחקר זה המטופלים קיבלו לעתים קרובות מינונים קבועים של ניאצין, אך הם היו קטנים מכדי להשפיע. הופר מצא שהמינון הדרוש לכל מטופל צריך להיקבע באופן אינדיבידואלי ויכול להגיע עד 10 גרם ליום או יותר, בעוד שבמחקרי השכפול השתמשו במינונים נמוכים בהרבה ולא ניסו לשחק עם המינון עד להשפעות מועילות, כפי שהופר הציע לעשות.

זיכרונותיו המדעיים של הופר – "הרפתקאות בפסיכיאטריה" (2005) – מציג את חוויותיו המוקדמות כפסיכיאטר. באותן שנים המטופלים במצב החמור ביותר הלכו למוסד; חלקם נשארו שם עשרות שנים. הטיפולים במוסד "ווייברן" שבססקצ'ואן כללו טיפול בתרדמת אינסולין (נ"ע: יצירת תרדמת באמצעות הזרקת אינסולין), יצירת התקפים (נ"ע: פרכוסים) שנגרמו באמצעות מטרזול, ניתוח של חוויות ילדות, ניתוחי לובוטומיה (נ"ע: הרס מוחי מכוון) וטיפול בנזעי חשמל (נ"ע: יצירת פרכוס באמצעות שוק חשמלי). הופר ציין שמצבם של מטופלים פסיכוטיים מעטים השתפר, והוא סבור שלפחות חלק מהמטופלים הפסיכוטיים יוכלו להחלים אם יקבלו טיפול איכותי יותר, בטוח יותר, ורלוונטי למצבם הרפואי, המטבולי ו/או התזונתי הבסיסי.

שקילת הבסיס הכימי של הפסיכוזה

בינתיים, אלפי קילומטרים משם, באנגליה, העלו ד"ר ה.אוסמונד וד"ר ג'יי סמית'ייס תיאוריה הטוענת שהפרעה בחילוף החומרים של קטכולמין עלולה לגרום לפסיכוזה אצל חלק מהמטופלים. לאחר שהאפשרות הזו נדחתה על ידי פסיכיאטרים בכירים בבריטניה, היגר ד"ר אוסמונד לססקצ'ואן, שם הוא פגש את ד"ר הופר. ד"ר הופר חשב שהרעיונות של אוסמונד וסמית'ייס מסקרנים והסכים לשתף איתם פעולה וללמוד את הבסיסים הביוכימיים של הפסיכוזה, בתקווה לשפר את איכות הטיפול. תוך למידת היסטוריית המטופלים שלהם, הם ציינו כי נראה שמצבים בסיסיים מסוימים גורמים או תורמים למצבי רוח של דיכאון וחרדה, כמו גם אפיזודות פסיכוטיות, עיוותים תפיסתיים והזיות. הם טענו שכל מצב "קו-מורבידי" בסיסי (נ"ע: מצבים הקשורים למוות או חולי), עלול להשפיע על הכימיה של המוח.

חלק מהמטופלים הפסיכוטיים סבלו מתת-תזונה או היו רגישים למזונות מסוימים. בתחילת המאה ה-19 בארה"ב, הרגה מחלה בשם פלגרה (הכוללת תסמיני דרמטיטיס, שלשול ודמנציה) אלפי חולים. מחקרים שנעשו על ידי גולדברג בשנות ה-20 ועל ידי אלבג'הם בשנות ה-30, קישרו בסופו של דבר את מחלת הפלאגרה לתזונה מבוססת תירס וחסרה בויטמינים, במיוחד בויטמין B3. החולים הצליחו להחלים רק אם הם אכלו תזונה מזינה יותר או קיבלו מינונים נאותים של ויטמין B3 או של טריפטופן – הפרקורסור (קודמן) של B3 שנמצא בתירס מעובד – יחד עם טיפול באלקליין (נ"ע: טיפול ברמת הבסיסיות של הגוף). לאחר שהתחילו לתסף את החיטה בניאצין (נ"ע: ויטמין B3) וויטמינים אחרים בשנות הארבעים, הפכה מחלת הפלגרה לאבחנה נשכחת. עם זאת, אנו יודעים כעת כי פלגרה משנית עדיין יכולה להתפתח לאחר צריכת מופרזת של אלכוהול או בעת קבלת דיאליזה לכליות ללא נטילת תוספי ויטמינים.

חולים עם עגבת לא מטופלת, הפכו בסופו של דבר לפסיכוטיים. אם אותם מטופלים הועברו למוסד מבלי להיבדק למחלות מין או אם הם טופלו בפניצילין – הזיהומים שלהם היו עלולים להחמיר ולגרום לאפיזודות עוד יותר חמורות של פסיכוזה. אם הם לא קיבלו טיפולים מתאימים לזיהומים שלהם, הם היו עלולים למות.

חלק מהמטופלים נהגו להפריז בשתיית אלכוהול עד שהפכו לפסיכוטיים. מטופלים אחרים נטלו צמחי מרפא או תרכובות מעוררות הזיה כגון LSD, שבאותה עת היו מותרות בחוק. הטיפולים המוקדמים במחלות נפש לא יכלו לעזור או לרפא את ההפרעות הביוכימיות הנגרמות משתיית אלכוהול מופרזת או נטילת סמים. מטופלים אלו נזקקו לתוכניות ניקוי וגמילה ולתזונה תומכת.

ככל הנראה, חסרים תזונתיים, זיהומים וחומרים ממסטלים, עלולים להפריע לכימיה של מוח המטופל ולעורר אפיזודות פסיכוטיות. עם זאת, תת-קבוצה של המטופלים המוקדמים של הופר ואוסמונד לא סבלו מבעיות אלו. נתון זה נרמז בסקירה של ההיפותזה של אוסמונד וסמית'ייס, לפיה הפרעה בחילוף החומרים של אדרנלין עלולה לגרום להזיות בחלק מהחולים.

הפרעות בחילוף החומרים עלולות לגרום להזיות כתוצר לוואי: היפותזת אדרנוכרום.

כחלק מהמחקר שלו, סקר אברם הופר רשימה של תרכובות גורמות הזיה כולל מסקלין, פיוטה ואיבוגאין. ספרו, "גורמי ההזיות", שפורסם ב-1967, מהווה קריאה מרתקת לכל מי שרוצה לדעת אילו סוגי תרכובות עלולות לגרום לאנשים לחוות הזיות, דלוזיות, פסיכוזות, דיכאון ו/או חרדה. כאשר סקר הופר את המבנים הכימיים של תרכובות ההזיה, הוא הבחין בתכונה משותפת – "שידרה אינדולית". בזכרו את ההשערה של אוסמונד וסמית'יס, הופר תהה האם מטבוליטים מבוססי אינדול של קטכולאמינים (פרקורסורים ביוכימיים לנוירוטרנסמיטורים במוח) עלולים לגרום לפסיכוזה. כאשר הוא ניתח את תוצרי הלוואי של חילוף החומרים של אדרנלין, הופר ציין שגם לאדרנוכרום וגם למטבוליט שלו – אדרנולוטין – יש מבנה כימי אינדול דומה. עם זאת, מטבוליט אחר של אדנוכרום – לוקואדרנוכרום – היה בעל השפעה מרגיעה. כפי הנראה, חלק מהחולים יצברו בגופם אדרנולוטין ויהפכו לפסיכוטיים בעוד שחולים אחרים יבצעו חילוף חומרים של רוב האדרנוכרום שלהם ללוקואדרנוכרום (וישארו רגועים ורציונלים). מספר הפרעות בחילוף החומרים עלולות לגרום או לתרום לפסיכוזה, דיכאון ואפיזודות "נפשיות" אחרות. לדוגמה, פורפיריה, הפרעה בביוסינתזה של המוגלובין, עלולה לגרום לתוצרי לוואי של הזיה.

הופר ואוסמונד תהו האם לחלק מהמטופלים שלהם יש הפרעה שלא הייתה ידועה קודם לכן בחילוף החומרים של אדרנלין. הם טענו כי מיעוט מהחולים מבצעים חילוף חומרים של אדרנלין לאדרנולוטין, מה שהופך אותם לפגיעים לאפיזודות של פסיכוזה, חרדה ודיכאון. הופר ועמיתיו סינתזו אדרנוכרום ואדרנולוטין, ובמסגרת המחקרים שלהם, הם לקחו את התרכובות הללו בעצמם והעניקו אותן לנבדקים. לאחר שלמדו כי מינונים נמוכים מאוד של אדרנוכרום ואדרנולוטין עלולים לגרום לפסיכוזה ודיכאון, העלו הופר ואוסמונד את ההשערה כיצד לטפל בחולים הללו בצורה הטובה ביותר.

פיתוח טיפולים משקמים לפסיכוזה

הופר, אוסמונד והצוות שלהם קראו במחקרים קודמים שהראו שמינונים אופטימליים של ויטמינים מסוימים עזרו לחלק מהחולים להתאושש מדליריום (נ"ע: בלבול חריף) ומפלגרה. בזכרו את לימודי הדוקטורט שלו בכימיה חקלאית באוניברסיטת מינסוטה בשנות ה-40, ידע הופר ש'אמינים חיוניים' (כלומר ויטמינים) הם חומרים מזינים חיוניים. ידע זה הצביע על כך שמינונים נאותים של ויטמינים ומרכיבי תזונה חיוניים אחרים יכולים לעזור לחולים פסיכוטיים להתאושש מתוצרי לוואי הזייתיים כתוצאה מחילוף החומרים של אדרנלין כמו אדרנולוטין.

הופר טען שוויטמין B3, שהינו קולט מתיל, יכול למתן את ייצור האדרנלין. הוא גם שיער שוויטמין C, נוגד חמצון, יכול לדכא את החמצון של אדרנלין לאדרנוכרום. הופר הציע כי מנות יומיות בכמה חלקים של ויטמין B3 וויטמין C עשויות להפחית את רמות האדרנוכרום ואדרנולוטין של חולים פסיכוטיים מבלי לגרום לתופעות לוואי בעייתיות.

בעיה אחת עם ניאצין (סוג של ויטמין B3) הייתה הנטייה שלו לגרום לפריחות עור קצרות ולא מזיקות. עם זאת, ד"ר הופר ציין שרוב החולים הפסיכוטיים לא חוו את הפריחה כשהם נטלו ניאצין, מה שמרמז שיש להם צורך פנימי גדול יותר בוויטמין זה. למרות זאת, חלק מהמטופלים העדיפו צורות אחרות של ויטמין B3 כגון ניאצינמיד או ניאצין ללא-פריחה (אינוזיטול הקסאניקוטינט, הידוע גם בשם הקסאניצינאט). הופר ואוסמונד דיווחו שמינונים אופטימליים של ויטמינים B3 ו-C יכולים לעזור ל-75% מהחולים הפסיכוטיים להחלים. המחקר שלהם, שהיה מחקר כפול-סמיות מבוקר-פלצבו, פורסם בכתבי עת רפואיים אך זכה להתעלמות רחבה על ידי פסיכיאטרים מהמיינסטרים שהסתמכו על תרופות אנטי פסיכוטיות שהפחיתו את הסימפטומים אך גרמו לתופעות לוואי מטרידות.

תגלית אחרת של הופר שרלוונטית כאן היא השימוש בניאצין להורדת כולסטרול LDL, תגלית שפורסמה ב-1954 ואומתה על ידי ד"ר פרסונס ממרפאת מאיו. תגלית זו הפכה לסטנדרט טיפולי לאיזון רמות הכולסטרול, אם כי מחקרים מאוחרים יותר הראו שרמה בינונית של כולסטרול גבוה בדם לא גורמת למחלות לב. למרות זאת, תאגידי התרופות פיתחו תעשייה של מיליארדים המוכרת תרופות סטטינים אפילו להורדה של רמות כולסטרול תקינות לחלוטין.

ד"ר הופר הקדים את זמנו. מעטים מחבריו הרופאים או הפסיכיאטרים היו בעלי תארים בכימיה. להופר היה דוקטורט והוא חקר את המסלולים הביוכימיים החשובים במוח. רופאים מזרם המיינסטרים הכחישו את קיומו של אדרנוכרום, פסלו תוספי ויטמינים ומנעו טיפולים אורתומולקולריים מהמטופלים. בשנת 1937 האדרנוכרום דווח על ידי ריכטר וגרין, יחד עם אנזים שיכול לייצר אדרנוכרום מאדרנלין. בשנת 1960, מדען חוקר בשם יוליוס אקסלרוד חיפש אדרנוכרום כאשר חקר את חילוף החומרים של אדרנלין, ודיווח שמצא את המטבוליט הזה והאנזים האחראי שלו ב-1964.

במשך עשרות שנים, השתמשו חוקרים נוספים בשיטות מדעיות כדי לבדוק אדרנוכרום ואדרנולוטין ומטבוליטים אחרים של קטכולאמינים. הספרות המדעית אימתה את קיומן של תרכובות מבוססות אינדול כולל אדרנוכרום ואמינוכרומים אחרים במטבוליזם הביולוגי שלנו. כיום מאמינים שניתן לשפר באופן דרמטי תת-קבוצה של חולים באמצעות תוספי ניאצין, והם נחשבים כ"תלויים בניאצין".[1,2]

60 שנה לחשיפת הציבור בנוגע לרפואה אורתומולקולרית

בשנת 1966, הופר שיתף פעולה עם ד"ר אוסמונד בכתיבת ספר בשם 'איך לחיות עם סכיזופרניה', מדריך למטופלים ומשפחותיהם. בזיכרונותיו, שפורסמו בספר 'הרפתקאות בפסיכיאטריה', סיפר הופר שהספר שלהם העניק השראה לד"ר לינוס פאולינג להוסיף את המילה "אורתו" למושג הרפואה ה"מולקולרית" של פאולינג ובכך להגדיר את הרפואה האורתומולקולרית. אחד מספריו הקודמים של הופר, "טיפול פסיכיאטרי בניאצין" (יצא לאור ב-1962), הסביר כיצד טיפול בניאצין יכול לעזור לחלק מהמטופלים ובו שותפו 60 דיווחי מקרה (רבים מאותם חולים החלימו לאחר נטילת מינונים אופטימליים של ויטמין B3 וויטמין C). מחקר עדכני אישר את רעיונותיו המקוריים של הופר, וכיום ידוע שטיפול בניאצין מונע אפיזודות פסיכוטיות בתת-קבוצה של חולים סכיזופרניים.[1]

בעקבות העיסוק בטיפול הקליני של הופר שהלך וגדל והמרתון שלו בחינוך הציבור (באמצעות כתיבה, שיחה, יצירת קשרים והוראה), הוא נזקק לעזרה. בגיליון אביב 2018 של כתב העת לרפואה אורתומולקולרית (JOM), נזכר סטיבן קרטר בפגישה שהייתה לו עם אברם הופר ב-1987 לראיון עבודה.[2] לקרטר הוצעו שתי משרות: להיות עורך כתב העת של JOM – Journal of Orthomolecular Medicine ולשמש כמנהל בפועל של הקרן הקנדית לסכיזופרניה.

במשך יותר משלושים שנה, סטיבן קרטר ואברם הופר שיתפו פעולה בפרסום כתב העת לרפואה אורתומולקולרית (JOM). הם עודדו מדענים ואנשי טיפול לחקור, ליישם את הגישה האורתומולקולרית ולפרסם את תוצאות עבודתם הקלינית בסיוע לחולים עם סכיזופרניה, פסיכוזה, הפרעות קשב והיפראקטיביות, אוטיזם, דיכאון, חרדה, הפרעה דו-קוטבית, אלכוהוליזם, בעיות קוגניטיביות הקשורות לגיל, דלקות פרקים או סרטן. כעורך ה-JOM, עודד סטיבן קרטר את ד"ר הופר ואת המייסדים האחרים של הרפואה האורתומולקולרית לשתף בתגליותיהם על ידי כתיבת ספרים ומאמרים. הופר וקרטר הפעילו את קרן ISF ואת ISOM (החברה הבינלאומית לרפואה אורתומולקולרית) במשך כמה עשורים. הם גם ארגנו כנסים של Orthomolecular Medicine Today כדי לחנך את הציבור על מחקר אורתומולקולרי, תגליות, התקדמות קלינית והצלחות.

הרפואה האורתומולקולרית כוללת 3 שלבים:

1. בדיקה ואבחון של הגורמים השורשיים לתסמינים של המטופל.
2. לקיחה בחשבון של הגורמים ה"ביוכימיים" המעורבים במצבים נפשיים ופיזיים כרוניים, כולל חסרים תזונתיים, דיאטות לא אופטימליות, זיהומים, צריכת סמים ואלכוהול, הפרעות בחילוף החומרים ואינדיבידואליות ביוכימית.
3. רישום מינונים אופטימליים של ויטמינים, מינרלים, חומצות אמינו, אנרגיה ואנזימים קו-פקטורים כהשלמה לטיפולים אחרים וכדי לעזור למטופלים להשתקם ולשמור על בריאותם.

מ-1949 ועד 2009, אברם הופר ועמיתיו חקרו, פיתחו ויישמו את הגישה האורתומולקולרית. הם עזרו לאלפי חולים פסיכוטיים, מדוכאים וחרדים להתייצב, להתאושש ולחיות טוב. למרבה הצער, רוב הפסיכיאטרים כיום עדיין לא משתמשים ב"טיפול משקם". הם בדרך כלל מציעים תרופות מרשם, טיפולי שיחה ו-ECT (טיפולי הלם). לכן, רוב החולים כיום עדיין אינם מקבלים טיפולים אורתומולקולריים.

אנו מאמינים שהגישה האורתומולקולרית יכולה להפוך לסטנדרט של טיפול. הדברים מוכנים לכך שפסיכיאטרים המודרניים יגלו מחדש את השיטות של הופר, ילמדו את הגישה האורתומולקולרית, ישקלו ויבדקו גורמים כימיים המעורבים בפסיכוזה ומחלות נפש אחרות, יאבחנו מצבים רפואיים, מטבוליים ותזונתיים שורשיים, וישפרו טיפולים אחרים באמצעות שימוש בפרוטוקולי שיקום.

במהלך 60 שנות הקריירה המדהימות של אברם הופר, מרתון החינוך הציבורי שלו הפיק יותר מ-35 ספרים ו-600 מאמרים עבור כתבי עת מדעיים ורפואיים. אנו מעודדים את הקוראים לחפש את הפרסומים של הופר וללמוד כיצד הוא טיפל במטופליו. קוראי כתב העת לרפואה אורתומולקולרית, חולים שהחלימו, ומשפחות וחברים של הרפואה האורתומולקולרית יכולים להמשיך את מרתון החינוך הציבורי של אברם הופר על ידי שיתוף ספרים אורתומולקולריים, מאמרים וסיפורי החלמה.

רפרנסים:

1. Xu XJ, Jiang GS. (2015) Niacin-respondent subset of schizophrenia — a therapeutic review. Eur Rev Med Pharmacol Sci. 19:988-997.
   https://www.europeanreview.org/wp/wp-content/uploads/988-997.pdf
2. Carter S. (2018) Reflections on Thirty Years with the Journal of Orthomolecular Medicine. Journal of Orthomolecular Medicine 33(6).
   https://isom.ca/article/reflections-thirty-years-journal-orthomolecular-medicine
   
   A selection of books written by Abram Hoffer and colleagues

Dr. Hoffer's complete nutrition bibliography is posted at
http://www.doctoryourself.com/biblio_hoffer.html

Hoffer A, Saul AW. (2015) Niacin: The Real Story: Learn about the Wonderful Healing Properties of Niacin. Basic Health Pub, Inc. ISBN-13: 978-1591202752.

Hoffer A (2010) Healing with Clinical Nutrition (Professional Edition). CCNM Press. ASIN: B01K93KN5O.

Hoffer A, Saul AW. (2008) Orthomolecular Medicine for Everyone: Megavitamin Therapeutics for Families and Physicians. Basic Health Pub, Inc. ISBN-13: 978-1591202264.

Hoffer A (2005) Adventures in Psychiatry: The Scientific Memoirs of Dr. Abram Hoffer. KOS Pub. ISBN-13: 978-0973194562

Hoffer A. (1999) Orthomolecular Treatment for Schizophrenia. McGraw-Hill Educ. ISBN-13: 978-0879839109.

Hoffer A, Osmond H (1992) How to Live With Schizophrenia. Citadel Press. ISBN-13: 978-0806513829.

Hoffer A, Osmond H (1960) The chemical basis of clinical psychiatry. American lectures series, no. 402. Charles C. Thomas Inc. ASIN: B000TSJZW2.

Hoffer A, Osmond H (1967) The Hallucinogens. Academic Press. ISBN-13: 978-0123518507.

מאמרים נבחרים של ד"ר הופר – Selected Articles by Dr. Hoffer

Hoffer A, Prousky J. (2008) Successful treatment of schizophrenia requires optimal daily doses of vitamin B3. Altern Med Rev. 13:287-291. http://archive.foundationalmedicinereview.com/publications/13/4/287.pdf

Foster HD, Hoffer A. (2004) Schizophrenia and cancer: the adrenochrome balanced morphism. Med Hypotheses. 62:415-419.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/14975514.

Hoffer A, Osmond H. (1966) Some psychological consequences of perceptual disorder and schizophrenia. Int J Neuropsychiatry. 2:1-19.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/5907812.

Hoffer A. (1965) Schizophrenia as a genetic morphism. Nature. 208:306. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/5882469.

Hoffer A. (1964) The adrenochrome theory of schizophrenia: a review. Dis Nerv Syst. 25:173-178. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/14130059.

Hoffer A, Osmond H. (1959) The adrenochrome model and schizophrenia. J Nerv Ment Dis. 128:18-35. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/13621228.

Hoffer A, Osmond H, Smythies J. (1954) Schizophrenia; a new approach. II. Result of a year's research. J Ment Sci. 100:29-45. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/13152519.

Websites – אתרים

Journal of Orthomolecular Medicine
http://www.isom.ca

Orthomolecular Medicine Today Conference
http://www.isom.ca/omt

Integrated Medicine for Mental Health
http://www.immh.org

Remembering Abram Hoffer, PhD, MD by Reviewing his Books
http://www.searpubl.ca

Nutritional Medicine is Orthomolecular Medicine
Orthomolecular medicine uses safe, effective nutritional therapy to fight illness. For more information: http://www.orthomolecular.org