בבריטניה הוחלט על עונש מאסר של עשר שנים למי שיבצע בנערות "גיהוץ שדיים" (השטחת השד על ידי הצמדת חפץ לוהט, כמו אבן למשל). התירוץ להחלטה היה שבבריטניה הם מקבלים ומכבדים תרבויות זרות, אבל לא התעללות בילדים.
במקביל, ישנה התעוררות עולמית בנוגע למילת זכרים וההבנה שמדובר במעשה מזעזע של הטלת מום בחסר ישע, עולה למודעות.
מילת זכרים, מילת נשים, גיהוץ שדיים ועוד – הכל נעשה על ידי הורי הילד באמונה שזה לטובתו.
לכולנו, כולנו ממש, יש חלק ישיר בפרקטיקות האכזריות האלו, גם אם אנו לא לוקחים חלק פעיל במעשה עצמו. כל הפרקטיקות האלה מבוססות כולן על שני מצבים פתולוגים באנושות:
1. מערכות היחסים בין גברים ונשים
2. מערכת היחסים של האדם עם הטבע
מאחורי הפרקטיקות הללו חבויים פחדיים בני אלפי שנים מפני היצר המיני שלנו, מפני שימוש מסוכן במיניות שלנו ומפני פגיעה עתידית שעשויה להתרחש בעקבות אותה אנרגיה מינית.
כל עוד אנו מסרבים לראות את הקשר העמוק ביננו ובין הטבע וממשיכים להזין את הפצע הפתוח בין נשים וגברים – הפחדים האלו ימשיכו להתקיים, ופחדים הם מניע מצויין להתעללות בחלשים.
כל גבר ששותק אל מול המציאות הנשית הקשה שמכילה אינספור פגיעות מיניות – לוקח חלק בהזנת הפצע.
כל אשה שמעבירה לביתה את פחדיה – ממשיכה את אותו הדפוס.
כל אדם שמוחא כפיים ב"שמחת" ברית מילה – נותן לגיטימציה למצב להמשיך כפי שהוא.
כל הורה שבוחר להטיל מום בילדו בגיל 8 ימים – מעלה את הסיכוי להתעללות גם בדור הבא.
כנ"ל לגבי ההתנהגות שלנו אל בעלי החיים.
אין להם כביכול קשר ישיר למיניות האדם, אבל יש קשר הדוק לחיבור של האדם לטבע ולבחירה שלו לפגוע בחלש ממנו, ויש קשר הדוק בין המערכת כולה לבין כל נקודה ונקודה בתוכה.
הכיצד נוכל ללטף ביד אחת כלבלב וביד השניה לתקוע מזלג בעגל אפוי?
הכיצד נוכל לומר בפה "בני, אני אוהב אותך" ובו זמנית להגיש אותו במו ידנו לאדם שיטיל בו מום עד סוף חייו?
הכיצד נוכל לטעון שאנו אנשים עם ערכים, אבל לשתוק אל מול עוולות רבות במספר המתרחשות יום יום, כלפיי רבים מאוד מיושבי כדור הארץ וכלפיי כדור הארץ עצמו?
מדוע שנזדעזע מגיהוץ שדיים אבל לא מחיתוך איבר מינו של תינוק?
מדוע שנקלל אדם המתעלל בכלבו אבל נמשיך לשלם על שיסוף גרון של פרה מסכנה בכל ביקור בסופר?
מדוע נטען שאנו בעלי ערכים אבל לא נסתכל פנימה אל תוך הלב שלנו ונהיה אמיצים לבדוק מה קורה שם?
כל מעשי ההתעללות על כדור הארץ משקפים את הניתוק שלנו מעצמנו, וגם אם הם מבוססים על פחדים או על אמונות של "עליונות האדם", אנו כבר לא זקוקים לאותן האמונות בכדי לחיות בבריאות ובשמחה.
יש לנו אפשרות לרפא כל פתולוגיה וללמוד את השיעור שלה, אם נעז.
שאילת שאלות זו התחלה מצויינת:
* מדוע אני רוצה לחתוך לילד המושלם שלי את איבר המין ולפגוע בתפקודו עד סוף חייו?
* מדוע אני מזין את גופי בחיות אומללות והפרשותיהן, למרות הנזק הבריאותי, המוסרי והסביבתי שזה גורם?
* מדוע אני שותק אל מול פגיעות מיניות?
יש אלפי 'מדוע' שאפשר לשאול, וכמי שחשופה למידע קשה לעיתים קרובות, בהרבה נושאים שונים, אני חושבת שבאמת הגיע הזמן שנשאל את עצמנו שאלות קצת יותר לעומק.