שאנון – טבעונית לשעבר 8 שנים

למה אני כבר לא טבעונית
עלה במקור ב – 10 בינואר 2022
קישור למקור:
https://www.theglowingfridge.com/why-im-no-longer-vegan/

אחרי 8 שנים בהן חייתי ונשמתי את אורח החיים הטבעוני, צמחתי מעבר לתווית של "טבעונית".

אני מנסה לעשות עם עצמי חסד במעבר המאסיבי הזה, זה שינוי די מזעזע, אבל זה שינוי כזה שנבנה הרבה זמן. ההחלטה לא הייתה קלה, כפי שאתם יכול לדמיין. הרהרתי בזה בשקט במשך זמן מה, ורק לאחר שילדתי, הרעיון הפך למעשה ולדבר הכרחי למען בריאותי הפיזית והנפשית.

אני באמת מצטערת אם מישהו מאוכזב מההחלטה שלי. אני עצובה מאוד אבל קיבלתי את דרך החיים החדשה הזו. הלידה של התינוק שלי גרמה לכמה תזוזות, לגלים גדולים וללידה מוחלטת מחדש של מי שאני, אבל אני אוהבת לחשוב שהבת שלי החזירה אותי לאני האינטואיטיבי האמיתי שלי.

אז מה קרה?
ובכן, במשך 5 השנים הראשונות כטבעונית שגשגתי, אבל 3 האחרונות היו מאבק, במיוחד על בריאות המעיים שלי. ולפני שאתם רוצים להמליץ ​​לי על פרוביוטיקה, זה לא כל כך פשוט, תאמינו לי. אני מטפל בריאות אינטגרטיבי. ניסיתי כל דבר תחת השמש בזמן שנשארתי טבעונית. כל פרוביוטיקה ותוסף. מה שתגידו – אני ניסיתי את זה (טוב עד כמה שאני יכולה לנסות בזמן הנקה). יש לי בעיות קשות במעיים. ככל הנראה מעי דליף ו-SIBO (צמיחת יתר של חיידקים במעי הדק), בנוסף לעובשים (נ"ע: מתכוונת כנראה לזיהומים) וכנראה גם טפילים. כל מזון עשיר בסיבים מנפח אותי מאוד או גורם לי לכאב, כאילו יש אבן בתוך הבטן שלי. כל מזון גבוה בהיסטמין או גבוה באוקסלט מעורר את התסמינים (אני כבר לא אוכלת גלוטן או סוכר מזוקק). העניין הוא שרוב המזונות מהצומח עשירים בסיבים טבעיים ורבים מהם עשירים באוקסלטים והיסטמינים גם כן.

חייתי בייסורים שקטים.
עד שלא חווית רגישות כזו לכל מה שאתה אוכל, זה עלול להיות קשה להבין. זה הגיע למצב שנגמרו לי אפשרויות האוכל, שזו דרך מסוכנת ללכת בה (להיות טבעוני זה כבר מגביל). מצאתי את עצמי מפחדת לאכול משהו ו/או לא רוצה לאכול בכלל, כדי להימנע מהנפיחות הכואבת. זה לא מתאים לי, אני אוהבת אוכל ויש לי תיאבון גדול. אני רוצה להזין את הגוף שלי ולא לשלול ממנו.

זה תמוה נכון? מיצים ירוקים, שייקים מזינים, סלטי קשת בענן, מה יכול להשתבש?
תזונה מבוססת צומח היא הטרנד. הדיאטה "הכי בריאה" שקיימת (או לפחות כך חשבתי). עבור אנשים מסוימים שאין להם בעיות מעיים, אני מאמין שזה יכול לעבוד, אולי לא לנצח, אבל כולנו שונים. מה שעובד עבור אדם אחד אולי לא יעבוד עבור אחר.

הפכתי לטבעונית לפני שזה היה מגניב, עוד ב-2014. ראיתי איך הטבעונות הופכת לטרנדית. קידמתי אותה בבלוג הזה במשך 8 שנים שלמות. עשיתי את זה בדרך הנכונה, לא בדרך הג'אנק פוד. עשיתי כל מה שהייתי אמורה לעשות. לקחתי B12 ועקבתי אחר צריכת החלבון שלי, אכלתי הרבה שומנים בריאים ופחמימות. אף פעם לא עברתי לטבעונאות, אף פעם לא עשיתי ניקוי מיצים. תמיד התמקדתי ב"מזון מלא אמיתי". שוב, הרגשתי מדהים בחמש השנים הראשונות ולא יכולתי לדמיין את החיים אחרת. הייתי מוקסמת מסגנון החיים וכל מה שקשור אליו. הכרתי חברים מדהימים דרך הקהילה. נתתי השראה למאות אם לא אלפי אנשים לאכול יותר ארוחות מבוססות צומח. אפילו עד לפני שנה לא יכולתי לדמיין להפסיק עם הטבעונות (למרות שחשבתי על זה מדי פעם).

הנפיחות אצלי החלה לפני כמה שנים וקשה להצביע על הסיבה לכך, כי לא הייתי מודעת מה המשמעות של לסבול מנפיחות, פשוט חשבתי שאני עולה במשקל (מה שאכן קרה, הגוף נאחז במשקל כאמצעי הגנה מנוכחות של רעילות). הייתה לי כל כך הרבה דלקתיות שלא הייתי מודעת אליה כלל. התחלתי להבין שרוב החלבונים הצמחיים (שהם די חיוניים לאורח חיים טבעוני ממוקד בריאות) משפיעים עליי. אותו דבר עם מזונות עתירי אוקסלטים כמו תרד, שעועית, פירות יער ושוקולד, שאכלתי כל יום במשך שנים. אפילו קפצתי על רכבת מיץ הסלרי לזמן מה (רעיון נורא) אבל לא הצלחתי להבין למה זה גרם לי להרגיש כל כך מחורבן. האוקסלטים כמובן. אכילת יותר מדי אוקסלטים בזמן שאתה מתמודד עם עובש בגופך הוא מתכון לאסון. לא היה לי מושג שאני מתמודדת עם רעילות אבל בדיוק בזמן הזה התחלתי ללמוד על המיקרובים, סלקור, ניקוי טפילים, כל מה שקשור למעיים, עובש, רגישויות למזון וכו', הכל בניסיון להבין את בעיית הנפיחות שלי. ריפוי הוא כמו נסיעה פרועה.

לגבי סיבים: סיבים הם נהדרים לתנועות מעיים ואמצעי עזר להגדלת נפח הצואה, אבל קיימת הגזמה, ואני מאמינה שזה מה שעשיתי במהלך 8 השנים האחרונות (לידיעתכם, מוצרים מהחי הם נטולי סיבים וזו הסיבה שהם לא משפיעים עליי).

עדשים הן העבריין הגרוע ביותר (שלום סיבים תזונתיים), אותו הדבר עם רוב סוגי השעועית, הדגנים, האגוזים, הירקות הגולמיים, הירוקים העליים והפירות. פירות ותמרים מנפחים אותי מאוד וזה מבאס. אני לא יכולה לאכול פירות (חוץ מתפוחים). אין לי זמן להשרות/להנביט את כל הדגנים, השעועית והאגוזים שלי כדי להסיר את החומצה הפיטית ולמען האמת זה אפילו לא עוזר (אני עדיין מתנפחת). אני לא יכולה לשתות שייקים. אני לא יכולה לאכול יוגורט או משהו עם פרוביוטיקה. לפעמים אין סיבה ברורה למה אני מתנפחת, אבל נפיחות לא נוחה באופן יומיומי אינה נורמלית, למקרה שתהיתם. שלא לדבר על זה שזה ממש משפיע על דימוי הגוף שלי.

האפשרויות היחידות שנותרו לי היו טופו וירקות מבושלים, שהייתי בסדר איתם אבל זה לא בר קיימא לנצח, לפחות לא בשבילי. זה אושר? טופו וירקות מבושלים הם כל מה שנשאר לי כדי לא להרגיש חרא על בסיס יומיומי? זו הייתה נקודת השבירה שלי. במיוחד בגלל שאני מניקה וצריכה לייצר חלב באיכות גבוהה. צורת החיים הזו כבר לא איפשרה את זה. הייתי כל כך מותשת מלתהות מה לעזאזל לאכול. אני עדיין מפחדת מהמחשבה על ארוחת בוקר ושמא היא תהרוס לי את כל היום, כפי שהיה במשך שנים. (הערה צדדית: כל התסמינים שלי נעלמו במהלך ההריון והרגשתי מדהים בהריון. אבל כל סימפטום חזר במלוא העוצמה לאחר הלידה).

כשהפכתי לטבעונית בן לילה זה היה למען החיות. נגעלתי מתעשיית המזון שלנו וההתייחסות הרעה אליהם.
ב-8 השנים האחרונות, תנועת הטבעונות היוותה השפעה מדהימה בכל הנוגע לפתיחת עיניהם של אנשים לגבי מה שקורה בתעשייה. מדפי חנויות המכולת עמוסים בתחליפי מזון טבעוניים מעולים (שאינן אוכל אמיתי…) אני גם מאמינה שהתנועה הזו הובילה לא-טבעונים לתמוך בחקלאים קטנים יותר, המשתמשים בפרקטיקות האתיות ביותר, במקום לתמוך בשיטות חקלאות של עסקים גדולים. אני יודעת שחלק מהטבעונים לא יסכימו עם הרעיון של "חקלאות אתית", גם אני הייתי בראש הזה רק לפני כמה שנים, אבל אז צפיתי ב"החווה הקטנה הגדולה ביותר" והלך הרוח שלי השתנה (נ"ע: מדברת על סרט דוקומנטרי שנקרא באנגלית The Biggest Little Farm). פקחתי את עיניי לאפשרויות אחרות מלבד בועת הקהילה הטבעונית הקטנה שלי.

אז אולי אתם תוהים איך/מתי השינוי הזה קרה?
ניסיתי דגים כמה פעמים במהלך הקיץ והרגשתי שאני עוברת על כל הכללים. הרגשתי כאילו אני בוגדת בעצמי ובקוראים שלי ועושה משהו "רע". מצד שני, היציאה מהתלם הייתה נחמדה, נקיה ופשוטה. היה נחמד ליהנות מחתיכת דג עם בעלי ולא להרגיש חרא אחר כך. אני די בטוחה שהוא חשב שזה היה אירוע אקראי או סתם שלב שאני עוברת. הוא תומך בי לא משנה מה, אבל אני חושבת שגם הוא לא ראה את השינוי הזה מגיע. אחרי הכל, הוא מכיר אותי רק כ"טבעונית". זו הייתה הסתגלות עבור כולם, בלשון המעטה.

בכל אופן, לפני הטיול שלנו לפלורידה בנובמבר האחרון, קיבלתי את ההחלטה להתרחק מהטבעונות לתמיד, נתתי לעצמי חופש מוחלט עם האוכל בזמן החופשה. רוב הערבים הזמנתי לי דגים וירקות מבושלים והבטן שלי הייתה בסדר, ללא תסמינים. נס! אני לא יכולה להסביר לכם כמה משחרר זה הרגיש. כאילו משקל הורם ממני, כאילו הפסדתי כל כך הרבה זמן. זה הרגיש כל כך "נורמלי" במובן מסוים, וכבר לא הרגשתי מנודה או שהרבה מאכלים אסורים עבורי.

כשהגענו הביתה החלטתי לנסות ביצים אבל זה לא הלך טוב (עדכון: ניסיתי שוב ביצים ונראה שהן בסדר בשבילי עכשיו!). אני מתרחקת ממוצרי חלב בינתיים, עד שאשיג ריפוי נוסף למעיים שלי, לאחר ההנקה. ניסיתי הודו בצ'ילי ועוף במרק אטריות תוצרת בית (מאוד מרפא עם מרק עצמות). זה עדיין מאוד מוזר לי (במיוחד לדבר על דגים ועוף והודו בבלוג הזה) אבל אני יודעת שיקח זמן להתרגל לשינוי הזה. הוספתי אבקת קולגן לקפה שלי ומצאתי שהיא ממש מרגיעה את רירית המעיים שלי תוך הוספת חלבון וחומצות אמינו שהגוף שלי כל כך צריך. לקחתי גם כדורי כבד שמאוד מרוכזים בחומרים מזינים וגורמים להבדל ניכר באנרגיה שלי. הגוף שלי אוהב אותם, למרות שזה עדיין כל כך סוריאליסטי. אני גם לוקחת אנזימי עיכול לפני כל ארוחה, הם ממש עוזרים.

ביצוע כל סוג של שינוי גדול בחיים הוא מאתגר, וריפוי אינו ליניארי, אבל עמוק בפנים זה מרגיש נכון.
לא היה רגע שבו השתוקקתי לבשר אדום כמו שקורה לחלק מהאנשים. אני רק משתוקקת לחופש לאכול כל מה שהגוף שלי רוצה ולרפא את הבטן המגורה שלי תוך הפחתת הדלקת. אני לא אומרת שמוצרים מהחי הם התשובה לכל הבעיות שלי, אני צריכה פרוטוקול שורשי וספציפי כדי להחלים באמת, אבל מוצרים מהחי לא מעוררים את הסימפטומים שלי וזה החלק הכי חשוב במסע שלי כרגע. אני צריכה הפסקה מהנפיחות המתמדת. אני גם משתוקקת לפשטות של שימוש בביצה בפנקייקים או בלחם בננה במקום להכין ביצת פשתן, או להזמין דגים טריים כשאני בפלורידה בנופש עם המשפחה שלי, במקום סלט מחורבן רק בגלל שאני טבעונית, או לא להיות המוזרה והבררנית בזמן יציאה למסעדה. אני לא רוצה להזמין יותר מתפריט הצד אני רוצה לקחת את הבת שלי לארוחת בוקר יום אחד כשהיא תהיה גדולה יותר ושנוכל להזמין כל מה שנרצה. סיפוק מזון לבתי הייתה עבורי רמה חדשה לגמרי של כיף ולמידה מחדש, תוך ניסיון לא להטביע בה את הרעיונות ו"תוויות" האוכל שלי. זה לחזור ליסודות. אלו דברים שאני חושבת עליהם! אני לומדת מחדש מה זה אומר לאכול בצורה אינטואיטיבית עם יותר אפשרויות, ולא להגביל את עצמי לקוביה כל כך קטנה. סוג זה של חיים הוא בעבר מבחינתי.

למרות שהלב שלי כבד, אני עדיין מאמינה שלאורח החיים הצמחי יש זמן ומקום למי שמרגיש שהוא קורא אליו. אני אוהבת ואהבתי הכל. זה נתן לי כל כך הרבה. זה לימד אותי כל כך הרבה. זו מחויבות ענקית. עָצוּמה. אמרתי כבר שזו התחייבות ענקית? כי אלוהים אדירים, זה כך. אורח החיים הטבעוני התפתח לזהות שלי ובסופו של דבר לכל הקריירה שלי. אני אסירת תודה לנצח על החוויה, אני באמת אסירת תודה (הדמעות זולגות על פניי). שלושת הספרים שלי הם הישגי הקריירה שאני הכי גאה בהם עד כה, והם מתמקדים באיזון הורמונלי על תזונה צמחית. רציתי לתת לנשים את האפשרות לרפא בעזרת צמחים, אם זה מה שהן נמשכות אליו. האם אני עדיין מאמינה בספרים שלי? בהחלט. היסודות תמיד יהיו זהים ללא קשר לתזונה שלך. אני עדיין מכינה את המתכונים מספר פעמים בשבוע אבל אולי אוסיף קצת בשר או דגים במקום, כי אני לא יכול לסבול את רוב החלבונים הצמחיים כרגע.

דרך החוויה הזו למדתי שהדרך בה אנו אוכלים לא חייבת להיות הכל או כלום. שאפשר להשאיר קצת מקום לתנועה. אני לא אדם רע בעקבות ההתרחקות מהטבעונות, למרות שהיא הייתה חלק כל כך עצום מהחיים שלי.

מעכשיו סיימתי עם התוויות. אני משתוקקת לחופש תזונתי, עבור עצמי, עבור הבת שלי ועבור המשפחה שלנו כולה.
אני מקווה שגם אתם תמיד תקשיבו לגוף שלכם ואל תתנו לתוויות להפריע לכם להשיג בריאות פנימית אמיתית ואושר. אכילה וחיים אינטואיטיביים הם מסר שהעברתי מהיום הראשון והשינוי הזה הוא לא כזה שציפיתי לו, אבל כרגע אני מרגישה שלווה. אני מרגישה שמחה ומרוצה ונרגשת לקראת המקומות אליהם המסע החדש ייקח אותי.

למרות שאני לא יודעת מה צופן העתיד, אני יודעת שהבלוג הזה הוא הכל בשבילי. חוסר היכולת המנטלית שלי להעלות דברים בבלוג ב-5 החודשים האחרונים הרס אותי. אני משתוקקת לחזור ולשתף עוד פוסטים על מסע בריאות המעיים שלי, מתכונים בריאים, טיפים להורמונים שמחים, על חיי כאמא ועוד. אני מקווה שתישארו בסביבה.

אוהבת את כולכם,
שאנון.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מוגן באמצעות reCAPTCHA פרטיות - תנאים