ובחרת בחיים

שנים שלא עשיתי את התסרוקת הזאת, מאז שחזרתי בשאלה אולי פעם-פעמיים. עשיתי אותה בשידוכים האחרונים שלי.. אלה שכבר ידעתי בתוכי שאני שם-לא שם. התסרוקת הזו מתקשרת לי במיוחד לשידוך מסויים. זה היה בחור עם כיפה סרוגה, כבר הסכמתי אז לצאת עם כיפות סרוגות ולא חרדים, זה היה חלק מהתהליך ההדרגתי שלי החוצה.

אני חושבת שקראו לו אבישי או משהו טיפוסי כזה של דתיים לאומיים. יצאנו פעמיים. אני כבר חזרתי ללבוש חולצות טריקו (פחות "צנוע" מחולצות מכופתרות). באחת הפגישות לבשתי חולצת טריקו לבנה עם צווארון, שרוול 7/8 וחצאית כחולה. השיער שלי היה ארוך מאוד וכבד והתסרוקת הזו החמיאה לו לדעתי. צעדנו בחורשה ואני תהיתי אם הוא שם לב לשיער שלי. זאת היתה אחת הפעמים הראשונות שהרגשתי בטחון עם השיער שלי. 

אמרתי לו שאני כבר לא כל כך סגורה על עצמי לגבי הדרך בה אני מעוניינת ללכת בחיים.. הוא אמר שאני צריכה לבחור, אחרת אין טעם להמשיך. אז בחרתי שלא. אחריו יצאתי עם עוד איזה אחד או שניים.
זמן קצר אחר כך, אחרי שהתחלתי לעבוד בחנות בגדים וקצת להתערות בחברה החילונית, נכנסה יום אחד לחנות בחורה עם שיער ג'ינג'י יפייפה, מכוסה למחצה בכיסוי ראש. אחריה נכנס.. אבישי. הם היו כבר נשואים ואני כבר הייתי עם מכנסיים.

הסתכלתי עליו לרגע וחייכתי אליו חיוך קטן. הוא התעלם למרות שזיהה אותי, בטח היה נבוך והעדיף שאשתו לא תשאל שאלות.
לא הפריע לי, שמחתי לי עם עצמי. שמחתי על הבחירה שעשיתי ושמחתי בשבילו.
היום, עם אותה התסרוקת רק בשיער קצר, גופיה לבנה צמודה, מכנסיים קצרות כחולות ובן זוג מהאגדות, אני הכי מאושרת בעולם. החיים שלי לא מושלמים, לא חסרי כאב או נטולי קושי ואתגר, אבל הם החיים שלי. אני בחרתי בהם, אני יוצרת אותם בכל רגע נתון פשוט על ידי היותי אני, על ידי מימוש האלוהות שלי והיכולת שלי לברוא לי מציאות.
אני אוהבת להיות האלוהים שאני, זוהי אחריות גדולה מצד אחד וחופש עצום מצד שני. שני צדדים של אותה המטבע.
פעם העדפתי לשלשל את המטבע הזו אל תוך קופת צדקה בזמן הדלקת נרות שבת, "צדקה תציל ממוות"…
היום אני נוצרת אותה אצלי בלב ובכך בעצם בוחרת בחיים.

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *