האם טבעונים יכולים לשאת את האמת על קינואה?
מאת: ג'ואנה בליתמן
למקור לחצו כאן.
16 לינואר 2014
על המחברת:
ג'ואנה בלית'מן היא עיתונאית חוקרת אוכל, סופרת בריטית ופרשנית ב- Food Chain שסיקרה נושאים הכוללים גידול סלמון, סופרמרקטים, ייצור אננס אינטנסיבי, שפעת העופות והגורמים להשמנה.
צרכנים מוסריים צריכים להיות מודעים לבוליביאנים העניים שכבר לא יכולים להרשות לעצמם את התבואה הבסיסית שלהם, בגלל הביקוש המערבי שמעלה את המחירים.
עד לפני זמן לא רב הייתה הקינואה דגן פרואני לא מוכר שניתן היה לקנות רק בחנויות טבע. נאבקנו לבטא את שמה נכון ובכל זאת היא זכתה לכבוד של חובבי האוכל כתוספת חדשה לתוספות המוכרות, כגון קוסקוס ואורז. דיאטנים אישרו את הקינואה, שהתאימה למשבצת דלת השומן והשתלבה בהמלצות הממשלתיות לתזונה בריאה שהמליצו "לבסס את הארוחות על מזון עמילני".
אכלנים הרפתקנים אהבו את טעמה המריר מעט ואת חצאי הסהר הקטנים שנוצרו סביב הגרגרים. טבעונים אימצו את הקינואה כתחליף מזין לבשר. כחריגה בקרב הדגנים, לקינואה יש תכולת חלבון גבוהה (בין 14%-18%), והיא מכילה את כל אותן חומצות האמינו החיוניות הדרושות לבריאות טובה, אלה העשויות להיות כה חמקמקות בקרב צמחונים שמעדיפים לא ליטול תוספי מזון.
המכירות המריאו. במילות שיווק כונתה הקינואה, "גרגיר הפלא של האנדים", תוספת בריאה, נכונה ואתית למזווה של נמנעי הבשר (ללא חיות מתות, רק יבול שלא מרגיש כאב). כתוצאה מכך, המחיר עלה ומאז 2006 הוא שילש את עצמו. לקינואה הלבנה נוספו הקינואה השחורה והאדומה "המלכותיות" והנדירות יותר, שזכו לרווח נאה במיוחד.
עם זאת, קיימת אמת לא טעימה שאלה מאיתנו עם שקית הקינואה במזווה צריכים להתמודד עימה: התיאבון של מדינות כמו שלנו לדגן הזה העלה את המחירים עד כדי כך שאנשים עניים יותר בפרו ובבוליביה, עבורם הייתה פעם הקינואה מזון בסיסי מזין – כבר לא יכולים להרשות לעצמם לצרוך אותה. ג'אנק פוד מיובא הוא זול יותר. כיום עולה הקינואה בלימה יותר מעוף. מחוץ לערים, ישנו לחץ מוגבר להפוך קרקעות שבעבר הניבו מגוון גידולים שונים לגידולי מונו של קינואה, לחץ שמתודלק על ידי הביקוש שמעבר לים.
למעשה, סחר הקינואה הוא עוד דוגמה מטרידה לסחר החליפין המזיק בין הצפון לדרום, עם צרכנים בעלי כוונות טובות ומניעים בריאותיים ומוסריים שמבלי משים – מובילים לעוני. הסיפור מתחיל להיראות כמו איתות אזהרה לגבי איך התמקדות בייצוא מזונות יוקרתיים יכולה לפגוע בביטחון התזונתי של המדינה היצרנית. פרו מאכילה את רעבוננו חסר השובע לקינואה 365 ימים בשנה, פרו גם כבשה את השוק העולמי באספרגוס. התוצאה? באזור איקה הצחיח שבו מתרכז ייצור האספרגוס הפרואני, גידול הירק הצמא הזה דלדל את משאבי המים שבהם תלויים האנשים המקומיים. ארגונים לא ממשלתיים מדווחים שפועלי אספרגוס עמלים בתת-תנאים ואינם יכולים להרשות לעצמם להאכיל את ילדיהם, בעוד שיצואנים וסופרמרקטים זרים גוזרים את הרווחים. זהו אילן היוחסין של כל מוצרי היוקרה שבמדפי הסופרמרקטים.
הסויה, מוצר מזון אהוב על הלובי הטבעוני כחלופה למוצרי חלב, הוא יבוא בעייתי נוסף, כזה שמניע הרס סביבתי [ראו הערת שוליים למטה]. למרבה המבוכה, עבור אלה שמציגים זאת כאלטרנטיבה טובה לבשר ה'הורס את כוכב הלכת', ייצור סויה הוא כעת אחד משני הגורמים העיקריים לכריתת יערות בדרום אמריקה יחד עם חוות בקר, שם נכרתו שטחים עצומים של יער ואדמות עשב כדי לפנות דרך למטעי ענק.
לפני שלוש שנים, פרויקט התזונה המקומי הגדול באירופה המכונה דיאטת Fife, זרע יבול ניסיוני של קינואה. הניסיון נכשל והניסוי לא חזר על עצמו. אבל לפחות היה זיהוי של הצורך לחזק את הביטחון התזונתי שלנו על ידי הפחתת ההסתמכות שלנו על מזונות מיובאים, והסתכלות בראש ובראשונה על מה שניתן לגדל בשטח שלנו.
מבחינה זו, לאוכלי הכל קל. בריטניה מצטיינת בייצור בשר ומאכלי חלב. עם זאת, הצצה בסלי הקניות של צמחונים וטבעונים מעלה במהירות את קילומטרי המזון, זאת כתוצאה מהתלות הגבוהה יותר שלהם במוצרים המיובאים ממקומות רחוקים. מטופו ותמרי ועד לחרובים וגרגרי חומוס, רשימת הקניות הצמחונית מוטה מאוד לגלובליות.
אך ישנן יוזמות מבטיחות: חברה אחת בנורפולק למשל, התחילה לשווק גרגרי פול ירוק שגדלו בבריטניה (מהסוג המשמש להכנת פלאפל) כחלופה עשירה בחלבון לבשר. אבל במקרה של קינואה האירוניה מחרידה, כאשר הדגן הבסיסי של האיכרים מהאנדים הופך ליקר מדי בביתם שלהם מכיוון שהוא קיבל מעמד של מוצר-על בקרב זרים אמידים שעסוקים בבריאות אישית, ברווחת בעלי חיים ובהפחתת "טביעת המזון" הפחמנית שלהם. דרך נקודת מבט של ביטחון תזונתי – ההתלהבות הנוכחית שלנו מקינואה נראית יותר ויותר לא במקום.
• הערת שוליים זו צורפה ב-17 בינואר 2013. לשם הבהרה: בעוד שסויה מצויה במגוון מוצרי בריאות, רוב הייצור – 97% לפי דו"ח האו"ם משנת 2006 – משמש להזנת בעלי חיים.
** הערה – נעמה עציץ: ההערה האחרונה של הכותבת יוצרת רושם כאילו שגידול בעלי החיים הוא האשם העיקרי בנזקי החקלאות, אז הנה כמה עובדות חשובות:
55% מכל קלוריות היבול בעולם נאכלות ישירות על ידי אנשים.
36% נוספים משמשים להזנת לבעלי חיים.
ו-9% הנותרים הולכים לדלק ביולוגי ושימושים תעשייתיים אחרים.
כלומר, 64% מכל קלוריות הגידול הצמחי בעולם מיוצרות לשימוש ישיר של בני האדם ורק 36% הולכות להזנת בעלי חיים. בנוסף לכך, חשוב לזכור שגידול בעלי החיים עצמם נועד להזנת בני האדם ושמזון מהחי הוא יותר צפוף תזונתית ויותר זמין ביולוגית לעומת מזון צמחי פר משקל, כך שעל אותה כמות של מזון מהחי אנו מקבלים יותר הזנה לעומת אותה הכמות ממזון צמחי.
לתגובת ארגון Pete על מאמרה של ג'ואנה, שם נטען כי אכילת קינואה עלולה להזיק לחקלאים הבוליביים, אבל אכילת בשר "פוגעת בכולנו" – לחצו כאן.