כוסות נייר – הרעלה עצמית במיקרופלסטיק

בשנים האחרונות הרביתי לשתות מכוסות חד פעמיות בחוץ, בגלל כל מיני סיבות. לאחרונה התחלתי להרגיש מאוד בבירור שהגוף שלי מבקש ממני להפסיק עם זה, בעיקר עם הכוסות של השתייה החמה. התחלתי להרגיש מעין חוסר נעימות בגוף אחרי השתיה בכוסות החד פעמיות של המשקאות החמים, וממש יכולתי לשמוע את הגוף אומר לי שזה לא טוב לו ומבקש ממני להפסיק.

אז קניתי לי כוס רב פעמית לשתיה חמה עשויה מחומרים שאינם מזיקים וישר חשתי בהבדל – לא הייתה לי את ההרגשה הלא נעימה הזו שהייתה לי אחרי השתייה בכוסות החד פעמיות לשתייה חמה. בערך חודש אחר כך, נתקלתי במחקר על הנושא הזה בדיוק. בסופו של דבר, קריאת המחקר הזכירה לי שכולנו נחשפים על בסיס קבוע לחלקיקי פלסטיק מעוד אינספור מקורות. מה המשמעות של זה לגבי בריאותנו? קצת מזעזע לחשוב כמה בעיות וקשיים אנו חווים בגלל החשיפה לדברים הללו מבלי להיות מודעים אפילו.

ונעבור למחקר.

כותרת המחקר:
"שתיית משקאות חמים מכוסות נייר: צריכה לכל החיים של מיקרופלסטיק"

כמה דברים מתוך תקציר המחקר:

"מיקרופלסטיק נמצא במוצרי מזון ארוזים רבים כמו מלח, שקיות תה, חלב ודגים. במחקר קודם של צוות חוקרים זה, נמצאו (חלקיקי) מיקרופלסטיק שדלפו אל המים החמים מציפוי הפלסטיק של כוסות הנייר החד-פעמיות. ..נכון לעכשיו, לא ניתן לכמת את הסיכונים הבריאותיים של מיקרופלסטיק מכיוון שאין הערכות מינון-תגובה ורעילות זמינות. ..מטרת המחקר הנוכחי הייתה להעריך את הצריכה של מיקרופלסטיק ומזהמים נלווים כמו פלואוריד, המשתחררים למשקאות החמים הללו."

חלקים מתוך המבוא:

"כלים חד פעמיים נקשרו לסיכונים בריאותיים וגם סביבתיים. במחקר הקודם שלנו ראינו דליפה של מיקרופלסטיק, של יונים כולל פלואוריד ושל מזהמים מזיקים אחרים לתוך המים החמים של כוסות נייר חד פעמיות.

מיקרופלסטיק מקושרים בדרך כלל לתוספים (נ"ע: תוספי מזון), למתכות כבדות ולמזהמים אורגניים אחרים. ישנו דיון נרחב לגבי דליפת תוצרי לוואי מזיקים כמו DHEP, DBP, PAE ממיקרופלסטיק. בחלק מהאזורים, מיקרופלסטיק השתלב עם אבק בתוך המבנים. החוקר אחבריזאדה וצוותו הדגימו כיצד חומר חלקיקי עדין יכול לשמש כנשא של מיקרופלסטיק ובתורו להוות וקטור לפחמימנים פוליארומטיים, מתכות כבדות ותרכובות אורגניות סינתטיות.

לאחר הקורונה, מסכות פנים הפכו גם כן למקור מתפתח של סיבים מיקרופלסטיים, שיכולים לחדור ישירות לריאות בזמן שהם על הפנים. לסיבים אלה יש את הפוטנציאל להיכנס ולהתמקם בתוך הריאות וכן להפוך למקורות לסיבים מיקרופלסטיים מרחפים באוויר ובמים. מיקרופלסטיק, מזהמים וחומרים מזיקים אלה עלולים לגרום למספר רב של בעיות בריאותיות בבני אדם, כולל סוכרת, הפרעות במערכת האנדוקרינית, סיבוכים קרדיווסקולריים, מחלות ריאות ובעיות התפתחותיות ובעיות רבייה. מיקרופלסטיק בגודל של פחות מ-10 מיקרומטר יכול לעבור מהמעיים למערכת הדם והלימפה, ולבסוף להצטבר ברקמות המוח, הכבד והכליות. חלקיקים פולימריים בגדלים של פחות מ-5.5 מיקרומטר וסיבים הנעים בין גודל של 8-17 מיקרומטר, זוהו ברקמות ריאה אנושיות. למיקרופלסטיק בגודל של פחות מ-0.1 מיקרומטר יש את הפוטנציאל לחצות את קרומי התא ואת מחסום השליה. בליעת מיקרופלסטיק עלולה לגרום ללחץ פיזי או כימי במערכת העיכול, כמו גם במערכת הדם, ולהוות איום ישיר ועקיף על בריאות האדם. מספר מחקרים הראו נוכחות של מיקרופלסטיק במזון ובמים. מספר מחקרים הראו נוכחות של מיקרופלסטיק במזון ובמים."

מוצרים שהחוקרים ציינו שזוהו בהם חלקיקי מיקרופלסטיק הם מלח, חלב ממותג, שקיות תה, בקבוקי האכלה לתינוקות העשויים מפוליפרופילן, דגים משומרים כמו טונה ומקרל:
"הליך הניקוי, השימור והשימורים היו מקורות אפשריים למיקרו-פלסטיק בפריטי מזון משומרים אלו".

בקבוקי מים מפלסטיק גם כן הכילו חלקיקי מיקרופלסטיק:
"מה שמעיד על כך שסוג הבקבוק, צינורות ההובלה העשויים מפלסטיק, ותנאי האחסון – הם כולם מקורות פוטנציאליים למיקרופלסטיק".

ולא רק באוכל שלנו יש פלסטיק, גם בצואה שלנו נוכחים חלקיקי מיקרופלסטיק:
"בממוצע, נמצאו 20 חלקיקי מיקרופלסטיק בגודל של 50 עד 500 מיקרומטר, ב-10 גרם של צואה אנושית. דגימות צואה אלו הכילו לפחות 9 סוגים שונים של פלסטיק, הסוגים הנפוצים ביותר הם פוליאתילן, טרפתלט ופוליפרופילן. לפיכך, רוב הממצאים מצביעים על איום אפשרי על בריאות האדם עקב השכיחות של מיקרופלסטיק".

כעת עוברים החוקרים לדבר על פלואוריד:
"הפלואוריד הוא מרכיב גיאוגני (טבעי) במי תהום המופיע כיונים חופשיים במים טבעיים. ..צריכה מופרזת של פלואוריד מזיקה לבריאות האדם. צריכה לא מספקת של פלואוריד ניתן למנוע באמצעות תזונה מאוזנת מכיוון שהוא קיים ברמות נמוכות ברוב פריטי המזון ובריכוז גבוה בעלי תה, ברכיכות, בסלמון משומר או סרדינים, ביין ובבירה. דווחו ריכוזי פלואוריד וסיכונים בריאותיים נלווים בעקבות צריכה של מספר משקאות ומי שתייה. דווח כי מי השתייה של כמה מדינות טרופיות מכילים רמות גבוהות של פלואוריד וכתוצאה מכך כ-200 מיליון תושבים ברחבי העולם סובלים מפלואורוזיס דנטלי או שלדי ברמה קלה עד חמורה. כוסות נייר כמקור נוסף לפלואוריד, יכולות להוות נטל בהקשר זה, מכיוון שהתזונה, המים ואפילו עלי התה עצמם מספקים כמות מספקת או מוגזמת של פלואוריד."

לגבי הידע המדעי הקיים מציינים החוקרים:
"יש מחסור בפרוטוקולים סטנדרטיים לאומדן או השוואה של סיכונים בריאותיים עקב צריכת מיקרופלסטיק. לרוב, טווח הגדלים של תכולת המיקרו-פלסטיק במזון משתנה ממספר מיקרומטרים לננומטרים. המיצוי והספירה של חלקיקים מיקרופלסטיים באמצעות התבוננות במסה שלהם היא מאוד קשה מכיוון שקיים חוסר בפרוטוקול מתוקנן בקהילה המדעית, מה שמקשה על קבלת נתונים אחידים לגבי מסת החלקיקים להערכת הסיכון הבריאותי בעקבות בליעת מיקרופלסטיק. ..הגדלים והספירה של מיקרופלסטיק בדגימות נוזליות מדווחים תמיד, אולם בשל גודלם הקטן, מסת המיקרופלסטיק כמעט ולא מדווחת על ידי רוב המדענים."

לא הייתה לי גישה מלאה לכל המחקר ולכן לא יכולתי לקרוא את כל המסקנות של החוקרים, אבל אני חושבת שהמידע הקיים נותן לנו תמונה מספיק מזעזעת. אם תיכנסו לקישור של המחקר תוכלו גם לראות את הכמויות המפורטות, אותן לא פירטי כאן. מדובר מן הסתם בחלקיקים, אך מה היא המשמעות של צריכת אינספור חלקיקים כאלה לאורך כל חיינו? לי אישית הספיק להרגיש לא טוב מ-4 שנים של שתייה אינטנסיבית (כמה פעמים בשבוע) מכוסות חד פעמיות של משקאות חמים כדי להבין שעליי לשנות את דרכיי. לזה כמובן מצטרפות שנים של חשיפת גופי לפלסטיק ממגוון מקורות, שהרי כולנו חיים כאן בעידן המודרני שבו הפלסטיק מעורב בכמעט כל היבט בחיינו.