"זהו סיפור חווית הסף מוות שלי.
לפני 10 שנים איבדתי את בני בגלל סמים. אנחנו נוצרים, אז מעולם לא ציפיתי לגמור בגיהנום. לאחר מות בני חזרתי בי מאמונתי ואפילו שיחקתי עם הצד האפל.
בינואר 2022 נכנסתי לניתוח מותני. זה היה מוזר, כל הזמן אמרתי למשפחה שלי שאני עומדת למות. מיותר לציין איזו החלמה עברתי! (במובן השלילי) ראיתי את הגוף שלי ואת האחיות דוחפות אותי לאנשהו, קיבלתי 8 ליטרים של דם באותו ערב. (היא מתארת כאן כבר את הזמן שבו הייתה מחוץ לגוף)
אני זוכרת שראיתי אנשים חסרי פנים מנסים לתקשר (איתי) אבל ידעתי לא להסתכל. הייתה שם מערכת קירות ענקית, הייתי מחוץ לגיהנום. הריח היה משהו שלעולם לא אשכח. היה חושך כזה שמעולם לא ראיתי. ידעתי שאם רק אצליח לשיר "ישו אוהב אותי", האנשים חסרי הפנים לא יוכלו לגעת בי. ישבתי, מתנדנדת, שרה "ישו אוהב אותי".
לבסוף, אחרי היום החמישי חזרתי (לחיים). החלק הכי מוזר הוא שלמחרת חלמתי על חיי כשהם נעים לאחור. קשה לדבר על זה, בלשון המעטה.
זה לא כואב בכלל למות, לדעת שאתה בגיהנום זה בלתי נתפס. יש לי תיעוד של האירוע (מתייחסת לחבורות והסימנים על גופה שרואים בתמונות).
אני מרגישה שזה (עניין של) אמונה אישית של כל אחד מאיתנו, ושחלקנו היו שם.
כל שאלה תתקבל בברכה. ברכות לכולם,
ג'ולי."
תרגום שלי לפוסט (ציבורי) שעלה בקבוצת חוויות סף-מוות.
הדבר הראשון שלדעתי חשוב לשים לב אליו הוא שמדובר באשה שמגיעה מחינוך נוצרי הכולל מושגים כמו גיהינום וחטאים, דברים שבאופן טבעי מתלווים אליהם גם פחד ואשמה.
בנוסף, היא חוותה טראומה של איבוד ילד שגרמה לה, על פי תפיסתה, "לבגוד" באמונתה הדתית ואפילו להתעסק עם מה שהיא מאמינה שהוא "הצד האפל".
מדוע חשוב לשים לב לדברים האלה?
מכיוון שאנחנו יוצרים לנו מציאות על בסיס האמונות שלנו וזה בדיוק מה שהיא עשתה.
היא הגיעה למקום אותו זיהתה כגיהינום וחוותה אותו באופן בו היא תופסת אותו.
תיאורים בסגנון הזה קראתי גם בעדויות של יהודים ומוסלמים וכמובן נוצרים אחרים. כל אחד השתמש במושגים של העולם ממנו הוא מגיע ושל העולם הפנימי שלו, כאשר כולם תיארו למעשה את ההתרחשות של מה שהם האמינו שנמצא בצד השני ושל מה שהם האמינו בתוכם שמגיע להם או שהם זקוקים לו.
אלה כמה תגובות מהפוסט שתרגמתי:
מגיבה 1:
"תודה על שיתוף הסיפור שלך. האם היו לך תובנות לגבי האם נשלחת לשם כעונש, או ששלחת את עצמך לשם בגלל מצב נפשי/תדר/שיפוט עצמי?"
תשובה:
"אני מאמינה שזה נועד לתת לי אזהרה שאחזור לאמונה שלי, הזדמנות שניה."
מגיבה:
"רק כדי לוודא – האם אלוהים שלח אותך לשם כדי להוביל אותך אל האמונה שלך?"
תשובה:
"לא. חופש הבחירה שלי גרם לזה. הפניתי עורף לישו."
מגיבה 2:
"האם הצלחת אי פעם לפענח מדוע הגעת לשם?"
תשובה:
"הפניתי עורף לאלוהים אז."
מגיבה 3:
"אני חושבת שיש לי שתי שאלות:
- למה לדעתך הגעת לשם?
- כיצד השתנו חייך מאז?"
תשובה:
"שיחקתי עם הצד הרוחני האפל כשכעסתי על אלוהים בגלל שהבן שלי נפטר. הלכתי לחפש במקום הלא נכון. עכשיו שאני אחרי זה אני מאמינה אדוקה, והחיים שלי השתפרו בהרבה."
כאמור, התשובות משקפות עוד יותר את הלך הרוח שלה, מצבה הרגשי בזמן החוויה והדברים בהם היא מאמינה.
ועכשיו לחלק העוד יותר מעניין בעיניי:
היא מספרת שהיא ידעה שאם היא תשיר לישו אז לא יוכלו לפגוע בה. השירה כסוג של תפילה וביטוי לדבקות בעולם הנוצרי הוא מן הסתם משהו ידוע, לכולנו יצא לראות את זה בטלוויזיה. גם אצלנו ביהדות זה קיים כמובן (בייחוד בציבור הדתי לאומי והחסידי לדעתי). את המוטיב הזה של השירה לאלוהים כדרך להשיג ישועה כבר ראיתי בעדויות סף-מוות של נוצרים אחרים.
מה שחשוב בעיניי להבין כאן זה שהיא למעשה מספרת לנו איך השימוש בתודעה של עצמה תוך התמקדות במחשבה חיובית, יכול:
1. להציל אותה ברמה המידית ממש.
2. להתבצע בהתאם לאמונה האישית שלה (במקרה הזה שירה לישו).
לא רק שזה תיאור של בריאת מציאות באמצעות תודעה/מחשבה, אלא שאנו רואים כאן את המיידיות של זה כאשר אין את ההגבלות של החוקים הפיזיים, מה שאומר שאין צורך במשך של זמן כדי לקבל תוצאה.
בנוסף, אנו רואים איך אנשים מבצעים זאת בהתאם לאמונה האישית שלהם. באותה המידה היא יכלה לתאר איזשהו קדוש אחר או סוג אחר של מחשבה חיובית שמסייעת לה להתמודד ולברוא לעצמה מציאות חדשה. ואכן, אפשר לראות בהרבה מאוד עדויות את הדרכים השונות בהן האנשים עושים שימוש במחשבה כדי לברוא מציאות אחרת, כאשר הדבר המדהים הוא שכל אחד משתמש במושגים או בתצורות מחשבה שהם תולדה של האמונות עליהן הוא גדל, האמונות בהן הוא מחזיק ותוך שימוש בסמלים מתוך העולם הפנימי שלו.
אפשר להמשיך להרחיב בנושא מהיבטים נוספים אבל זה יצא פוסט אינסופי. אני מציעה לכם לקחת את הפוסט הזה כדרך לחזק בכם את ההבנה באיזו רמה אנו מסוגלים לברוא לנו מציאות. אם זה מעלה בכם פחד זה מובן מאוד, אך זו רק סיבה אפילו טובה יותר להתאמן על החיבור לעוצמה האלוהית שלכם ולהבנה שאתם באמת סוג של כל יכולים. אם יש דבר שיכול לגבור על כל פחד, זו ההבנה שבכל רגע נתון יש לנו כוח בידיים שמשפיע לנו על החוויה. זהו כוחה של התודעה האלוהית שלנו, באמצעות ההכרה בכוח הזה אנו באמת יכולים על הכל.
זהו להפעם 🙂