הבחור ללא הפנים

אינני זוכרת במדויק את הזמן שבו הבחור ללא הפנים התחיל לעלות במחשבותיי, אולי לפני שהכרתי את עופר, אולי אחרי. בכל פעם שהייתי נשכבת בלילה במיטה ומרגישה את המתח בי עולה הייתי רואה אותו בראש ומתנחמת. אני והוא בתוך חדר שינה, מתנשקים, לא סתם מתנשקים, בלהט, בתשוקה, כמו הקדמה ל.. . אם רציתי יכולתי לראות פרטים שונים בחדר, את המיטה, החלון, הארון, שידה, את הבגדים שלו, אבל פניו מטושטשות מעט, בחשכה. ידעתי שאם אתאמץ מספיק אז אראה יותר בבירור, אך לא היה לי צורך. כל מה שרציתי היה להרגיע את המתח שלי, את החרדה, הרגע הזה של שנינו עומדים ליד המיטה ומתנשקים נתן לי משום מה מרגוע, לא ידעתי למה בדיוק, אבל ידעתי שהבחור הזה משרה בי בטחון, אז נאחזתי בו, שנים.
יום אחד, זמן קצר אחרי שפתחתי את הפייסבוק, ראיתי סרטון של חבר, בחור חמוד מדבר, נצבט בי משהו. אני מזהה את ההרגשה הזאת כשאני רואה מישהו ומרגישה את האנרגיה הזאת של "היה קשר כלשהו בינינו מתישהו".
פגשתי את הבחור הזה מהסרטון, הוא הפך למורה שלי. האסימון נפל מהר, זה הוא מהמחשבות שלי, פשוט ידעתי שזה הוא. לא בגלל שהפנים שלו בהכרח העתק מדוייק להוא, גם ככה לא בדקתי בדיוק איך ההוא נראה, אבל האנרגיה, זאת היתה האנרגיה, במציאות זיהיתי אותו כמעט מייד.
נבהלתי מאוד. הנה עומד מולי בחור שהוא לא עופר וכל מה שאני רוצה לעשות זה לתפוס אותו בחולצה ולנשק אותו חזק. הרגשתי שבו במקום אני מוכנה להתחתן איתו, לשכב איתו, לעשות הכל.
זה לא שלא נמשכתי לגברים אחרים מאז שאני עם עופר, אלא שזאת היתה פעם ראשונה שהתלוותה לך תחושת אהבה עמוקה וזאת היתה פעם ראשונה שרציתי לממש את המין מחוץ לגבולות הדמיון שלי.
ממש באותה תקופה זימן לי היקום היחשפות לנושא שנקרא פוליאמוריה, מושג שהיה לי חדש לחלוטין. התחלתי לחקור את העניין. הצטרפתי לקבוצות פוליאמוריה, הלכתי להרצאה, קראתי והתחלתי לעבד עם עצמי את המידע החדש במקביל לדברים שהרגשתי כלפיי המורה שלי.
האם אני מסוגלת לאהוב יותר מגבר אחד? האם האהבה שלי כלפי אחד פוגמת באהבה שלי כלפי האחר? איך הייתי מרגישה אם עופר היה מרגיש אהבה כלפי מישהי אחרת? שאלות, שאלות, שאלות, בלבול, פחד, הרבה רגשות היו בי.
סיפרתי לעופר, בעלי היקר והמקסים שעבר איתי כל כך הרבה דברים, שהיה פתוח לרעיונות המשוגעים שלי מהיום שהכרנו, שבטח בי, שתמיד הסכים וקיבל את מה שרציתי, את מה שאמרתי, את מה שסיפרתי לו על עצמי, על החרדות, הגלגולים, הרוחניות, התקשור, את ההחלטות שלי, בין אם זה לבוא איתי לסמינר של ערכים, לשמור כשרות וטהרת משפחה, להפסיק לשמור כשרות וטהרת משפחה, לאכול אוכל בריא, לאכול אורגני, לאכול טבעוני, ללכת לפה, ללכת לשם, לא לעשות סקס עם חדירה 6 שנים(!). בעלי היקר הקשיב למה שסיפרתי לו, שמע שאני מרגישה אהבה למישהו אחר וקיבל. זה לא היה אישור ממנו לסקס עם אחר, אלא אישור למה שהרגשתי, אישור שהכל בסדר, שאנחנו בסדר.
הנושא המשיך לחרפן אותי ופתחתי אותו בפניי שני מטפלים שלי. כמו שחשבתי, הבחור מהמחשבות שלי הוא זיכרון גלגולי, המורה שלי אכן נושא חלק מהאנרגיה שלו, אך הידיעה הברורה הזאת לא הספיקה לי ונאלצתי להפסיק ללכת לשיעורים שלו.
בינתיים, המשכתי לחקור בתוכי את נושא הפוליאמוריה. הבנתי שכל תחושת קנאה שיש לי כלפי עופר נובעת מפחדים שלי, מחוסר בטחון שלי. הבנתי שאנו חיים בחברה בה מותר לנו לאהוב יותר מילד אחד, יותר מחבר/חברה אחת, אך בשום אופן לא יותר מבן זוג אחד. הדבר התחיל להראות לי פחות ופחות הגיוני. האם נועדנו להגביל את רגש האהבה? הרגש העוצמתי ביותר ביקום הזה? האם להגביל את בן הזוג זוהי אהבה? האם להאחז בו ולדרוש ממנו בלעדיות זוהי אהבה?
לאט לאט הרגשתי איך אני משחררת מתוכי עוד ועוד פחדים, קנאה, חוסר בטחון, הבנתי עד כמה מודל הזוגיות שאנו רגילים אליו מכיל בתוכו דברים שהם בדיוק ההפך ממערכת זוגית אוהבת ובריאה.
לקח לי הרבה מאוד זמן לשחרר את אותו בחור ממחשבותיי ואת המורה שלי מליבי, חשבתי על המורה שלי ימים רבים, לילות, כאבתי, בכיתי והבנתי שאינני נמשכת למי שהוא היום, אלא למי שהוא מייצג לי במחשבותיי, אך הדבר שבאמת שחרר אותי היתה העובדה שהבנתי שזה בסדר, זה בסדר לאהוב יותר מאדם אחד, אני בסדר, מותר לי, אני ועופר נותרים יציבים ומאוחדים בלי קשר לשאר האנשים אותם נאהב, רגש האהבה אינו מוגבל לאדם אחד, הוא אינסופי ואנו נשארים ביחד, פשוט כי כך אנו בוחרים.
הסוויץ' הזה בראש שחרר ממני כבלים רבים שלא הייתי מודעת עד כמה הם חנקו אותי, עד עכשיו.
אני מרגישה תודה עמוקה על ההיכרות שלי עם אותו מורה במציאות, למעשה, הוא לימד אותי הרבה מעבר למה שהוא התכוון.
מאז כבר אינני מגבילה את עצמי במחשבה שמותר לי לאהוב רק את עופר, אני מרגישה לא פעם אהבה עמוקה ליותר מגבר אחד. ההחלטה לא לממש אותה בפן המיני היא דבר שאני בוחרת. העובדה שאני נשארת בזוגיות שעל פי החברה נחשבת מונוגמית היא בגלל שכך אני רוצה. עופר בוחר להיות מי שהוא רוצה, אני בוחרת להיות מי שאני רוצה, אנו בוחרים להיות יחד בצורה שתתאים לתנאים של שנינו, אולי יום אחד התנאים ישתנו ואולי לא. מה שלא משתנה זאת יכולת הבחירה שלנו, החופש שלנו להיות מה שנבחר.