מבלי להיות מודעת, בחרתי פעמים רבות בשבילים של מיגור עצמי. מיגור עצמי הוא ביטוי שהשתמשתי בו רבות בפוסטי עבר שלי. אלה המילים שבעיניי מתארות באופן הכי מדויק שאני יכולה את האופן בו בני אדם רבים נוהגים אל מול העצמיות שלהם, אותה הם עדיין לא מבינים.
מיגור עצמי הוא דפוס שמתבטא באינספור דרכים. הוא מתממש דרך אימוץ אמונות, דתות, אידיאולוגיות ותיאוריות שונות שבני אנוש יצרו ויוצרים במהלך החיים כאן. האופן שבו מיגור העצמיות מתבטא הוא לפעמים כה מעוות, עקיף כמעט, שיש פעמים שקשה מאוד לזהות אותו. הן הטבעונות והן אידיאולוגיית המגדר מהוות דוגמאות טובות לכך, אך שתיהן רחוקות מלהיות היחידות.
כל מי שקרא אי פעם תוכן של או על פרויד, נחשף למשל לתיאוריות שמבטאות מיגור עצמי באמצעות ניסוח של פגמים (כביכול) באנושות. ניסוח "מכובד" שהתקבל על ידי אידיאולוגיית ההשכלה ונלמד עד היום.
והדוגמאות הו רבות.
האופן בו בני האדם מתייחסים לעצמיות שלהם יכול להידמות לניסיון להשתמש במכונה משוכללת מבלי להסכים לנסות להבין את האופן בו היא באמת בנויה ואת החוקיות שלה. אנו נלחץ על כפתורים ונבצע בה כך וכך, נבנה תיאוריות שלמות על ה"פגמים" שלה, ואז נתעצבן כשנקבל תוצאות שלא מוצאות חן בעינינו, תוצאות שלא עומדות בקנה אחד עם מה שקיווינו להשיג. זוהי בדיוק התוצאה של שימוש בהכרה האנושית ובעצמיות שלנו כאן כאשר אנו חווים את המסע שלנו בגוף מבלי להסכים לחקור, להכיר, לקבל ולהבין את סוג העצמיות הזה שנקרא בן אנוש וכולל בתוכו הרבה יותר מרק צורה פיזית.
אין שום דבר הירואי בהיאחזות באידיאולוגיות או אמונות שונות המשווקות את עצמן כמוסריות או טובות או מתקדמות, אם על הדרך אנו מבצעים סוג כלשהו של מיגור עצמיות, התכחשות למי שאנחנו או לחוקיות של העולם הזה וסירוב לראות כל גרסה אחרת של מציאות.
איפה אני עדיין עושה זאת ועוד לא הבחנתי? אני שואלת את עצמי הרבה. ואכן, אני מגלה פעמים רבות עוד ועוד היבטים של מיגור עצמי בתוכי אותם לא ראיתי עד כה.
אם הגעתם עד לפה ואתם שואלים את עצמכם על מה לעזאזל היא מדבר, יש לכם שתי אופציות:
- לגלגל הלאה.
- לשאול: מהי החוויה הנוכחית שלי והאם אני מאפשר לה את מלוא הביטוי או שאני מנסה למגר חלק ממנה (או את כולה).
- לתת לדבריי לחלחל באופן אינטואיטיבי.
ריפוי מיגור עצמי לא אומר לתת דרור לכל מאוויינו ברמה המעשית, זה ברור שאם בא לכם לרצוח מישהו אני לא מזמינה אתכם לעשות זאת. זה כן אומר להסכים לראות את הקיים ולהבין את החוקיות העומדת מאחורי היווצרותו. להתגשמות פיזית תמיד קודמות מחשבות, רגשות ואמונות. החוויה שלנו כאן לא נוצרת יש מאין, ככה פתאום, בלי הקשר לכלום, היא נבנית בשלבים. אנו יכולים להתכחש לקיומם של חוקי היצירה שלנו, ובכך נבצע סוג של מיגור עצמי שיוביל אותנו לתוצאות שלא בהכרח נאהב, או שאנו יכולים להיות אמיצים מספיק ולהתחיל להתבונן, לחקור וללמוד את חוקי המשחק כאן ואת האופן בו עובדים הדברים. זה יצטרך לכלול מה שאני מכנה קבלה עצמית רדיקלית, שהיא ההפך ממיגור עצמי.
זו עבודה של חיים, והתוצאות יכולות להיות מדהימות יותר ממה שאי פעם העזנו לחלום. ניסיוני לימד אותי שככל שאני מסכימה לשחרר ממני את דפוסי המיגור העצמי ולהעצים את יכולת הקבלה העצמית הרדיקלית שלי – כך אני מצליחה יותר ליצור לי את המציאות שאני מעוניינת ליצור.
זה למעשה להפוך מיוצר לא מודע –> ליוצר מודע.
זה להסכים להפוך מאמן עיוור –> לאמן אלוהי.
העובדה שאנו עוצמים עיניים אל מול העצמיות האלוהית שלנו לא משנה את מי שאנחנו, אלא רק את האופן בו נתפוס את עצמנו ברמה המודעת. עצימת העיניים הזו יכולה לגרום לנו להסתובב שנים סביב הזנב של עצמנו בניסיון לפתור בעיות, כאשר כל מה שהיה עלינו לעשות הוא להסכים להתחיל להתבונן פנימה.