"הייתי טבעונית במשך שנים והפסקתי – בעיות הבריאות שלי פסקו מיד"
עדותה של בקט ארנולד, בת 38 מקליפורניה.
פורסם במקור ב-23 באפריל, 2023
למקור לחצו כאן.
יום אחד, כשהייתי בת 12, הסתובבתי בשכונה שלי ביום שאחרי ליל כל הקדושים עם חברה ונתקלתי במה שנראה כמו חתול מבותר. נחרדנו.
כשגדלתי בשר אף פעם לא היה לי כזה חשוב, אבל כשראיתי מולי חיה מתה זה הוריד ממני כל רצון שהיה לי לצרוך אותו. ככל שהתבגרתי זה הפך לעמדה יותר מוסרית, אבל מלכתחילה אף פעם לא ממש נהניתי מבשר.
אמרתי לאמא שלי שאני רוצה להיות צמחונית והיא אמרה שהיא לא תבשל שום דבר מיוחד בשבילי, אז הייתי בזה לבד. בתור ילדה היה לי קשה לדעת מה לאכול, לא ידעתי שום דבר על תזונה ולא היה לי מושג שיש דברים מסוימים שאני צריכה לכלול בתזונה שלי.
בהתחלה, הייתי מתחילה את היום שלי עם משהו כמו דגני בוקר לארוחת בוקר, ואז מכינה לי כריך עם חמאת בוטנים וריבה או עם גבינה כדי לקחת לבית הספר. בזמן ארוחת הערב הייתי אוכלת כל מה שאמא שלי מגישה אבל בלי הבשר, מה שבדרך כלל היה אומר לאכול רק אטריות או סלט.
לקח זמן עד שהחסרים התזונתיים השיגו אותי. הייתי בסדר בהתחלה, אבל אחרי כמה חודשים התחלתי להרגיש מאוד עייפה וחסרת אנרגיה. בסופו של דבר, אמא שלי לקחה אותי לבית החולים כדי לבדוק מדוע הפכתי כל כך עייפה.
הרופא אמר שאני חסרה מאוד בברזל ועליי להתחיל לקחת תוספי מזון. עם זאת, בהתחלה, בגלל שרמות הברזל שלי היו כל כך נמוכות, הטבליות שהוא רשם לא נספגו לי בדם מהר מספיק כדי להצליח לעזור לי.
"אני רושם לך סטייק מדמם," אמר הרופא שלי.
הייתי מאוד מוטרדת, אבל בגלל שרופא המליץ לי על זה אז הלכתי לאכול סטייק. בשלב הזה זה היה מגעיל בעיני, הרגשתי כמו מפלצת.
לאחר מכן, התחלתי לקחת תוספי מזון, ערכתי מחקר נוסף לגבי מה עליי לאכול ושילבתי בתפריט דברים כמו עלים ירוקים כדי להגביר את רמות הברזל שלי.
ככל שהתבגרתי גיליתי שככל שאני צורכת פחות שומנים וחלבונים מהחי – כך הגוף שלי פחות מצליח להתמודד איתם. כל סוג של מוצר מן החי היה מרגיז לי את הבטן, עד כדי כך שזה הרגיש כאילו יש לי הרעלת מזון.
התחלתי להוריד חלב, גבינה וכל דבר שנעשה עם ציר או שומן מהחי. לאט לאט הפכתי לטבעונית יותר ויותר. בשלב הזה הייתי צמחונית כבר הרבה זמן, אז שילבתי הרבה חלבונים צמחיים ואגוזים בתזונה שלי. עשיתי את כל הדברים "הנכונים".
ב-2010 הפכתי לספורטאית במשרה מלאה. התחלתי לקחת שיעורי אקרובטיקה אווירית בהם אני מבצעת אקרובטיקה תוך כדי היתלות על בד מיוחד, ומהר מאוד התלהבתי מזה. עד מהרה הגעתי למצב שאני מתאמנת בזה כל יום, ובסופו של דבר התחלתי ללמד ולהופיע בתחום.
ככל שאורח החיים שלי הפך פעיל יותר – כך הגוף שלי נזקק ליותר חלבון כדי לעמוד בקצב, אבל לא קיבלתי מספיק חלבון מהמקורות הצמחיים שאכלתי.
שוב התחלתי לחוות אנרגיה מאוד נמוכה, למרות שהפעם נטלתי תוספי ברזל באופן קבוע. כל הזמן ישנתי וכל הזמן הרגשתי עייפות. העור שלי היה חיוור ובצקי. חברים התחילו להגיד לי שאני לא נראית טוב, ואני רק אמרתי להם שזה בגלל שאני לא ישנה.
השיער שלי התחיל לנשור, הציפורניים שלי היו שבירות והשיניים שלי התרופפו בחניכיים. הייתי מסתכלת במראה והלשון שלי הייתה לבנה. הבטן שלי הגיבה כל הזמן רע לאוכל ולא הבנתי למה. התרחשו הרבה דברים.
בהתחלה חשבתי שהסימפטומים האלה הם תוצאה של חוסר שינה או מתח, אז די התעלמתי מהם, אבל כשראיתי את ההשפעות החמורות יותר על העור והשיער שלי, זה כבר ממש הפריע לי.
בהתחלה לא הצלחתי להבין מה הסיבה כי שום דבר לא השתנה בתזונה שלי. לא עלה בדעתי שאורח החיים החדש שלי משנה את האופן שבו הגוף שלי מעבד חלבון.
אף פעם לא הלכתי לרופא, אבל הגוף שלי התחיל להשתוקק לדברים שהוא לא קיבל הרבה שנים. למשל, אם השותף שלי לדירה בישל דגים או עוף זה הריח לי טעים.
בדרך כלל גם הריח וגם המראה של הדברים האלה היו מרתיעים אותי. אף פעם לא הייתה לי בעיה עם אנשים שאוכלים בשר סביבי, אבל העדפתי לא להסתכל על זה. אז בהתחלה לא הצלחתי להבין למה, אני חושבת שהייתי בהכחשה לגבי זה במשך כמה חודשים.
בשלב זה, להיות צמחונית או טבעונית הפך לחלק מאוד גדול בחיי. זה הפך ליותר עמדה מוסרית והרגיש לי כאילו זה טבוע בזהות שלי. לא רציתי לפגוע בבעלי חיים או לתמוך בשחיטתם.
זה היה משהו מאוד רגשי עבורי להבין שמשהו לא בסדר בתזונה שלי, ושאולי אצטרך לעשות שינוי שאני לא מסכימה איתו.
בסופו של דבר, סיפרתי לחברה טובה על התשוקות שלי ועל כל מה שקורה לי בגוף. היא אמרה שזה נשמע כאילו אני משתוקקת לבשר כי אני זקוקה לזה, ושאולי אני צריכה לנסות לתת לגוף שלי את מה שהוא רוצה.
הייתי מאוד הססנית בהתחלה, אבל הבחור שיצאתי איתו באותה תקופה עודד אותי לשלב מחדש בשר בתזונה שלי. הוא רצה לחלוק איתי "מטבח איכותי יותר", מה שזה לא יהיה.
אז, לאחר 20 שנה של הימנעות מבשר, החזרתי בהדרגה מוצרים מהחי לתזונה שלי, כשאני מתחילה עם רול סלמון, שהיה לי בסדר. לאחר שניסיתי דגים הגעתי לעופות, שבוע לאחר מכן אכלתי ארוחת עוף.
בהדרגה התקדמתי לבשר אדום, כשאני מתחילה עם כמויות קטנות מאוד של דברים כמו שומן בייקון. עברו שבועיים שלמים עד למעבר המלא.
הייתי בהלם עד כמה דרמטי היה השינוי. זה היה כמעט מיידי. באופן מיידי העור שלי הפך בריא יותר ומצב עור הפנים שלי השתפר. תוך מספר ימים הציפורניים שלי התעבו, השיניים שלי כבר לא הרגישו רפויות, והשיער שלי התחיל לצמוח כרגיל.
אחרי כל כך הרבה זמן שלא צרכתי מוצרים מהחי חשבתי שייקח למערכת שלי יותר זמן להסתגל, אבל זה היה מעבר מאוד מהיר מתחושה שאני חולה עד מוות ועד לתחושה שאני בריאה לחלוטין.
בהתחלה היו לי רגשות סותרים. לא לצרוך חיות היה עניין מוסרי בשבילי וחלקים מהזהות שלי התרכזו סביב העניין הזה. עכשיו אני רק מנסה להיות מוסרית לגבי המוצרים מהחי שאני כן צורכת, ומקפידה לקנות רק מזון חופשי ממקורות אתיים.
זה הפתיע אותי מאוד שמשהו פשוט כמו אכילת בשר שינה את חיי בצורה כל כך דרסטית. עשיתי כל מה שחשבתי שאני אמורה לעשות, אבל זה פשוט לא עבד לי.
אני מאמינה שתזונה מבוססת צמחים יכולה לעבוד עבור אנשים מסוימים. ראיתי אנשים בקצה השני של הספקטרום, שוויתרו על בשר אדום והפכו הרבה יותר בריאים. אני חושבת שהגוף שלנו שונה ומה שמתאים לאדם אחד אולי לא יתאים לכולם.
אם היה עליי לתת עצה לכל מי ששוקל תזונה צמחית, הייתי אומרת שפשוט תקשיבו לגוף שלכם ואל תיתנו לאף אחד אחר להגיד לכם מה מתאים לכם.