כשהייתי בת 16.5 הייתי מאוהבת קשות בבחור ישיבה חרדי שהיה גדול ממני בשנה בערך. באותה שנה החלטתי שאני רוצה להיות חילונית אך המשכתי ללמוד באולפנא.
הבחור הזה היה מקסים, עם לב טוב, מלא מתיקות והוא אהב אותי, אבל היו בינינו פערים.
התחלתי להתחזק מאוד בדת והפכתי חרדית. בסופו של דבר, כשהייתי בת 19 הוא התחתן עם מישהי אחרת. הלב שלי נשבר אבל ניצלתי.
ממה ניצלתי?
מחיים עם אדם שאיתו היו צפויות להיות הרבה בעיות. הייתי חדה יותר ממנו, בקלות יכולתי לתפוס את השליטה בכל דיון או ויכוח וידעתי את זה, הוא היה עדין ומושפע בקלות. המשפחה שלו בוודאי היתה מנסה להשפיע על הנישואים וזה היה מתכון לקושי רב. הפערים החברתיים והאישיותיים היו גדולים מידיי, האהבה והטוב לב לא היו מספיקים.
יותר מאוחר, אחרי כמה שנות חרדיות וחזרה בשאלה, הייתי במערכת יחסים עם בחור מתוק ורגיש ביותר, אבל שוב… היו פערים. הפערים האלה גרמו לי לא לכבד אותו, לא להעריך אותו, אבל הוא אהב אותי כל כך, הוא רצה שנתחתן. הלב שלי אמר לי שזה לא זה, לא באמת, זה לא מה שאני רוצה לעצמי וזה לא מגיע לו, נפרדתי ממנו.
למה אני כותבת לכם את זה? לא במטרה לומר 'היי תראו אני חכמה יותר מבחורים שאיתם יצאתי' או כדי להראות שיש לי מגרעות ולא כיבדתי את בני הזוג שלי, אלה לא היו יותר ביטוי לכך שהחיבור אינו מתאים מאשר מגרעות.
אלא ש: לפערים בזוגיות יש משמעות.
מידיי פעם יש מנהג חכם בחברה החרדית/דתית, אחד מהם הוא הנטיה לשדך בין אנשים עם רקע דומה ובעלי איכויות דומות.
אז נכון שאני חוזרת בשאלה ועופר לא, אבל הפערים האישיותיים ביני ובין עופר הם מינורים, הם לא מהותיים, יש הרבה יותר מן המשותף.
אל עופר הרגשתי ואני מרגישה הערכה עמוקה, אני רואה אותו כאדם מבריק, מעניין, אנו יכולים ליצור דו שיח פורה שבו שנינו תופסים את אותו המקום, יש שיוויון בינינו במערכת היחסים. כמובן שיש גם תכונות שונות, תמיד יכול להיות אחד יותר דומיננטי כביכול, אבל זה לא באמת, לא ברמה מהותית. יש לשנינו מקום באופן שווה ומלא בתוך המערכת.
בדיעבד אני מודה שאם הייתי מתחתנת עם אחד מהבחורים האחרים זה היה מוביל לזה שהאישיות שלי היתה רומסת אותם או לחילופין שאני הייתי צריכה למזער את עצמי, לוותר על מי שאני. מה זה היה עושה לאהבה? כנראה שהיא היתה נהרסת.
האם זה אומר שזוגיות בין אנשים עם פערים היא לא אפשרית? כמובן שלא כך הדבר, אבל זאת עלולה להיות נקודת התחלה שתוביל למערכת יחסים יותר מאתגרת.
האם זה אומר שזוגיות שיש בה שיוויון היא נטולת קושי? לא, אך האפשרות להפריה הדדית והיכולת לבנות בסיס זוגי איתן שיכול לעמוד מול סערות החיים הם יותר גדולים לדעתי.
אז זה מה שאני רוצה לומר:
אינכם חייבים להסתפק בפחות מהטוב ביותר בשבילכם.
אינני יודעת מה צופה לכם העתיד, וגם אתם לא, אך יש לכם את הבחירה באיזה נתיב ילכו חייכם מעתה והלאה.
מגיעה לכם אהבה, מגיע לכם חופש פנימי, מגיע לכם את הטוב ביותר בשבילכם כי אתם פשוט נפלאים.
להעדיף זוגיות עם אדם אחד ולא עם אחר בסך הכל מעיד על כך שאתם מכירים את עצמיכם ולא רוצים לגרום סבל, לא לכם ולא לצד השני.
להחליט להפסיק מערכת יחסים זה לא בהכרח לברוח מהתמודדות, לפעמים זאת דווקא ההתמודדות עצמה, ופעמים רבות היא תחסוך הרבה כאב עתידי משני הצדדים.
היום שני הבחורים ההם נשואים באושר.
כמה אני מודה לבחור הראשון שלא בחר בי, וכמה אני מעריכה את עצמי שהייתי מספיק חזקה וכנה עם עצמי כדי להפרד מהבחור השני.
החיים מפתיעים, אינסופיים ועם אפשרויות שאפילו לא נעלה בדעתנו, או שכן. יכול להיות שנשיג בדיוק את מה שרצינו, אך הדרכים של היקום להגיש לנו את הדברים הם לפעמים הדרכים הכי לא צפויות.
שווה לשמור על לב פתוח וכנות עצמית, לא הייתי רוצה למצוא את עצמי היום במקום שבו האותנטיות שלי לא נמצאת.
ברוכים תהיו, נשיקות.