כשהייתי בת 21 היתה לי פטריה בנרתיק, בזמן שהייתי די בתחילתו של תהליך החזרה בשאלה שלי. התחלתי יחסים עם בחור חילוני כאשר עדיין לבשתי צנוע ולימדתי מחול בבית ספר חרדי בהנהלה אמריקאית (כלומר, לא חרדי טיפוסי אבל עדיין חרדי).
הייתי אכולת רגשות אשמה, קונפליקטים ופחדים. את הפטריה גיליתי בבת אחת (ככה זה כשמנותקים מהגוף, לפעמים לא מרגישים דבר עד שהוא צורח). יום אחד ישבתי על הספה והרגשתי שכל כך מגרד לי שם שאני פשוט לא יכולה לזוז צעד. התקשרתי לקופת החולים בהיסטריה ואמרתי להם שאני מורה למחול ואני חייבת שהרופאה תקבל אותי מיידית.
אצל הרופאה פתחתי את הרגליים כשאני אחוזת אימה, מעולם לא נבדקתי קודם. היא נגעה בי לרגע עם קצה האצבע שלה קרוב לפתח הנרתיק ואני התכווצתי כולי, הפסקתי לנשום והרגשתי שאני הולכת למות. כמובן שלא ידעתי אז מה זה וגיניסמוס.
הרופאה היתה רגישה ומקסימה, הרגשתי שהיא מיד קולטת את מצבי. כשהתיישבתי בכיסא מולה היא אמרה לי (אינני זוכרת את המילים המדוייקות):
"פטריה יכולה להגרם גם מחיכוך (היא הבינה מה עשיתי איתו מבלי שאמרתי מפורשות..).
אני בעלת תשובה, בעלי הנוכחי הוא המאהב הטוב ביותר שהיה לי".
מיד הבנתי את הרמיזה שלה. שורה תחתונה – אל תעברי על ההלכה, זה ישתלם לך וזה הדבר הנכון לעשות.
לא כעסתי עליה. היא היתה מקסימה ואוהבת והרגשתי שהיא באמת רוצה בטובתי.
יצאתי משם עם אותם רגשי אשמה ועם ההרגשה שהפטריה הזאת היא לא רק מסיבה פיזית.
שמתי את המשחות שהרופאה אמרה, מבלי להחדיר פנימה. הפטריה כביכול עברה אבל המקום לא הרגיש שהוא לגמרי נקי ממנה.
מידיי פעם הייתי מרגישה שוב את התחושה הפטרייתית שם, התחלה שלה.
באיזשהו שלב החלטתי להתחיל לשים לב אלו מחשבות ורגשות מתקיימים בי בכל פעם שאני מרגישה את הפטריה מתעוררת. התהליך הזה לקח זמן, שנים, אבל זה השתלם. בכל פעם שהאשמה המינית בעבעה בי הרגשתי את הגירוד ואי הנוחות מתחילים, ידעתי כבר לאן עליי לכוון את עצמי כדי להרפא וזה עבד.
מאז, ה"פטריה" חזרה בשלל צורות וגוונים, בין אם זה גושים בשד, דלקות בדרכי השתן, מיגרנות ועוד.
תמיד, תמיד כאשר מצאתי את הדפוס המנטלי מאחורי התופעה הצלחתי להשיג עליה שליטה, לפחות ברמה מסויימת ותמיד ברמה משמעותית, גם כאשר טיפולים קונבנציונאלים לא עזרו ולמרות שלא שיניתי דבר בתזונתי.
הנפש, הרגש, המחשבה, התודעה, הרוח – כולם חזקים מן החומר. שנאה עצמית חזקה יותר מכל צינתור, אשמה חזקה יותר מכל משחה אנטי דלקתית, כעס חזק יותר מכל משכך כאבים, תסכול חזק יותר מכל כימותרפיה ופחד עוצמתי יותר מכל מכשיר אינהלציה.
על אותו המשקל, אהבה, חמלה, סליחה, קבלה וחופש פנימי, חזקים יותר מכל תרופה, מכל תזונה נכונה ומכל פתרון חיצוני כלשהו.
זהו לא פוסט המעודד להמנע מטיפול כלשהו במידת הצורך או חלילה להמנע משינויי תזונה או אורחות חיים, זהו פוסט הדוחף להכרת הרבדים העמוקים יותר שלנו והכרה בהשפעתם על מצבנו הפיזי.
היו אחראים על בריאותכם, קחו את המושכות של תודעתכם ובדקו לאן רוחות התודעה שלכם נושבות, כי אי אפשר להתכחש לכך שהן קיימות.
והכי חשוב, גם אם לא התחברתם למילה ממה שכתבתי ודרככם שונה לחלוטין משלי, הכל בסדר, כי אין אמת אחת מלבד האהבה.