מזון לאחד הוא רעל לאחר | ד"ר נטשה קמפבל-מקברייד

מזון לאחד הוא רעל לאחר
מאת: ד"ר נטשה קמפבל-מקברייד
למקור לחצו כאן.

על המחברת:

ד"ר קמפבל-מקברייד היא רופאה נוירולוגית ותזונאית, מחברת ספרים, מפתחת פרוטוקול תזונת גאפס ובעלים של חווה חקלאית בת-קיימא באנגליה. היא דוברת מרכזית בכנסים וסמינרים מקצועיים רבים ברחבי העולם ומרבה לקיים הרצאות בפני מטפלים מתחום הבריאות, קבוצות מטופלים ועמותות. היא חברה ב- The Society of Authors, ב- The British Society for Ecological Medicine ודירקטורית בוועידה המייעצת של קרן ווסטון א.פרייס.

הערת המתרגמת (נעמה עציץ):
שימו לב שלמרות ההכרה החשובה בייחודיות של כל אדם עליה ד"ר נטשה מדברת במאמר זה, היא מכירה במקביל בחוקיות המשותפת לכולנו, כמו החשיבות של מזון מהחי בתפריט (על כך היא מדברת במקומות אחרים) וההתמכרות למזון מעובד.

כולנו שונים; כל אחד מאיתנו הוא אדם ייחודי. לכן, 'תבנית אחת לכולם' אף פעם לא עובדת. לכן יש לנו מספר מביך של דיאטות שונות: גבוה בפחמימה/דל פחמימה, גבוה בשומן/דל שומן, גבוה בחלבון/דל חלבון, נא (חי) בלבד/מבושל בלבד וכו' וכו'; והמעניין הוא שכל דיאטה מתאימה לאנשים מסוימים ולא מתאימה לאחרים. למה? כי 'צריך שניים לטנגו', כלומר אין דבר כזה מאכל רע כשלעצמו או מאכל טוב כשלעצמו מבלי לקחת בחשבון גורם חשוב מאוד – מי אוכל אותו! ולא רק מי אוכל אותו, אלא באיזה מצב אותו אדם נמצא.

בואו ננסה להבין זאת ביתר פירוט.

לכולנו יש תורשה וחוקיות שונה. אם בני האדם הקודמים לכם היו ויקינגים או אסקימוסים, רוב הסיכויים שבדרך כלל תצטרכו לאכול הרבה דגים, בשר ושומן. אך אם קודמיכם הגיעו מתרבות ים תיכונית או מאיזור טרופי כלשהו בעולם, אז כנראה שתזדקקו ליותר פחמימות בתזונה. רפואות סיניות ואיורוודיות עתיקות מנסות לסווג אנשים לסוגים שונים ולא היו חולמות ליישם דיאטה או צמחי מרפא ללא הידע הזה, שכן סוגי חוקיות שונים זקוקים לגישות שונות מאוד.

החוקיות היא רק גורם אחד. יש עוד הרבה.

במהלך חיינו הגוף שלנו עובר מחזורים אנבוליים/קטבוליים, במילים אחרות מחזורים של בנייה והתנקות. ישנו מחזור בנייה/ניקוי יומי, עונתי ו'הכרחי', כזה שיכול לקרות בכל עת. כדי לבנות את עצמו, הגוף שלנו זקוק לחומרים מזינים שונים מאוד מאלה שהוא משתמש בהם לניקוי (מזונות מהחי בדרך כלל בונים, בעוד שמזון צמחי בדרך כלל מנקה). רק הגוף שלך יודע מה הוא צריך בכל רגע בחייך.

בהתאם למה שהגוף שלכם עושה באותו זמן, בהתאם לעונת השנה, למזג האוויר ולרמת הלחץ בו אתם נמצאים – הגוף שלכם יכול לעבור בין דרכים שונות של הפקת אנרגיה: שימוש בגלוקוז למשל או שימוש בשומנים. רק הגוף שלכם יודע מה מתאים לו בכל רגע נתון של הקיום שלכם, והוא דורש חומרי הזנה שונים מאוד לדפוסים שונים של ייצור אנרגיה.

לכולנו יש מערכת עצבים אוטונומית האחראית על כל תפקודי ה'טייס האוטומטי' של הגוף: על פעימות הלב, על זרימת הדם, על הזנה של מערכת העיכול וכו'.
מערכת העצבים האוטונומית מורכבת משני סוגים: מערכת עצבים סימפתטית ומערכת עצבים פאראסימפתטית. שתי מערכות אלו פועלות בדרך כלל בצורה מנוגדת זו לזו ומספקות איזון מורכב מאוד בכל פונקציה של הגוף. שוב, בהתאם למספר אינסופי של גורמים (מחזור יומי של פעילות ושינה, עונות, מזג אוויר, מתח, זיהום, הזנה/ניקוי, העיסוק שלכם באותו זמן וכו') היא עוברת ממצב של 'דומיננטיות סימפתטית' ל'דומיננטיות פאראסימפתטית'. השינוי הזה יכול לקרות כמה פעמים ביום, כל כמה ימים, כל עונה, והוא שונה בקבוצות גיל שונות. הדבר החשוב הוא ששני המצבים הללו של מערכת העצבים דורשים קבוצות שונות מאוד של חומרי הזנה כדי להיות מוזנים: האחד אוהב בשר ושומן, בעוד השני זקוק ליותר מזונות צמחיים. רק הגוף שלכם יודע אילו פרופורציות של חלבון/שומן/פחמימה הוא צריך בכל רגע נתון בחייכם; אף מעבדה או מדען לא יוכלו לחשב זאת עבורכם.

בנוסף, ישנו מאזן של חומציות/בסיסיות בגוף שמשתנה כל הזמן, כל יום, בהתאם לגורמים רבים.
ישנו מיתוס בחוגי התזונה ש"חומציות זה רע" ושכולנו צריכים לשאוף להיות בסיסיים כל הזמן. מזונות שונים סווגו כ"יוצרי בסיסיות" (כגון פירות וירקות) או "יוצרי חומציות" (כגון דגנים ובשרים). זה פשוט לא נכון. הגוף שלכם עובר ממצב בסיסי לחומצי כל הזמן בהתאם לגורמים רבים: פעילות מערכת העצבים האוטונומית, סוג ייצור האנרגיה באותו זמן, הפרופיל ההורמונלי שלכם באותו זמן, הנשימה, תפקוד הכליות. רבים מהם משתנים בתורם, לפי המחזור היומי, העונה, מזג האוויר והפעילות שלכם. בהתאם לכל אותם גורמים, תפוח, למשל, הנחשב למזון "יוצר בסיסיות", יכול להפוך את גופכם לחומצי, ולהיפך, נתח בשר, הנחשב ל"יוצר חומציות" יכול להפוך את גופכם לבסיסי. רק הגוף שלכם יודע איך להשתמש במזונות בכל רגע נתון בחייכם; רק לגוף שלכם יש את האינטליגנציה הפנימית לעשות את החישובים הכל כך מורכבים האלה.

וכאילו זה לא מספיק, יש את מאזן המים והאלקטרוליטים בגוף, שגם משתנה כל הזמן בהתאם לגורמים רבים. רפואת המיינסטרים שלנו מגדירה את המלח כ"רע" וממליצה להפחית בצריכתו. צריכת מלח מעובד אינה כדאית, בדיוק כפי שצריכת כל המזונות המעובדים אינם כדאים לנו (כיוון שדברים אלו אינם טבעיים לפיזיולוגיה של האדם ואין לקרוא להם "מזון"). עם זאת, מלח טבעי לא מעובד (כמו מלח קריסטל, הימלאיה או מלח קלטי) מכיל יותר מ-90 מינרלים, ולא רק שהוא טוב לנו, אלא שהוא חיוני לגופנו לשמירה על איזון מים/אלקטרוליטים תקין. 

אז יש את המיתוס שאנחנו צריכים לשתות הרבה מים כל יום, אפילו קבעו כמויות שונות בליטרים בספרות התזונתית. ביצוע העצה הזו באופן עיוור יכול להכניס אתכם לצרות רבות במידה והגוף שלכם דל באלקטרוליטים וזקוק למלח במקום מים. לא משנה כמה חכמים אנחנו חושבים שאנחנו, איננו יכולים לחשב כמה מלח או מים אנחנו צריכים לצרוך בכל רגע נתון, רק הגוף שלכם יודע את זה ויש לו דרכים מצוינות להגיד לכם מה הוא צריך: צמא למים, תשוקה למלח או למזון מסוים, שעשוי להיות בעל הרכב המינרלים הנכון. 

אל תטעו: הגוף שלכם יודע את ההרכב התזונתי של המזונות על הפלנטה הזו!

אלו הם רק כמה פקטורים המדגימים ששום מעבדה, רופא, מדען או ספר חכם – לא יכולים לחשב עבורכם מה אתם צריכים לאכול בשמונה בבוקר, באחת בצהריים, בשש בערב או בין לבין. רק לגוף שלכם יש את האינטליגנציה הבלתי נלאית כדי להבין מה הוא צריך בכל רגע נתון בחייכם, שכן הצרכים התזונתיים שלכם משתנים כל הזמן, כל דקה, כל שעה וכל יום.

אז מה עושים? כיצד עלינו להזין את עצמנו?

התשובה היא: חזרו לקשר עם האינטליגנציה הפנימית של הגוף שלכם.
פשוט תחשבו: אם הגוף שלכם זקוק כעת להרבה חלבון + הרבה שומן + הרבה פחמימות + הרבה ויטמין B12 והרבה ויטמין C – איך הוא יידע אתכם שהוא זקוק להרכב המסוים הזה של חומרי הזנה? 
וגם אם לגוף שלכם הייתה דרך להודיע ​​לכם על כל המידע הזה, איך הייתם מספקים לו את התערובת הזו של חומרי ההזנה? איך אתם יכולים לשקלל את כל הגורמים האלה ולספק את הכמויות הנכונות? 

ובכן, אמא טבע היא אדיבה והיא לא מבקשת מאיתנו לעשות משהו כל כך מסובך. במקום זאת, היא נתנה לנו חושים של ריח, טעם, תשוקה למאכל מסוים ותחושת סיפוק לאחר אכילתו. לכן, כאשר הגוף שלכם זקוק לשילוב מסוים של חומרי הזנה, הוא יגרום לכם להשתוקק למזון מסוים המכיל בדיוק את התערובת הנכונה הזו; האוכל הספציפי הזה יריח לכם כמו ריח אלוהי, טעמו יהיה נפלא ואתם תרגישו מסופקים אחרי שתאכלו אותו. בעוד שעה או שעתיים הצרכים של הגוף שלכם ישתנו והמזון המסוים הזה כבר לא יהיה מושך; במקום זאת, יהיה לכם רצון למזון אחר שמבחינה תזונתית ישרת אתכם בצורה נכונה באותו רגע מסוים בחייכם.

לכן, הדרך היחידה עבורנו לספק לגופנו את המזון הנכון היא להיות בקשר עם החושים שלנו!

בואו נחשוב על זה עוד קצת.

התשוקה למזון מסוים

למילה 'תשוקה' יש קונוטציה שלילית במקצת עבור אנשים רבים, הודות למאות שנים של התניה דתית ופוליטית. התשוקה נחשבת למשהו שאנו "חייבים להתנגד לו" ואסור לנו "להיכנע לו". עם זאת, התשוקה למזון מסוים היא הדרך העיקרית שהגוף שלכם אומר לכם מה הוא צריך בכל רגע נתון מבחינה תזונתית. לכן, כאשר אתם רעבים, עצרו וחשבו: "מה הייתי רוצה לאכול עכשיו? מהו המזון שהכי מושך אותי כרגע?" תשכחו מכל הספרים שקראתם, תשכחו מכל המנטרות התזונתיות של מה שאתם אמורים לאכול בשעה מסוימת ביום, ופשוט תשאלו את השאלה הזו. התשובה תגיע מיד ועצם המחשבה על האוכל המסוים הזה תמלא את פיכם ברוק. כבדו את התשוקה הזו! תשוקה היא האינטליגנציה של הגוף הפנימי שלכם שמדברת איתכם. היא מאפשרת לכם לדעת למה היא זקוקה כדי לשמור אתכם בריאים, אנרגטיים ומאושרים. אם תקשיבו לתשוקה שלכם בכל פעם שאתם אוכלים, תוכלו לעכל היטב את המזון הזה והוא יעשה לכם רק טוב, כי אכלתם אותו בזמן הנכון, בדיוק כשהגוף שלכם ביקש אותו.

הצרה היא שבעולם המסחרי המודרני שלנו, התשוקות של אנשים לאוכל עברו מניפולציות באמצעות שימוש בכימיקלים ממכרים ומשני טעם במזון מעובד. הרבה ממה שנקרא "מזונות" מעובדים מכילים כימיקלים שתוכננו במיוחד כדי להפוך אותם לממכרים. הקשבה לרצון שלכם חלה רק על מזונות טבעיים – מזונות שאמא טבע עיצבה. הפסיקו לאכול מזון מעובד ותחושת התשוקה הנורמלית שלכם לאוכל תחזור.

חוש הריח

האם אי פעם צפיתם בבעלי חיים? הם לעולם לא יכניסו משהו לפה מבלי להריח אותו קודם. למה? כי חיות הבר נמצאות בקשר מלא עם האינסטינקטים שלהן – אינטליגנציה גופנית פנימית. חוש הריח נותן לגוף מידע רב על המזון: האם הוא בטוח לאכילה, האם הוא זוהם בכימיקלים או חיידקים, האם הוא טרי, והכי חשוב, האם הוא מתאים לצרכי הגוף שלנו כרגע. לכן, לפני שמכניסים משהו לפה, הריחו אותו: אם זה האוכל המתאים לכם כרגע, הוא יריח מאוד מושך. אם זה לא האוכל המתאים, יהיה לו ריח דוחה. כבדו את חוש הריח שלכם והקשיבו לו.

הצרה היא שלאנשים רבים בעולמנו המודרני יש חוש ריח פגום עקב שימוש בבשמים סינתטיים. כל הכימיקלים הריחניים מעשה ידי אדם, כגון מרככי כביסה, כימיקלים לניקוי ביתי, מטהרי אוויר ובשמים חוסמים את קולטני הריח באף. לאף שלכם יש מספר מצומצם של קולטני ריח, וברגע שהם נחסמים על ידי חומר כימי, למולקולות החדשות של הכימיקל הזה שנכנס אין מה להיקשר אליו, כך שאינכם יכולים להריח אותו יותר. כולנו פגשנו אנשים שמריחים כמו מפעל בשמים ולא מבינים עד כמה הם מגזימים עם כמות הבושם שלהם, כי הם לא יכולים להריח אותו יותר, קולטני הריח שלהם באף חסומים בכימיקל הזה. כך קורה גם עם חומרי כביסה נפוצים המכילים בשמים חזקים מאוד, על מנת להסוות את הריח הלא נעים של חומר הניקוי עצמו. אנשים שמשתמשים בהם בקביעות לא מסוגלים להריח אותם יותר, כי האנשים האלה חשופים לריח הזה כל הזמן מהבגדים, המגבות והמצעים שלהם. אנשים אלה לא יכולים להריח את האוכל שלהם כמו שצריך, שכן קולטני הריח שלהם באף תפוסים באופן קבוע על ידי חומר הכביסה שלהם. כדי לשקם את חוש הריח, הסירו את כל הכימיקלים המבושמים מהסביבה שלכם: החליפו את חומר הכביסה בחומר טבעי ללא ריח ואל תשתמשו בשום בשמים, מוצרי טיפוח אישיים ריחניים או מטהרי אוויר. בעוד מספר שבועות, קולטני הריח שלכם יתנקו וחוש הריח שלכם יחזור.

חוש הטעם

אוכל הוא אחת ההנאות הגדולות בחיים, וכך זה צריך להיות! אם האוכל לא מענג אתכם אז הוא האוכל הלא נכון עבורכם כרגע (לא משנה כמה 'בריא' הוא)! אז הקשיבו לחוש הטעם שלכם וכבדו אותו! הוא חבר שלכם, שכן הוא אחד מערוצי התקשורת של האינטליגנציה הפנימית של גופכם עם המוח המודע שלכם. איך הגוף שלכם יגיד לכם שהוא זקוק לשילוב מסוים של חומרים מזינים, אם לא על ידי כך שהוא יגרום לכם הנאה רבה מצריכתם כמזון?

הצרה היא שאצל אנשים רבים חוש הטעם עבר שינוי או הפך עמום עקב צריכה קבועה של מזון מעובד. מזונות מעובדים רבים מכילים כימיקלים משני טעם, אשר מוספים בכוונה ל"מזון". כימיקלים אלו הם לא רק רעילים, אלא יכולים לשנות את תפיסת הטעם שלכם למשך זמן רב, ולכן חיוני להפסיק לצרוך מזון מעובד על מנת לשחזר את חוש הטעם הנורמלי שלכם. חסרים תזונתיים רבים יכולים לשנות את תפיסת הטעם גם כן (מחסור באבץ ידוע בכך במיוחד). ככל שתתחילו לצרוך תזונה טבעית בריאה, החסרים התזונתיים שלכם יפחתו וחוש הטעם שלכם יחזור. רעלים בפה יכולים גם כן לשנות את תפיסת הטעם שלכם. נסו לצחצח שיניים עם שמן זית מכבישה קרה (או כל שמן אחר בכבישה קרה) במקום משחת שיניים: להליך האיורוודי הזה יש רקורד טוב בניקוי רעלים מהפה. עבודה עם רופא שיניים הוליסטי חשובה מאוד, שכן חומרים דנטליים רבים בפה עלולים להפוך אותו לרעיל ולשנות את חוש הטעם.

תחושת סיפוק לאחר האכילה

אם אכלתם ארוחה המתאימה לצרכים התזונתיים של גופכם באותה עת, אתם תרגישו סיפוק מלא. לא יהיו לכם חשקים למשהו אחר, רק תחושת סיפוק נוחה ונעימה, שתאפשר לכם להתמקד בדברים אחרים בחייכם ולשכוח מהאוכל לזמן מה.

חשוב לא לאכול יותר מדי, כדי שלא תרגישו 'מפוצצים'. עם זאת, אם תקשיבו לתחושת ההנאה שלכם מהאוכל אז אתם לא תאכלו יותר מדי, מכיוון שאתם תפסיקו לאכול ברגע שהאוכל יפסיק להיות מהנה. הפעלה/כיבוי של עונג הם האותות שהגוף שלכם נותן לכם כדי ליידע אתכם בנוגע לצרכים שלו. תחושת ההנאה שלכם תשמר אתכם במצב אכילה כל עוד הגוף שלכם עדיין זקוק לחומרים המזינים מהמזון המסוים הזה; ברגע שלגוף שלכם יספיק – האוכל יפסיק להעניק לכם הנאה.

השתוקקות למזון מתוק היא נפוצה בקרב אנשי גאפס עקב רמת סוכר לא יציבה בדם. לוקח זמן לנרמל את רמת הסוכר בדם והדרך היעילה ביותר להתמודד עם זה היא להגביר את צריכת השומן שלכם, במיוחד שומנים מהחי (במסגרת העונג שלכם כמובן). לכן, צרכו הרבה שומנים מן החי עם הארוחות שלכם. על מנת לשמור על רמת הסוכר בדם ברמה יציבה בין הארוחות, הכינו תערובת של חמאה לא מפוסטרת (או שמן קוקוס) עם מעט דבש לא מחומם, לפי הטעם. הכניסו אותו לצנצנת זכוכית שתוכלו לשאת איתכם ואכלו כמה כפות כל 20-30 דקות במהלך היום. פעולה זו יכולה להועיל מאוד בשלבים הראשונים של הטיפול, מכיוון שוויסות הסוכר בדם שלכם יתנרמל באמצעות שימוש בתוכנית התזונתית של גאפס, ואתם תוכל להפחית בהדרגה את צריכת תערובת החמאה-דבש.

כיצד אנו מיישמים תבונה זו בדיאטת גאפס?

דיאטת גאפס אינה חקוקה באבן; אתם צריכים להתאים אותה לגופכם הייחודי ולצרכים היומיומיים הייחודיים שלו. דיאטת גאפס נותנת לכם את רשימת המזונות שעליכם לעבוד איתם. הזמן והכמות שאתם תאכלו את המאכלים השונים תלויים בכם. הקשיבו לצרכי הגוף שלכם המועברים אליכם באמצעות חושי התשוקה, הריח, הטעם והסיפוק. יום אחד אתם עשויים להרגיש שאתם רוצים רק תפוח לארוחת הבוקר, ולמחרת אתם תהנו מארוחת בוקר מבושלת גדולה הכוללת ביצים, בייקון, נקניק וסלט. או למשל, יום אחד אתם תחושו שמחים מאוד עם שתיית ציר בשר וקצת עוף מבושל, אבל למחרת לא יתחשק לכם בשר או ציר בכלל ואתם תהיו הרבה יותר שמחים לאכול ירקות ויוגורט. הגוף שלכם יודיע לכם מה המינונים של החלבון, השומן והפחמימות שעליכם לאכול בכל ארוחה. כיצד? דרך התשוקה למאכלים מסוימים; אז כשאתם יושבים לארוחה משפחתית, אכלו רק מה שמושך אתכם באותו זמן ובכמויות שמושכות אתכם.

ההקשבה לתשוקות של הגוף היא חיונית כאשר אתם מבצעים את המבוא של דיאטת גאפס או את דיאטת גאפס המלאה. התשוקות שלכם יאפשרו לכם לדעת באיזו מהירות לעבור בין שלבי דיאטת המבוא. ייתכן שתצטרכו לאכול משהו שהוא אסור על בשלב מסוים במידה ואתם באמת משתוקקים לכך, מכיוון שזה מה שהגוף שלכם דורש באותו הזמן ואתם צריכים לכבד את זה. אתם ייחודיים, ואף אחד לא יכול לרשום לכם את רצף התזונה הנכון לכם. אם ביצעתם את דיאטת הבוא של גאפס והרגשתם טוב, אבל אז יום אחד מתעורר בכם חשק עז, נניח, לעגבניות חיות (שאינן כלולות בתוכנית), אז תקשיבו לחשק הזה! זה הגוף שלכם שאומר לכם שהוא זקוק לחומרים מזינים מסוימים בזמן מסוים זה, ועגבניות חיות יספקו לכם אותם. אם תמנעו מהגוף שלכם את הצורך הזה, אתם עלולים להסתבך בצרות: מאזן האלקטרוליטים שלכם עלול להתערער או שההורמונים שלכם לא יעבדו טוב, או שמשהו אחר לא יעבוד. כן, אתם "תרמו" בדיאטה עם אכילת העגבניות, אבל ברגע שהצורך המסוים של הגוף שלכם יהיה מסופק, אתם תוכלו להמשיך בתוכנית שלכם. כל התקדמות מכילה שני צעדים קדימה וצעד אחד אחורה, ריפוי אינו יוצא מן הכלל מהבחינה הזו. לכן, אל תדאגו לגבי 'רמאויות' בדיאטה מידי פעם, אם הגוף שלכם באמת מבקש זאת. זו לא רמאות; זה לעבוד עם הגוף שלכם ולכבד אותו. זכרו, הגוף שלכם יודע על עצמו הרבה יותר ממה שהחברה שלנו אי פעם תדע עם כל האינטליגנציה והמדע שלה!

זכרו גם שהצרכים התזונתיים של הגוף משתנים כל הזמן, אז גם הרצון שלכם למאכלים ישתנה כל הזמן: מה שהרגיש משביע להפליא בארוחת הבוקר, אולי לא ימשוך אתכם בארוחת הצהריים, ומה שהיה טעים אחר הצהריים עשוי להרגיש דוחה בארוחת הערב. כל התחושות הללו תקפות מאוד, ועלינו להקשיב להן! אתם אדם ייחודי, מה שמתאים לאדם אחד עשוי לא להתאים לכם כלל.

כיצד אנו מיישמים זאת על ילדים בדיאטה גאפס?

כהורים עלינו לקבל החלטות עבור ילדינו. ילדי גאפס עברו שינויים בחוש הריח, הטעם והתשוקה למאכלים, וייתכן שיהיו להם תשוקות והתמכרויות קשות למאכלים שפוגעים בהם. התשוקות וההתמכרויות הללו הן בדרך כלל למזונות מעובדים; כאשר אנו מתחילים את פרוטוקול התזונה של גאפס אנו מסירים את כל המזונות המעובדים, וכתוצאה מכך ילדכם עלול לעבור תקופת גמילה עם כל מיני תסמינים (התנהגותיים ופיזיים). חשוב שההורים יבינו זאת כדי שיוכלו לעזור לילד לעבור את התקופה הקשה הזו: גופו של ילדכם תקוע במצב מטבולי חולה, ולכן הוא דורש מזונות לא בריאים מסוימים כדי לשמר ולשרת את המצב הזה. לכן, אלא אם כן אנחנו רוצים לשמור על המצב המטבולי החולה הזה, אנחנו לא יכולים לאפשר לילד לקבל את המזונות האלה. העברת הגוף של הילד למצב מטבולי בריא ייקח זמן ומאמץ, ותוכנית התזונה של גאפס תעשה זאת עבורכם. היצמדו לרשימת המזונות המותרים בגאפס. עם זאת, בתוך אותה רשימה, נסו לספק מגוון גדול מספיק של מזונות לילד לבחור מתוכם (כאשר מצב הגמילה נגמר פחות או יותר!). חשוב מאוד שילדכם יתחיל להשתמש בחושי התשוקה, הריח, הטעם והסיפוק. ילדכם יזדקק לזמן כדי ללמוד להשתמש בחושים אלו ולגלות אותם מלכתחילה, שכן במצב מטבולי חולה החושים הללו דוכאו וסטו מנורמליות. אז, מלאו את הבית שלכם באוכל של גאפס ואפשרו לילדכם לבחור (באופן סביר כמובן). אפשרו לילדכם לחקור אוכל כמו שהוא או היא רוצים, לאכול אותו בידיים, לאכול אותו קר או חם, לאכול אותו ליד שולחן האוכל או להתעסק בו כל היום.

בשנים הראשונות לחייהם, החל מהשילוב הראשון של מזונות מוצקים, תינוקות וילדים מפתחים את הקשר שלהם עם אוכל. זה חשוב ביותר בשלב זה של חייהם, כי אם זה מתפספס אז בעיות רבות יכולות להגיע (לא רק בעיות אכילה, אלא בעיות בהתנהגות, גישה, רגשות ואפילו למידה)! כל החושים של הילד צריכים להיות מעורבים בתהליך: חוש המישוש, הראייה, הריח, הטעם וכו'. הם צריכים להרגיש את המגע של האוכל, את הטמפרטורה והמרקם שלו על האצבעות, את הארומה והמראה של זה; אז הם צריכים להשתמש בקולטני התנועה שלהם בשרירים כדי להעביר את המזון לפה (שזה מעשה רצוני הנובע מהחלטתו של הילד לעשות זאת, וזה מאוד חשוב!); הם צריכים להריח אותו ולטעום אותו; ואז ללעוס ולבלוע; ואז הגוף והבטן שלהם יתנו להם משוב איך האוכל הזה משפיע על הפנימיות שלהם ועל כל הגוף שלהם – מה שמשלים את החוויה. זוהי מורכבות רבה של קלט חושי שהמוח הקטן שלהם מתמודד איתו בפעם הראשונה בחייהם, והוא מאוד חיוני להתפתחות תקינה של המוח; בתהליך זה נוצרים קולטנים, קשרים ומרכזים חדשים במוחו של הילד, אשר משפיעים עמוקות על הפרופיל הרגשי של האדם, על האישיות הכללית והיחס לחיים. על מנת להפוך את התהליך הזה לבריא, חיוני לתת לתינוקות ולילדים קטנים לאכול עם הידיים! למעשה שימוש בסכו"ם ושמירת יתר על "ניקיון" בשלב זה, מזיקה להתפתחות הילד. שלב זה הוא קצר מאוד, זמן "האכילה הנקייה" והמנומסת יגיע בקרוב מאוד. אבל בשנתיים הראשונות לחיים – בלגן הוא הדבר הטוב ביותר עבור הילד שלכם! תנו להם כף והשתמשו בכף אחרת כדי להאכיל אותם, אבל האוכל צריך להיות מול הילדים, הידיים שלהם צריכות להיות באוכל, והם צריכים להיות מעורבים עמוקות בצריכת האוכל בעצמם. כאשר הילד ניזון על ידי מישהו אחר ולא מאפשר לו להיות מעורב לחלוטין בתהליך, המוח אינו מתפתח כפי שהוא צריך (מכיוון שהוא מקבל קלט חושי מוגבל). זו חייבת להיות חוויה רצונית עבור הילד, מעשה שהם מעורבים בו עמוקות, כדי שהמוח שלהם יפתח קולטנים חדשים ויעיר מרכזים חדשים. אנשים רבים אינם מבינים עד כמה מזון מהווה חלק גדול בחיינו! מבחינת הפעוטות, זה חלק עצום מההיכרות שלהם עם החיים על הפלנטה הזו ומהתפתחותם ההרמונית. שלב התפתחותי זה ישפיע על הדרך בה כל חייהם יתפתחו, כי הוא מעצב את הפרופילים הרגשיים שלהם ואת האישיות שלהם! אם תשקיעו בשלב התפתחותי זה בשלב מוקדם מאוד, התגמול יהיה גדול עבור ילדיכם למשך שארית חייהם! ילדים שמאפשרים להם לפתח מערכת יחסים בריאה עם אוכל הם בדרך כלל בעלי אישיות חיובית ומוארת.

על מנת שהילד יפתח חושים תקינים ביחס לאוכל הוא זקוק למזונות בריאים טבעיים ומלאי טעם, מזונות עשירים ומשביעים. האוכל צריך להיות תוצרת בית ומחומרים טבעיים טריים.

לסיכום:

לאמא טבע לקח מיליארדי שנים לעצב את גוף האדם; זוהי יצירה אינטליגנטית להפליא!
מכיוון שהמזונות הטבעיים על הפלנטה הזו תוכננו באותו זמן, האינטליגנציה של הגוף הפנימי שלכם יודעת את הרכבם ויודעת אילו מזונות לבחור לצרכים מסוימים. כל שעלינו לעשות הוא להתייחס לאינטליגנציה הזו בכבוד. השתמשו בחושי הריח, הטעם, התשוקה לאוכל והסיפוק מאכילתו כדי להנחות אתכם בהחלטותיכם: מתי לאכול, איזה מאכלים לאכול ובאילו שילובים. וזכרו: אתם ייחודיים, אז מה שמתאים לחברכם אולי לא יתאים לכם בכלל.