תקציר מתוך הספר Sacred Cow, של דיאנה רוג'רס ורוב וולף בנושא בשר מעבדה.
על המחברים:
דיאנה היא דיאטנית מוסמכת, סופרת ודוברת בינלאומית בנושאי תזונה, קיימות, מערכות מזון אתיות ופוליטיקת מזון. היא מנחה את הפודקאסט Sustainable Dish והייתה שותפה להפקת הסרט SacredCow.
רוב וולף הוא ביוכימאי חוקר לשעבר. הוא חיבר שני רבי-מכר בנושא תזונה ובריאות – The Paleo Solution ו- Wired to Eat ושימש בין היתר כעורך במגזין Journal of Nutrition and Metabolism.
"במאמר מ-2015 שכותרתו "ניתוח מחזור חיים צפוי של גידול ביומסה במבחנה לייצור בשר מתורבת בארה"ב", בחנו החוקרים את השימוש באדמות ובמשאבים נוספים שנדרשו לייצור בשר מתורבת במעבדה. הנה כמה שלבים הדרושים לייצור כזה:
דבר ראשון, פולי סויה ותירס מגודלים ומעובדים כדי לספק פפטידים ועמילן לתהליך. ויטמינים ומינרלים גם כן נדרשים ויש להשיגם, לבודד אותם ולעבד אותם. לאחר ייצור ראשוני של גלוקוז (מהתירס) לחומצות אמינו ו'מדיה בסיסית' [באנגלית basal media – המדיה הבסיסית מכילה חומצות אמינו, גלוקוז ויונים החיוניים להישרדות התא ולצמיחה – נ.ע.], המרכיבים הגולמיים הללו מועברים יחד עם תאים שמקורם בבעלי חיים למתקן. גורם גדילה, כלומר סרום של בעלי חיים, שכרגע נדרש לתהליך – לא נכלל במחקר.
ממלאים ביוקריאטור [מצע גידול – נ.ע.] גדול עם ה'מדיה הבסיסית', כאשר במחקר זה החוקרים הניחו שמדובר במצע סויה אבל הוא עשוי להיות גם צמח אחר. נוצרת הצטברות של אמוניה שצריכה להיות משוחררת, והתאים ש"נתרמו" מבעלי חיים מוכפלים ב-72 שעות הראשונות. אז מוסיפים תערובת של גלוקוז, חמצן וגלוטמין, להמשך ההכפלות התאיות.
אז מוסיפים הידרוליזט סויה מרוכז והתערובת פולטת אלנין, אמוניה ולקטט. לאחר מכן, התערובת מגדלת "פיגום" המחקה את המבנה של רקמת בעלי חיים. אנרגיה נדרשת לשליטה על האקלים והאור וכדי להפעיל את הביוקריאטור, שמערבב, מאוורר ומווסת את הטמפרטורה של התרביות. הרקמה הגדלה רגישה לזיהום. את המיכלים חייבים לשטוף ולחטא אחרי כל נגלה עם מים נטולי יונים [באנגלית deionized water – נ.ע.] ונתרן הידרוקסיד. התהליך דורש 74,600 ליטרים של מים כדי להפיק 555 קילוגרם של ביומסה.
בסופו של דבר, האנרגיה הדרושה לתהליך זה עולה בהרבה על כל מודל של גידול בעלי חיים כיום. במאמרם, מצאו החוקרים שכמות האדמות הנדרשת עולה פי 20 מהמצופה במחקר קודם.
בנוסף, במידה והצמחים שמגודלים לתהליך הזה לא יגודלו באופן אחר, הם יתרמו להרס האדמה העליונה. באופן אירוני, אם היינו מנסים לגדל את הצמחים שנועדו לייצור בשר מעבדה באופן מתחדש [כלומר בחקלאות מתחדשת בת-קיימא – נ.ע.], היה עלינו להשתמש במעלי גירה כדי לעשות זאת, מה שהיה מפספס את המטרה של 'ללא בשר'.
היתרון האמיתי בבשר מעבדה היא העובדה שמדובר במזון טכנולוגי ביותר. כפי שציינה הפרופסור סייעת במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת הזיכרון של ניופאונדלנד, שרה מרטין, בכנס 'עתיד החלבון' באוניברסיטת אוטווה: כדי לגדל בשר מעבדה נדרשים ליינים של תאים, מדיה לתרבית תאים, פיגומים ומבנה, וביו-יוצרים – כל הדברים שאפשר לרשום עליהם פטנט.
אם החבר'ה של הבשר מעבדה יצליחו לגרום לציבור לקבל אותו כאלטרנטיבה לבשר, הם יהפכו לבעלים של קניין רוחני מורשה ומשתלם של הטכנולוגיה הזו. בתעשיית המזון מן החי אין רווח גדול, אבל ניתן לעשות ערמות של כסף באמצעות עיבוד מזון למשהו חדש. אם הם יוכלו לשלוט על כל שרשרת האספקה ולייצר מוצר שרק מעטים יכולים לייצר – מוצר שהם ישכנעו את הציבור לגביו שהוא טוב יותר לסביבה ופחות פוגע בבעלי החיים – שולי הרווח על מוצר שכזה יהיו עצומים. לא יהיה יותר צורך להתמודד עם אנשים שקונים בשר ישירות מהחקלאי במעלה הרחוב, הכל יגיע מהמעבדה.
הצד הזה של הסיפור בייצור בשר הוא לא שונה עם מה שהתרחש עם מגוון של גידולים צמחיים: זנים בעלי פטנט הוטלו על החקלאים, ואלה איבדו את היכולת לאגור זרעים משל עצמם. היכן שהייתה פעם עצמאות, יש כעת שיעבוד.
האם בשר מעבדה עתיד לשקם את שכבת האדמה העליונה ולהעלות את המגוון הביולוגי? האם ייצור בשר מעוד גידולי מונו צמחיים שגודלו עם כימיקלים סינתטיים באמת גורם פחות נזק לפלנטה ולכל בעלי החיים שזקוקים למרחבי מחיה? מה המטרה כאן? לתמוך בקניין רוחני של מספר תאגידים בינלאומיים? או שמא אנו יכולים לנסות לבנות מערכת מזון עמידה שמסתמכת יותר על אנרגיה סולרית (פוטוסינתזה) ופחות על דלק מאובנים? אם המטרה היא לבנות מערכת אקולוגית עמידה, איך זה שאנחנו עושים את הדבר הזה?"