אי היכולת להשתמש בשומן כמקור אנרגיה – גנטיקה או מחסור בליזין? | ד"ר נטשה קמפבל-מקברייד

הפרעת MCADD: האם מדובר בגנטיקה לקויה או חוסר בליזין?
מאמר מאתר ד"ר נטשה קמפבל-מקברייד
למאמר המקורי לחצו כאן.

על המחברת:
ד"ר קמפבל-מקברייד היא רופאה נוירולוגית ותזונאית, מחברת ספרים, מפתחת פרוטוקול תזונת גאפס ובעלים של חווה חקלאית בת-קיימא באנגליה. היא דוברת מרכזית בכנסים וסמינרים מקצועיים רבים ברחבי העולם ומרבה לקיים הרצאות בפני מטפלים מתחופ הבריאות, קבוצות מטופלים ועמותות.
היא חברה ב- The Society of Authors, ב- The British Society for Ecological Medicine והיא דירקטורית בוועידה המייעצת של קרן ווסטון א.פרייס.

הפרעת MCADD: האם מדובר בגנטיקה לקויה או חוסר בליזין?

האותיות MCADD הן ראשי תיבות של Medium-chain acyl-coenzyme A dehydrogenase deficiency – מחסור באצטיל-אנזים A של שרשרת בינונית.
על פי רפואת המיינסטרים, מחסור זה נחשב כנגרם מגנטיקה לקויה.
במילים פשוטות, במצב של MCADD הגוף לא יכול להשתמש בשומנים להפקת אנרגיה.

גוף האדם מעדיף להשתמש בשומנים לייצור אנרגיה, כמעט כל האיברים והרקמות שלנו משגשגים על שומנים כמקור האנרגיה הטוב ביותר. מצב בו לא ניתן להשתמש בשומנים, נוגד את הפיזיולוגיה האנושית הרגילה והוא אינו בריא, במיוחד לשריר הלב, מערכת העצבים ושרירי השלד.

מאפיין עיקרי של MCADD הוא רמות נמוכות של חומצת האמינו קרניטין, המאפשרת לגוף להשתמש בשומנים כמקור אנרגיה. הקרניטין מעביר שומנים אל המיטוכונדריה כדי ש"ישרפו" כאנרגיה. אצל אדם עם MCADD ומחסור בקרניטין, הגוף אינו יכול להשתמש בשומנים לייצור אנרגיה והוא נאלץ לחיות על גלוקוז כמקור האנרגיה היחיד. קרניטין מעורב גם בפינוי פסולת מטבולית מהגוף; חוסר קרניטין מוביל לשקיעת פסולת מטבולית ברקמות ובמשקעי שומן. קרניטין חיוני להמסת מצבורי שומן בכלי הדם וברקמות אחרות, ולהובלת שומנים אלו אל התאים ואל המיטוכונדריה, שם שומנים הופכים לאנרגיה. אנשים הסובלים מעודף משקל הם בדרך כלל דלים בקרניטין.

קרניטין מיוצר על ידי הגוף מחומצת אמינו ליזין. הסיבה האופיינית לרמת קרניטין נמוכה בגוף היא חוסר בליזין, שיכול לנבוע מגורמים רבים: רעילות, תזונה לקויה וזיהום אלקטרו-מגנטי. הדעה המרכזית ש-MCADD נגרם על ידי גנטיקה לקויה היא הנחה המבוססת על היעדר ראיות לכל סיבה אחרת. לדעתי, הסיבה העיקרית למצב זה – חוסר בליזין – צריכה להיחקר, כדי שנוכל למצוא את הסיבה האמיתית ל-MCADD.

ליזין היא חומצת אמינו חיונית, כלומר איננו יכולים לחיות בלעדיה והגוף אינו יכול לייצר אותה, ולכן עלינו לקבל אותה מהמזון, כל יום. מזונות עשירים בליזין הם: בשרים ודגים, במיוחד בשרים אדומים (בקר, כבש ובשר ציד), ביצים, עופות, מוצרי חלב מותססים ודגים שמנים בעלי בשר כהה (הרינג, מקרל, סרדינים וסלמון טרי ומעושן). דגנים, זרעים ואגוזים הינם דלים במיוחד בליזין ונוטים לצמצם את מאגריו בגוף; אדם עם מחסור בליזין חייב להימנע ממזונות אלו. גם ירקות ופירות חסרים בליזין. כל המזונות העשירים בליזין הם גם מקורות טובים לקרניטין.

חומצת האמינו ההופכית לליזין היא ארגינין. כדי להעלות את רמת הליזין בגוף עלינו להימנע ממזונות עתירי ארגינין: שוקולד, קוקוס, חרובים, שיבולת שועל, חיטה ונבט חיטה, בוטנים וג'לטין מסחרי (להמנע מתוספי מזון של ג'לטין בקפסולות!). כל האגוזים מכילים גם כן הרבה ארגינין. כאשר המצב משתפר, ניתן לנסות לאכול קצת אגוזי מלך, אגוזי לוז ושקדים, אבל רק מדי פעם ובכמויות קטנות מאוד.

אם התזונה מספקת שפע של ליזין, ובכל זאת לאדם יש מחסור בחומצת אמינו זו, עלינו להסתכל על מצב מערכת העיכול. האם אדם זה מסוגל לעכל ולספוג ליזין? האם יש משהו בגוף שחוסם ליזין ולא מאפשר לו לעשות את עבודתו? פלורת מעיים חריגה ותפקוד מעי לא תקין הן מגפות מודרניות בכל רחבי העולם. לדעתי, זהו המקום שבו אנחנו צריכים לחפש את הסיבה האמיתית ל-MCADD.

תפקודים של ליזין בגוף האדם

ליזין מעורב בייצור בריא של הורמון גדילה בגוף. אנשים עם מחסור בליזין אינם יכולים לייצר מספיק מההורמון הזה וכתוצאה מכך, הם עלולים להגיע לעודף משקל. הגדלת רמות ליזין בגוף יכולה לעזור מאוד בירידה במשקל.

ליזין חיוני לתפקוד מערכת החיסון, במיוחד במהלך זיהום ויראלי. נטילת תוסף של ל-ליזין היא תרופה ידועה למלחמה בהרפס וזיהומים ויראליים אחרים, שכן היא מדכאת צמיחה של וירוסים.

ליזין חיוני ליכולת הספיגה של הגוף ושימוש תקין בסידן. רמות נמוכות של ליזין מובילות לחילוף חומרים לקוי של סידן בגוף, מה שיכול לייצר תסמינים רבים ושונים.

ליזין הוא מרכיב מבני עיקרי של רקמות החיבור שלנו, אשר מהווות את המבנה של גוף האדם: כל הרקמות הרכות, השרירים, העצמות, הפאשיה, הרצועות, המפרקים, הקפסולות וכו'. מחסור בליזין מוביל למבנה לקוי של רקמות חיבור, דבר אשר עשוי להוביל לתנועת-יתר במפרקים, לבקע, חבורות קלות, אוסטיאופורוזיס, פיברומיאלגיה ובעיות אחרות.

הפרוטוקול התזונתי של גאפס לטיפול ב-MCADD

תזונת גאפס

פעלו על פי הפרוטוקול של תזונת גאפס, למעט כל האגוזים ומוצרי הקוקוס. קקאו ושוקולד אסורים בתזונת גאפס ויש להימנע מהם לחלוטין במצב של MCADD. הגבילו את כל הפירות, במיוחד פירות הדר ופירות יער, מכיוון שהם ידועים כמחריפים את המחסור בליזין. התמקדו במוצרים מן החי עם כמויות טובות של שומנים מן החי. צרכו אותם עם ירקות מבושלים וחיים. הימנעו מכל הזרעים למשך שנה או עד שנעלמו כל הסימפטומים העיקריים של הבעיה. באותו שלב אפשר לנסות להשתמש בגרעיני חמנייה מונבטים וגרעיני דלעת ושומשום לאפייה. שלבו את המוצרים האפויים הללו בהדרגה, התחילו מכמויות קטנות. ייתכן שתרצו להתחיל מפרוטוקול המבוא של גאפס או אפילו מפרוטוקול גאפס ללא צמחים, בהתאם למצב מערכת העיכול שלכם. אם מערכת העיכול במצב טוב למדי, ניתן להתחיל מפרוטוקול גאפס המלא.

תוספי מזון

אני ממליצה למבוגרים עם MCADD לקחת תוסף של ל-ליזין טהור למשך מספר חודשים. הקפידו לקנות אבקת ל-ליזין טהורה (ל-ליזין הידרוכלוריד) ללא תוספים. ייתכן שתצטרכו להשיג מאזניים אלקטרוניים קטנים כדי למדוד את המינונים, אבל בדרך כלל חצי כפית מכילה גרם אחד של ליזין (1000 מ"ג).

מינונים למבוגרים:

התחילו מ-1000 מ"ג ליזין שלוש פעמים ביום, עם האוכל. טלו מינון זה למשך שבוע, ולאחר מכן הפחיתו ל-500 מ"ג פעמיים ביום. קח 500 מ"ג פעמיים ביום למשך חודש, ולאחר מכן הפחיתו ל-500 מ"ג פעם ביום. הישארו על מינון זה במשך חודש, ואז בצעו הערכת מצב של ההתקדמות שלכם. אם אתם מרגישים שאתם זקוקים ליותר ליזין, הגדילו מעט את המינון. אתם יכולים להפחית את המינון או להפסיק לקחת ל-ליזין ולראות איך אתם מרגישים במשך כמה שבועות. ניתן ליטול תוסף זה מעת לעת למשך מספר חודשים בכל פעם. בינתיים, הקפידו לאכול הרבה מזונות עשירים בליזין.

תוסף ל-קרניטין יכול גם להיות מועיל במצב MCADD. הקפידו ליטול אצטיל-ל-קרניטין טהור ללא תוספים. המינונים זהים למינונים של ליזין.

עבור ילדים עם MCADD יש להפחית את המינונים בהתאם למשקל הגוף של הילד. עבור ילדים מתחת לגיל 6-7 שנים, בממוצע, נסו שליש מינון מהמינון של המבוגרים. לילדים גדולים יותר נוכל להשתמש במחצית מהמנה למבוגרים.

לסיכום:

ההנחה ש- MCADD ועוד הרבה הפרעות אחרות הן "גנטיות", קיימת בגלל היעדר כל רעיון אחר. הבעיה היא שכאשר מחלה מוגדרת כגנטית, המסר לחולה הוא: 'אין מה לעשות, פשוט לחיות עם זה!'.
גנטיקה היא לא הגורל שלנו, הסביבה היא בתוכנו ובחוץ. גוף האדם הוא קהילה מיקרוביאלית, יש בו יותר חיידקים מאשר תאים אנושיים! ההשפעה החזקה ביותר על כל קהילה חיידקית בטבע היא מזון. כאשר אנו משנים את התזונה שלנו הכל משתנה בגוף, כולל האופן שבו הגנים שלנו פועלים.
כבר הפסקתי לספור את כמות האנשים עם מחלות כביכול "גנטיות", שהחלימו מהן עם פרוטוקול התזונה של גאפס. פרוטוקול זה משנה את הקהילה המיקרוביאלית שלכם: חלק מהחיידקים נעלמים ואחרים משגשגים. הגוף, כקהילה מיקרוביאלית רבת עוצמה, עובר למצב בריא שבו גנים גורמי מחלות הופכים ללא פעילים, בעוד גנים בריאים מתחילים לפעול. לכן, אם איש המקצוע הרפואי שלכם העביר לכם את הרעיון שיש לכם מחלה "גנטית", אל תתייחסו לזה בתור בשורה חד משמעית.

הגיע הזמן לשנות את התזונה ואת סגנון החיים שלנו. הגנטיקה תעקוב בצורה מושלמת אחר המאמצים שלנו לבריאות טובה.