לא על הלחם לבדו – דגנים ומחלות נפש

בשנת 2016 פורסם מאמרם של הפסיכולוגית פאולה ברסן והפסיכיאטר פיטר קרמר בכתב העת המדעי Frontiers. המאמר, שנכתב במכוון בשפה פשוטה, הוא סיכום סקירה בנוגע לקשר בין תזונה, בייחוד דגנים מכילי גלוטן, לבין מחלות נפש, וכותרתו "לחם ומאכלים אחרים הגורמים למחלות נפש". אני מביאה לפניכם את עיקרי המאמר, חלקו במילים שלי וחלקו ציטוטים שקיצרתי, תוך שמירה על הסדר שהדברים כתובים במקור, פלוס תוספות משלי. המאמר ארוך, אך אם הנושא נוגע בנימי נפשיכם (תרתי משמע, למקרה שאתם סובלים מתסמינים נפשיים) אז שווה לקרוא. בבקשה שתפו אותו עם אנשים שחשוב שידעו את הדברים. 

* לתשומת לבכם – רוב הרפרנסים למידע מהמאמר נמצאים במאמר המקורי עצמו ולא הוספו לתרגום כאן.

הקשר בין דגנים, מעי דליף ומחלות נפש – תקציר.

"לחם הופך את המעי לחדיר יותר ובכך יכול לעודד נדידה של חלקיקי מזון למקומות בלתי צפויים, מה שגורם למערכת החיסון לתקוף גם את החלקיקים הללו וגם את החומרים הרלוונטיים למוח שדומים להם. הלחם גם משחרר תרכובות דמויות אופיואידים, המסוגלות לגרום לשיבוש נפשי אם הן מגיעות למוח. דיאטה נטולת דגנים, למרות הקושי ליישם אותה (במיוחד לאלה שהכי זקוקים לה), יכולה לשפר את בריאותם הנפשית של רבים ולהוות תרופה מלאה לאחרים."

למידע נרחב יותר על הקשר בין מערכת העיכול+חיסון לבין המוח, צפו בהרצאה המלאה של ד"ר נטשה קמפבל-מקברייד עם כתוביות בעברית. ההרצאה הזו מהווה בסיס לכל מידע נוסף שמדבר על הקשר הזה וכדאי מאוד להבין היטב את העקרונות שמוסברים בה.

מבוא

לפני כ-12,000 החלה המהפכה החקלאית, בין היתר, כך מניחים המחברים, בעקבות שינויי אקלים שגרמו לאיבוד מקורות המזון, בעיקר ציד של חיות גדולות. בתוך כמה אלפי שנים, התחילו בני האדם לעסוק בביות חיות וחקלאות צמחית בלפחות ארבע יבשות שונות, תוך הגדלת אספקת המזון עד כדי פיצוץ אוכלוסין אנושי.

"עם זאת, המהפכה החקלאית לא רק הגבירה את זמינות המזון, אלא גם שינתה באופן קיצוני את אופיו: מוצרי דגנים, שלרובם לא היינו רגילים, תפסו במהירות את מרכז הבמה. מאמר זה ממחיש את הרלוונטיות המפתיעה של שינוי תזונה זה עבור מדעני מוח, פסיכולוגים ופסיכיאטרים."

ישנה מערכת יחסים הדדית בין בני האדם לדגנים – הם סייעו אחד לשני להתקיים ולהתרבות באופן משמעותי, כאשר שני הצדדים עברו שינויים והסתגלות כדי להתאים טוב יותר האחד לשני. החיטה עברה שינויים כתגובה להתנהלות בני האדם איתה, ובמקביל: "הפנים, הלסתות והשיניים שלנו הלכו וקטנו בתגובה למרקם הרך של הלחם."

"עם זאת, בכל פעם שדיאטות המבוססות על דגנים החליפו את התזונה המסורתית של הציידים-לקטים, תוחלת החיים והקומה פחתו, בעוד תמותת תינוקות, מחלות זיהומיות, הפרעות במינרלים בעצמות ותדירות העששת בשיניים עלתה. למרות עלייה הדרגתית בקומה שהחלה לפני 4,000 שנה, כאשר התזונה שוב הפכה מגוונת יותר, אנו בממוצע עדיין נמוכים בכ-3 ס"מ מאבותינו הטרום-חקלאיים. האבולוציה המשותפת בין בני אדם לתבואה הביאה לשינויים גנטיים אצל שני הצדדים, אך לא הפכה את הדגן למזון מתאים יותר עבורנו ממה שהיה במקור."

כדאי מאוד להכיר את עבודתו של ד"ר ווסטון פרייס המראה את ההשלכות הבריאותיות של החלפת התזונה המסורתית בתזונה המודרנית. לקריאה על תגליותיו של פרייס בעברית.

על פי תצפיות שונות, ניתן לראות קשר ישיר בין שיעורי צריכת החיטה לסכיזופרניה, לדוגמה:
– במהלך מלחמת העולם השנייה ירדו שיעורי האשפוזים בגין סכיזופרניה ביחס ישיר למחסור בחיטה.
– בארצות הברית באותה התקופה, הייתה עלייה בצריכת החיטה ויחד איתה עלו גם שיעורי האשפוזים בשל סכיזופרניה.
– באיים בדרום האוקיינוס ​​השקט, שם ישנה צריכה מסורתית נמוכה של חיטה, הסכיזופרניה עלתה באופן דרמטי, מ-1 מתוך 30,000 ל-1 מתוך 100 בערך, כאשר שולבו מוצרי דגן מערביים בתפריט.

קיימת סברה האומרת שהסיבה לביות הדגנים היא שבני האדם התמכרו לאפקט המוחי של צריכתם. תרגום קצר שתרגמתי מתוך ספרה של לייר קית' מדבר על כך.

לפני שמחברי המאמר נכנסים לעובי הקורה, הם מסכמים בנקודות:

"ישנן כיום ראיות משמעותיות לכך שאכילת לחם עלולה להשפיע לרעה על הגוף והמוח שלנו, זאת בהתאם לגנים שלמעלה משליש מאיתנו נושאים, ובהתאם לגורמים שלכאורה לא רלוונטיים כמו זיהומים ויראלים קודמים."

חשוב לי לציין כאן את ההבדל בין החיטה המודרנית לחיטה העתיקה, שהוא מהותי מכיוון שהחיטה המודרנית עברה שינויים גנטיים גדולים, בייחוד ב-50 השנים האחרונות, ואלה עשויים גם כן להשפיע על הדרך בה נגיב לצריכת החיטה. מחברי המאמר לא מתייחסים לנושא הזה ולא ידוע לי על מחקרים שמשווים תגובתיות בין החיטה המודרנית לבין זו העתיקה. אם ברצונכם ללמוד על כך יותר, אני ממליצה לקרוא את ספרו של הקרגיולוג ד"ר ויליאם דיוויס בשם בטן של חיטה שמסביר על כך בהרחבה וניתן להשיג אותו בתרגום לעברית.

"שלושת הסעיפים שלפניכם מציגים את ההשלכות על מדעי הפסיכולוגיה לגבי העובדות ש:

1. לחם מגביר את החדירות של המעי וסביר להניח של מחסום הדם-מוח אצל כולנו.
2. הלחם גורם לתגובה חיסונית אצל אלו מאיתנו שהינם בעלי נטייה גנטית.
3. במהלך העיכול, הלחם מתפרק לחלקים בעלי פעילות אופיואידית.
   
   החלק האחרון דן בשאלה האם שינוי בתזונה יכול אולי לרפא חולים עם מחלת נפש."

עשבים, דגנים ורעלים

"דגנים הם זרעים של עשבים. אולי העשבים התפתחו כדי לתת לזרעים שלהם להיאכל ואולי לא, אבל הם בהחלט לא התפתחו כדי לאפשר לזרעים שלהם להתעכל ולהפוך לחלקים שלא מסוגלים להעביר את הגנים של הצמח הלאה. עשבים אינם יכולים להגן על עצמם על ידי בריחה או לחימה, אין להם קוצים והם אינם נושאים קליפה קשה שמגינה על הזרעים שלהם. עם זאת, כמו רוב הצמחים – הם מייצרים רעלים. צמחים מייצרים מגוון רחב של רעלים, ועד כה זוהו למעלה מ-50,000 תרכובות הגנה שמטרתם להרתיע, לפגוע או להרוג את היצורים שניזונים מהם. בתורם, פיתחו יצורים אלה ארסנל של אמצעי נגד, כולל מנגנונים לזיהוי (קולטני טעם מר למשל) ולסילוק הרעלים הללו ככל האפשר."

"חלבונים של הגנה עצמית נמצאים באופן מרוכז במיוחד בחלק היקר ביותר של הצמחים – הזרעים. למרבה האירוניה, הגנום שמביא ללחם האיכותי ביותר הוא זה שקשור לחלבונים הרעילים ביותר. אלה מסוגלים, לפחות במכרסמים, לחצות גם את המעיים וגם את מחסומי הדם-מוח ולהפריע בין היתר, לפעילות גורם הגדילה העצבי. למרות שהחלבונים הללו עמידים מאוד לעיכול, במנה של פסטה רובם הולכים לאיבוד במים המומלחים במהלך הבישול ולכן אינם מגיעים למנה הסופית, עם זאת, עדיין ניתן למצוא אותם בבירה, קוסקוס והם אפילו ניתנים לשאיפה מקמח גולמי."

שני דברים חשוב להבין כאן בנוגע לפסקה זו של המחברים:

1. מה שהמחברים מגדירים כאן כ"חלבונים של הגנה עצמית" הם למעשה, לפחות בחלקם, מהווים אנטי-נוטריינטים. אנטינוטריינטים הם מגוון של חומרים הנמצאים בצמחים שנועדו לשרת את האינטרסים של הצמח אך עלולים לפגוע בספיגה ועיכול של ערכים תזונתיים אצל האדם, ורבים מהם פוגעים בדרכים נוספות במערכות הגוף השונות. תרגום קצר ונחמד שלי לדיאטנית דיאנה רוג'רס בנושא של אנטינוטריינטים תוכלו לקרוא כאן.
2. המחברים מציינים שבישול במים מסייע בהסרת האנטי-נוטריינטים. בתזונות מסורתיות נהגו להשתמש במגוון שיטות הכנה ובישול שסייעו בהפחתת הרעילות הצמחית והפכו את המזון הצמחי לזמין יותר לגוף האדם. דוגמאות נוספות מלבד בישול וסינון הן השרייה, הנבטה והתססה. בעידן האינסטנט של היום אנו לא תמיד מבינים את החשיבות של שיטות ההכנה המסורתיות ואת העוצמה של הרעילות הצמחית ויכולתה להשפיע על בריאותנו הנפשית והפיזית.   

"הזרעים מצוידים גם בחלבונים שנועדו לספק הזנה מוכנה לשתיל העתידי. החלבונים המאוחסנים בשעורה, שיפון ובעיקר חיטה מכונים גלוטן ("דבק" בלטינית). לרוע המזל, הגלוטן הוכח כרעיל עבור חלק מהאנשים שמספרם בעשורים האחרונים נמצא בעלייה מתמדת. זני החיטה המכילים את הסוג המזיק ביותר של הגלוטן, הפכו גם הנפוצים יותר. סקר של סופרמרקטים אוסטרליים מצא גלוטן בכמעט 2,000 פריטי מזון שונים, החל מרטבים ועד בשר מעובד, ולמעלה מ-100 מזונות שאינם מזון, ממשככי כאבים ועד שמפו. עם זאת, ברגע שהגלוטן מגיע למעיים, הוא מעורר פעולה כלשהי לא רק אצל הרגישים, אלא אצל כולנו."

חורים במעיים

על פי המחברים, הקשר בין פתולוגיות של מערכת העיכול והפרעות פסיכיאטריות ידוע כבר 2,000 שנה לפחות. הוא הוכח שוב ושוב, וכיום ניתן למצוא מגוון אנשי מקצוע שמדברים על הנושא ולוקחים בחשבון את ההשפעה של המזון על תהליך הריפוי והטיפול של המטופל. 

"במחקר שלאחר המוות של 82 חולי סכיזופרניה, נמצאה דלקת בקיבה, במעי הדק ובמעי הגס בשיעורים מרשימים של 50%, 88% ו-92% בהתאמה."

חלק מתפקיד המעי הוא למנוע חדירה של חיידקים וחלקיקים מזיקים לגוף, כולל מזון לא מעוכל, אך במקביל לאפשר לחומרי הזנה ומים לעבור. 

"זה מושג באמצעות מחסום מתוחכם, שבו הפתיחה והסגירה של הצמתים בין תאי הקיר מותאמים בצורה גמישה. מבנה זה עשוי לשמש גם כקו חירום של הגנה מפני חיידקים פתוגניים. חלק המעי שנמצא מיד אחרי הקיבה – המעי הדק – נשמר למעשה סטרילי, כאשר החיידקים מוסרים על ידי התנועות הפריסטלטיות של המעי לפני שהם יכולים להתרבות. כל נוכחות חריגה של חיידקים מעוררת את שחרור החלבון זונולין, אשר מרחיב את הצמתים בין התאים כך שמים יכולים לחלחל לתוך המעי ולשטוף החוצה חיידקים באמצעות יציאות רכות."

"הויסות של חדירות המעיים נועדה לאפשר או למנוע מעבר של מולקולות גדולות ותאי חיסון. עם זאת, מסיבות עדיין לא ברורות, לפעמים מנגנון זה מאפשר לרכיבי מזון לא מעוכלים חלקית לברוח מהמעי ולהגיע:
א. לשכבה הפנימית של דופן המעי, שמכילה חלק גדול ממערכת החיסון.
ב. לזרם הדם.

פגיעה ממושכת במערכת העיכול עלולה להוביל למעי דליף, מה שיפגע בחדירות קיר המעי ודברים שלא אמורים לחדור אל זרם הדם – יחדרו. חומרים אלה אינם אמורים להגיע לשם והם יכולים לגרור תגובה חיסונית ושלל בעיות.

"מעי דליף לתקופה ממושכת קשור למגוון רחב של מחלות הקשורות למערכת החיסון, ובכמה מחקרים בבעלי חיים הוכח כי הוא קודם להן, דבר המצביע על סיבתיות. מחלות אלו כוללות דלקת פרקים, אסטמה, סוכרת מסוג 1 וטרשת נפוצה."

המחברים מציינים את העובדה החשובה שמתח נפשי מחמיר את חדירות המעיים. לדוגמה, דיבור בפומבי יכול לגרום לכך באופן חולף, ומחסור ביחס אימהי בגיל מוקדם, שעשוי לכלול השפעה לטווח ארוך. עוד הם מציינים, כי לחץ פסיכולוגי מחמיר גם את הדלקת במעיים, מחמיר מחלות הקשורות למערכת החיסון, ויכול לנבא את הופעתן וחומרתן של הפרעות נפשיות.

תבלינים

המחברים מציינים שישנם גם תבלינים ורכיבי מזון נפוצים העשויים לשנות את הויסות של חדירות המעיים על ידי הגדלה שלה (למשל פרוקטוז, שנמצא בשימוש נרחב בהמתקת מוצרים) או הקטנה שלה (למשל פלבנואיד קוורצטין, המצוי בבצל ובתה). הגלוטן מאיץ את שחרור הזונולין ולכן הוא בולט בנוכחותו בקבוצת מגדילי חדירות המעי, כנראה בגלל שהוא נתפס בטעות כמולקולה מיקרוביאלית. תזונה נטולת גלוטן מפחיתה את רמות הזונולין וגם את חדירות המעיים. אצל כולנו, הזונולין מגביר את החדירות לא רק של דופן המעי, אלא גם של מחסומים אחרים, בעיקר מחסום הדם-מוח.

מכאן ואילך, מחברי המאמר משתמשים במילה "חיטה" בהקשר לכל הדגנים המכילים גלוטן. אני לא אעשה זאת מכיוון שזה עלול לגרום לבלבול, ולכן בכל פעם שמופיעה המילה "חיטה" אני אתרגם אותה כ"דגנים מכילי גלוטן".

"יש אנשים שדקות עד שעות לאחר החשיפה מפתחים תסמינים כגון פריחה, כאבי ראש, שלשולים או קוצר נשימה. אלרגיה לדגנים מכילי גלוטן מפעילה את החלק של המערכת החיסונית שלנו המגיב במהירות נגד תולעים טפיליות, פטריות ומיקרואורגניזמים. אולם אצל חלקנו, הדגנים מכילי הגלוטן מעוררים תגובות חיסוניות שתסמיניהן מתפתחים בהדרגה, שבועות עד שנים לאחר שילובם בתזונה."

"אצל כאדם 1 מתוך 100 רגישות יתר זו מתבטאת כמחלת הצליאק, המוגדרת כתגובה חיסונית כרונית נגד המעי הדק של האדם עצמו. עם הזמן, תגובה זו משטחת את דופן המעי (שבדרך כלל מכוסה במיליוני בליטות דמויות אצבעות), ומקטינה את פני השטח שלו ובכך את יכולתו לספוג חומרים מזינים חשובים הן לגוף והן למוח. במידה והגלוטן לא מוסר מהתזונה במהלך הילדות, גם הצמיחה של חלק מעצמות הגולגולת משתנה. כתוצאה מכך, ליותר מ-80% מהצליאקים המבוגרים יש פרופורציות פנים חריגות. מצח גבוה במיוחד ביחס לשליש האמצעי של הפנים או למצחם של אנשים בריאים הוא אופייני למדי."

אם נחזור רגע לעבודתו של ד"ר ווסטון פרייס: פרייס חקר, תיעד וצילם את השינויים במבנים הפיזיים ובמחלות שונות בקרב שבטים מסורתיים שאכלו תזונה מסורתית לעומת כאלה שעברו לתזונה מערבית ושילבו מזונות מערביים בתפריט. בין היתר, ניתן לראות בעבודתו את ההבדלים במבנה עצמות הפנים אצל חברי שבט שהם או הוריהם ביצעו את השינוי התזונתי, לעומת ילידים שעדיין היו על התזונה המסורתית.

"רוב האנשים עם צליאק לא יודעים שהם חולים בה. באופן מדאיג, סמני הדם של המחלה גדלו פי ארבעה בארצות הברית ב-50 השנים האחרונות והוכפלו בפינלנד ב-20 האחרונות. הסמנים עולים גם בתוך אותה קבוצת אנשים לאורך זמן, מה שמראים שתגובה חיסונית לא תקינה לגלוטן יכולה להופיע פתאום בבגרות."

כאמור, בספרו, בטן של חיטה, מדבר בין היתר ד"ר ויליאם דיוויס על היבטים שונים ברגישות לגלוטן. ממליצה לקרוא לפחות את הקטעים שהעלתי מתוך ספרו בעמוד התזונה שלי בפייסבוק. (אם תחפשו בפייסבוק את ההאשטג #בטןשלחיטה אתם אמורים להגיע לפוסטים האלה ביתר קלות.)

שני דברים שחשוב בעיניי להבין בהקשר זה הם:
1. לא חייבים להיות עם אבחנה של חולה צליאק או אלרגיה לגלוטן כדי שתהיה תגובה שלילית כלשהי לצריכתו. צליאק היא מחלה אוטואימונית שבה תאי מערכת החיסון תופסים את נוכחות הגלוטן במעי כאויב, אך העוצמה וסוג התגובה יכולות להיות בעלות מנעד רחב מאוד ואנו עשויים לא להיות מודעים להן. ישנם גם אנשים המגיבים לגלוטן באופן שלילי מבלי לענות על קריטריונים של חולי צליאק או אלרגיה לדגנים מכילי גלוטן. לכן, חשוב להבין שהעדר אבחנה כלשהי לא בהכרח אומר העדר תגובה שלילית לגלוטן.
2. מכיוון שהתגובה לגלוטן היא מאוד מגוונת ולא בהכרח מידית או ישירה, אנשים עשויים לחיות שנים עם סימפטומים מבלי לקשר אותם כלל לצריכה של דגנים מכילי גלוטן. 

"יש אנשים שחווים שיפור בתזונה נטולת גלוטן ומחמירים עם צריכת גלוטן, למרות שהם אינם עומדים בקריטריונים של אלרגיה לחיטה או מחלת צליאק."

המחברים מציינים כל מיני סוגים של תגובות לצריכה של דגנים מכילי גלוטן שלא בהכרח קורות אצל חולי צליאק מאובחנים או אלרגיים לגלוטן והן עשויות להיות תגובה לגלוטן או לפחמימה שבדגן. התגובות יכולות לקרות מחוץ למערכת העיכול, כמו ערפול מוחי, עייפות, אקזמה וכאבי ראש, או במערכת העיכול עצמה, כמו נפיחות וכאבי בטן. שימו לב שפה עדיין מדובר על תסמינים שמגיעים קרוב לזמן הצריכה, במרחק של שעות או ימים.

כאן כותבים המחברים נקודה חשובה שחשוב לא לפספס:

"למעלה מ-95% מהצליאקים נושאים וריאנט ספציפי של גן שאחראי לוויסות המערכת החיסונית, וכ-5% נושאים גן אחר. שני הגנים מעורבים באופן מכריע ביכולתה של מערכת החיסון להבחין בין עצמי ללא-עצמי. אולם, גנים אלו קיימים גם ב-30-40% מהאוכלוסייה הכללית, וכמובן שלא כולם מפתחים צליאק. לכן, חייבים להיות מעורבים גורמים אחרים, אולי טריגרים סביבתיים פשוטים. הוכח כי אלה עשויים להיות מלידה של תינוק ועד הידבקות בנגיף או בטפיל. במחקר אחד למשל, כמעט 90% מהצליאקים, לעומת 17% מהאנשים בקבוצת הבקרה, הראו עדויות לזיהום קודם בנגיף האדנווירוס. מכיוון שחלבון שמקודד על ידי נגיף זה דומה מבחינה מבנית לגלוטן, סביר להניח שאצל אנשים בעלי נטייה גנטית התגובה הראשונית לנגיף עשויה להתרחב לגלוטן ולאחר מכן לחלבונים מסוימים במעי שלנו שדומים לשניהם – תהליך הנקרא חיקוי מולקולרי."

הדברים הללו מדגישים את העובדה שאנו ממש לא חייבים להיות מאובחנים עם רגישות כלשהי לגלוטן כדי להגיב אליו באיזשהו אופן שלילי, מכיוון שישנם מגוון של גורמים העשויים להוביל לכך. נראה כי ישנה נטייה כללית באוכלוסייה שמספרה הולך וגדל, להגיב באופן שלילי לדגנים מכילי גלוטן. הגיוני להניח שההחמרה באחוזי התגובה השלילית לדגנים מכילי גלוטן היא בגלל אוסף של נסיבות הרלוונטיות לתקופתנו, למשל העיוות הגנטי המכוון של זני החיטה כיום, וכל אורח החיים שלנו על כל היבטיו, מה שמהווה מקור לאינספור גורמי סטרס פיזיים ונפשיים על המערכת שלנו.  

בנוסף, נושא ה"חיקוי המולקולרי" שמוזכר בציטוט, מדגיש לדעתי את החשיבות של ההיצמדות למזון טבעי בגלל הנטיה של הגוף להתבלבל בין רכיבים דומים. עניין זה רלוונטי גם לסעיף הבא של מחברי המאמר.

חיטה ומוח

"הגלוטן דומה גם לחומרים שהינם רלוונטיים למוח. נוגדנים נגד גלוטן שהוסרו מתוך דם אנושי, נראו במבחנה כשהם תוקפים חלבונים מוחיים ורכיבים של מעטפת המיאלין המבודדת עצבים. הם גם תוקפים אנזים המעורב בייצור של גאבא – נוירוטרנסמיטר מעכב עיקרי שחוסר ויסות שלו קשור לחרדה ודיכאון. בדם של תורמי דם, נמצאו בו זמנית רמות מוגברות של נוגדנים נגד חיטה או חלב וגם נוגדנים נגד חומרים הרלוונטיים למוח, עם נוכחות של תגובה צולבת. רובנו מתחמקים ממצב כזה רק בזכות מחסומי מעיים ומחסומי דם-מוח שלמים, ורק כל עוד הם ישארו כאלה. נוגדנים נגד המוח המופעלים על ידי גלוטן עלולים לגרום להפרעות נוירולוגיות חמורות, בין אם מדובר בצליאק ובין אם לאו. נוגדנים דומים נמצאו גם בדמם של תת-קבוצה של חולי סכיזופרניה; חלקם נשאו סמני דם של צליאק, אך אחרים לא."

לעניות דעתי, האבחנות עצמן בנוגע לרגישות לגלוטן הן פחות חשובות מכיוון שהן לא מבטיחות לנו העדר סימפטומים. מה שחשוב היא תשומת הלב לתגובות ולסוג התגובות, ולקיחה בחשבון שאולי הן קשורות לצריכת דגנים מכילי גלוטן. עד כה, נוכחנו לדעת שאנשים עשויים להגיב באופן שלילי בין אם הם מאובחנים בצליאק או אלרגיה ובין אם לאו.

"אם חיטה יכולה להשפיע על המוח, אין זה מפתיע שהיא יכולה להשפיע גם על בריאות הנפש. מחקרים אפידמיולוגיים גדולים במיוחד, שכל אחד מהם כלל אלפים רבים של חולים, מצאו שמחלת צליאק קשורה לסיכון מוגבר לדיכאון ופסיכוזה. בקרב אנשים עם דופן מעי תקין, אלו שנושאים סמני דם של צליאק נמצאים בסיכון גבוה פי שלושה לפתח אוטיזם בעתיד, ופי חמישה כבר אובחנו עם אוטיזם.
נמצאו הרבה יותר נוגדנים נגד גלוטן בקרב חולי סכיזופרניה ואוטיסטים מאשר באוכלוסייה הכללית או בקבוצות בקרה, תוצאות אלו שוחזרו שוב ושוב. חלק מהנתונים הם מדהימים, כמו הדיווח על נוכחות של נוגדנים נגד גלוטן ב-87% מהילדים האוטיסטים שאינם נוטלים תרופות לעומת 1% מהילדים הרגילים."

החיידקים שותפים

"הגן העיקרי הקובע נטייה לצליאק משנה גם את הרכב החיידקים במעי, וכבר ידוע לנו היום שחיידקי המעי (או המיקרוביוטה של ​​המעי) מסוגלים לעצב ישירות את ההתנהגות שלנו. נשאים ולא נשאים של הגן מייצרים צואה עם הבדלים חיידקיים משמעותיים כבר בגיל חודש אחד. בין היתר, נשאים מארחים יותר קלוסטרידיות; חיידקי קלוסטרידיה נוטים להיות נוכחים יתר על המידה במעיים של ילדים עם אוטיזם, וכדאי לקשר את הממצאים הללו לראיות האפידמיולוגיות שנדונו קודם לכן לגבי סיכון גדול יותר לאוטיזם אצל צליאקים."

המחברים מדגישים את החשיבות של התפתחות תקינה של מערכת החיסון, המבוססת על מיקרוביוטת המעי שעוברת בנייה משמעותית בשנה הראשונה לחיים. לכן, הם מסבירים, התזונה הניתנת לתינוק היא קריטית עבור התפתחות נאותה של מערכת החיסון שלו לעתיד:

"המיקרוביוטה נבנית באופן משמעותי ב-12 החודשים הראשונים לחייהם, ולכן ייתכן שיהיה חשוב להימנע מגלוטן בתקופה זו. ואכן, מחקר כפול סמיות על נשאים צעירים של הגן לצליאק השווה את הרלוונטיות של שילוב מוקדם (גיל 6 חודשים) לעומת מאוחר (12 חודשים) של גלוטן בתזונה שלהם. שילוב מוקדם גרם מיידית לאובדן סבילות לגלוטן והניע את התפתחותה של בעיה אוטואימונית, ככל הנראה באמצעות שינוי בהרכב המיקרוביוטה שעדיין לא בשלה. במחקר שנערך לאחרונה ובדק האם מחלת הצליאק תתבטא אצל עכברים בעלי גן לצליאק, הוכח כי דבר זה נקבע לחלוטין על ידי המעיים שלהם. אצל עכברים שגודלו ללא חיידקים במעיים, או כאלה שהמיקרוביוטה שלהם כללה פתוגנים או הופרעה על ידי אנטיביוטיקה מיד לאחר לידתם, גרמה אכילת הגלוטן למחלת הצליאק, זאת בניגוד לעכברים שהמיקרוביוטה שלהם הייתה בריאה."

שוב אנו רואים איך אורח החיים ובריאות המעי הם אלה שיקבעו האם תהיה או לא תהיה תגובה שלילית לגלוטן, ועצם נוכחותו של גן הצליאק לא מהווה סיבה מספקת לביטוי של סימפטומים. 

"שינויים במיקרוביוטה של ​​המעיים עקב חשיפה פתאומית ומסיבית למוצרי חיטה, הוערכו גם הם כמתווכים בין הקשר הידוע בין היותו של אדם מהגר לבין הופעה של סכיזופרניה. לדוגמה, אצל אנשים שעוברים לאירופה מאפריקה שמדרום לסהרה, שם דגני הבסיס אינם כוללים חיטה והם עוברים תסיסה מסורתית לפני האכילה. לכן, זה בהחלט אפשרי שלחם יזיק לבריאות הנפשית שלנו לא רק באופן ישיר דרך חלק מהחלבונים שהוא מכיל, אלא גם בעקיפין, באמצעות השפעותיו על חיידקי המעי שלנו. הקשר הסיבתי בין אכילת לחם לשגשוג של חיידקים מסוימים, יכול לפעול למעשה בשני הכיוונים, כפי שמציעות עדויות אחרונות לגבי כך שהתשוקה שלנו למזונות מסוימים עשויה להיות מונעת על ידי חיידקי מעי שניזונים מהם. לחם מתפרק בסופו של דבר לסוכר, והרבה חיידקים משגשגים על סוכר. כאשר הם לא מקבלים ממנו, החיידקים כנראה מסוגלים לתמרן את המארח שלהם על ידי גרימת מצב רוח רע ותחושות כואבות אחרות, כאשר ההקלה מושגת רק באמצעות אכילת החומר הנכון."

העיקרון של תשוקה למזון המונעת על ידי חיידקי המעי מהווה בסיס לפרוטוקול של תזונת גאפס, אותו פיתחה ד"ר נטשה קמפבל-מקברייד, אותה הזכרתי בתחילת המאמר. ד"ר נטשה מסבירה שחלק מתהליך הריפוי הוא להרעיב את החיידקים הללו על ידי כך שנמנעים ממזונות שמזינים אותם. תהליך זה עשוי להיות לא פשוט, מכיוון שהתשוקה לאותם המזונות עשויה להיות חזקה מאוד והגוף עובר מעין סוג של גמילה. בזמן הזה מתאפשר איזון מחודש של חיידקי המעי, כמו גם ריפוי מעי דליף ועוד. מאוד מעניין לקרוא את התרגום הקצר שלי בנוגע להפרעות אכילה מתוך הספר הצהוב של ד"ר נטשה, שם היא מסבירה על הקשר בין הפרעות אכילה ונוספות לבין בחירות תזונתיות ומצב המעי.

לחם וסמים אחרים

"במהלך העיכול, הגלוטן מתפרק למאות עד אלפי חלקיקים שאינם עוברים פירוק נוסף. חלקם דומים מאוד למורפיום ולכן נקראים אקסורפינים (כאשר "אקסו" מתייחס למקורם החיצוני). אקסורפינים משתחררים גם מחלבונים אחרים, בעיקר קזאין הנמצא בחלב ודומה מאוד לגלוטן, אבל גם אלבומין באורז וזאין בתירס. שני הסעיפים הבאים יעסקו בשאלות: כיצד אקסורפינים משפיעים על ההתנהגות שלנו, ומה קורה אם הם נספגים דרך המעיים ומגיעים במוח."

לפני שנמשיך, חשוב לי לציין שלמרות שגם מזון מהחי וגם מזון צמחי מכילים אקסורפינים, אין זה אומר שההשפעות שלהם זהות או שהם עובדים באותה הצורה בגוף. לכן, בעוד צריכת אקסורפינים ממזון צמחי כמו חיטה למשל, עשויה להביא איתה נזקים נלווים רבים, אתם עשויים לגלות שאין לכם שום בעיה בצריכה של אקסורפינים ממקור איכותי של חלב מהחי.

אקסורפינים מתחזים לאנדורפינים

"בדומה למורפיום, אקססורפינים נקשרים לקולטני אופיואידים המופצים באופן נרחב בכל הגוף במקומות שונים כמו המעי, הריאות, איברי המין ובמחוזות השונים של מערכת העצבים. הקולטנים הללו מיועדים כמובן לאופיואידים שלנו – אנדורפינים ("אנדו" – ממקור פנימי). הגוף שלנו עשוי לייצר אנדורפינים כדי להפחית כאב כאשר אנו צריכים להמשיך לתפקד למרות פציעה או מתח, כמו במהלך צירים או קרב. "היי הרצים", מצב האופוריה שחווים רצים למרחקים ארוכים, עשוי להתבסס על המנגנון הזה."

נקודה חשובה שמציינים המחברים היא שאנדורפינים מיוצרים בגוף לפי דרישה. לעומת זאת, האקסורפינים נוצרים כמעט בכל ארוחה שאנו אוכלים, בייחוד בעידן המודרני שלנו שבו מזונות המכילים אקסורפינים זמינים לנו בכל עת שנרצה. ההשפעה של האנדורפינים והאקסורפינים עשויה להשתנות בהתאם למיקום של קולטן האופיואיד אליו הם נקשרים. למשל, אנדורפינים דמויי מורפיום הנקשרים לקולטני אופיואידים במעיים, נוטים לשמור על משאבי הגוף על ידי גרימת עצירות ואגירת מים, הם מפחיתים פעילות מוטורית, מפחיתים כאב, מדכאים את הורמוני הרבייה וגם את החשק המיני. לעומת זאת, היקשרות לקולטנים אופיואידים במוח תגרום לעידוד הוצאת אנרגיה והגברה של תגובתיות ופעילות (היפר). אלה בעצם שתי השפעות הפוכות, האחת מקדמת חיסכון באנרגיה והשנייה מעודדת הוצאת אנרגיה, כאשר מה שיכריע את הכף זה המיקום שבו תהיה ההיקשרות לקולטים – אזורים שונים בגוף (מעי למשל) או במוח.

הדבר נכון גם לאקסורפינים שמגיעים ממזון. נראה כי אקסורפינים נקשרים בעיקר לקולטנים במעי, לפיכך, הם אמורים לתמוך בחיסכון באנרגיה, אך מה יקרה אם אקסורפינים יקשרו ישירות לקולטני האופיואידים במוח?  כאן אנו חוזרים לנושא של מעי דליף ולשאלה האם הם יוכלו לעבור את מחסומי המעיים והדם-מוח בכמויות משמעותיות. מחברי המאמר מסבירים שישנם חוקרים הטוענים שאם מחסומים אלה בריאים אז כנראה שהאקסורפינים לא יעברו אותם, אך למרות זאת, מדגישים המחברים, עדיין יש סיבה לדאגה מכוון שקל מאוד לפגום בבריאות מחסומים אלו ולשבש את תפקודם התקין, בין אם זה על ידי מתח, תזונה, אלכוהול ותרופות. הם מסיימים את הפסקה במשפט:

"ואכן, חלבוני גלוטן המסומנים רדיואקטיבית ומוזנים לחולדות באמצעות צינור הקיבה, נמצאים מאוחר יותר במוחם של בעלי החיים בצורה של אקסורפינים."

נשאלת גם השאלה האם יש הבדל בכמויות האקסורפינים בין המזונות השונים.
המחברים מציינים שצריכה של גרם אחד קזאין השווה לשתי כפות חלב פרה למשל, מייצר אופיואידים בכמויות מספיק משמעותיות כדי לגרום להפעלה של השפעות פיזיולוגיות בגוף.

"במוח של חולדות, הוכח כי האופיואידים מקזאין חזקים פי 10 ממורפיום. אם כל האקססורפינים ששוחררו במעיים הגיעו למוח, קשה לראות איך נוכל להמשיך לתפקד."

עם זאת, הם מציינים כי האופיואידים מגלוטן הם חזקים יותר מאלו של הקזאין ושאנשים רבים צורכים מעבר לצריכת הגלוטן הממוצעת היומית של 50 גרם. ויש סיכוי טוב שכיום היא אף גבוהה יותר. 

"אופיואידים מחלב בקר הם חזקים פי 10 מחלב אם. …שימו לב שכאמור, האופיואידים בחיטה חזקים אפילו יותר מאלו בחלב בקר".

נקודה חשובה אליה הם לא מתייחסים, היא ההבדל בין צריכת מוצרי חלב מפוסטרים לעומת מוצרי חלב נא. אם החימום משנה את מצב האנזימים ומבנה החלבון, אין מן הנמנע שהתגובה שלנו למוצר תהיה שונה בהתאם לתהליך שהוא עבר. זה בנוסף להבדל בין חלב המכיל קזאין A1 ל-A2, שגם כן משמעותי לתגובה שלנו אל צריכתו. למידע נוסף בנושא מוצרי חלב ממליצה לקרוא את המאמר הקצר שלי כאן וגם את התרגום שלי למאמר של ד"ר סם ביילי בנושא שמזכירה בין היתר את השינויים המתרחשים בחלב בעקבות הפיסטור. השורה התחתונה היא שחשוב להבין שכאשר המחברים מדברים כאן על מוצרי חלב הם עושים זאת בהכללה, כאשר בפועל מדובר במוצרי החלב התעשייתיים של העידן המודרני ששונים במהותם ממוצרי החלב המיוצרים בשיטות מסורתיות, אותם האנושות צורכת מאז המהפכה החקלאית.

המחברים מקדישים פסקה לנושא של ההתמכרות לאופיואידים וכיצד הם משחקים תפקיד בתשוקה ובהתמכרות למזון. הם מסבירים שמשוב התגמול בחלב נועד לעודד יניקה של הוולד ומזכירים את ההשערה לגבי כך שהתמכרות היא מה שעודדה את בני האדם לחקלאות ולבחירה בדגנים כתחליף נרחב למזונות המסורתיים שהיו נהוגים קודם לכן, זאת למרות שהדגנים היו פחות מזינים ודרשו עבודה רבה יותר. כמו כן, הם מציינים שצריכת הדגנים המשיכה גם כאשר מזונות קלים יותר להשגה ועיבוד כמו בשר, פקעות ופירות – היו זמינים.

"ניתן לטעון שחומרי מזון שהעיכול שלהם משחרר אקסורפינים הם מועדפים בדיוק בגלל תכונותיהם הדומות לסמים. …על פי ההשערה הנועזת למדי של וואדלי ומרטין, ניהול עצמי של אופיואידים יומיומי יכול היה להגביר את סובלנותם של אנשים לתנאי ישיבה צפופים, לעבודה סדירה ולהכנעה על ידי השליטים. אם כך, ייתכן שהדגנים סייעו בסופו של דבר לפיתוח הציוויליזציה."

זה מזכיר את צריכת הקפה בעבודה שהפכה פופולרית עם התפתחות המהפכה התעשייתית. נראה שבני האדם עושים שימוש במזונות בעלי השפעה מסממת כלשהי לא רק בשל ההתמכרות עצמה, אלא גם כחלק מהשגה של מטרות חברתיות או כלכליות. 

יותר מדי אקסורפין במקום הלא נכון

אנו חוזרים לנושא של בריאות הנפש:

"רמות גבוהות באופן חריג של אקסורפינים מחלב ו/או חיטה נמצאו בשתן ובדם של חולי סכיזופרניה ובשתן של ילדים אוטיסטים. כאשר הוזרקו החומרים הללו (נ"ע: האקסורפינים מדם של סכיזופרנים ואוטיסטים) לאחר שעברו טיהור למוח של חולדות, הם גרמו לחולדות להתנהג בדרכים מוזרות להפליא. בהתחלה היו החולדות מאוד חסרות מנוחה ולאחר מכן הן הפכו ללא פעילות ולמתגוננות יתר. בין היתר, החולדות לא הקדישו תשומת לב לפעמון מצלצל, בדומה לחירשות לכאורה הנצפית לעתים קרובות אצל ילדים עם אוטיזם. באופן מעניין עבור הלא-מטופלים שבינינו, אקסורפינים שהגיעו מדם של אנשים בריאים והוחדרו לחולדות, היו בעלי השפעות חלשות וקצרות יותר אך עדיין דומות."

"מלבד יצירת הפרעות התנהגות דומות לאלו הנראות בסכיזופרניה ואוטיזם (כגון ירידה באינטראקציה חברתית, רגישות מופחתת לכאב, פעילות מוטורית בלתי מבוקרת), אקסורפינים מפעילים בחולדות את אותם אזורים במוח המופעלים בסכיזופרניה ואוטיזם. ההשפעות הגורמות להפרעות באזורי ראייה ושמיעה, תואמות לשיבושים האופייניים בסכיזופרניה, כמו הזיות. לכן, אולי אין זה מקרי שהדיווח האחרון של מטופל מבוגר, מדווח על ריפוי מלא של הזיות ראייה ושמיעה חמורות, אותן נהג לחוות מדי יום מאז ילדותו המוקדמת, עם הסרת הגלוטן מהתזונה."

באמצעות מתן אנטגוניסט לאופיואיד, כלומר חומר הסותר פעולת אופיואידים, למשל אקסורפינים שמשפיעים על ההתנהגות והמוח כגון נלוקסון, ניתן להשפיע על התסמינים הפסיכוטיים. אך במקרים בהם חשיפה לאופיואיד היא מה שגורם לבעיה, האם לא הגיוני יותר להסיר אותו מאשר להמשיך לצרוך אקסורפינים ואז ליטול תרופה?

"ההשפעות של אקסורפינים במזון על התנהגות ועל המוח אצל חולדות, חדלו באמצעות טיפול עם אנטגוניסטים לאופיואידים. נלוקסון הוכח גם כמפסיק באופן זמני תסמינים פסיכוטיים, במיוחד הזיות, בחולי סכיזופרניה. נלטרקסון מועיל לחלק מהילדים עם אוטיזם, ככל הנראה על ידי חסימת פעילות אופיואידית מוחית שעלולה להיות גבוהה באופן חריג אצל ילדים אלה."

"ניסיונות לסלק עודף אקסורפינים מדמם של חולי סכיזופרניה באמצעות דיאליזה שבועית במשך שנה הובילו גם כן לתוצאות יוצאות דופן, כאשר 40% מהחולים השתפרו מאוד או החלימו לחלוטין מסכיזופרניה. בחלק מהחולים שלא השתפרו, ייתכן שהייצור והספיגה המתמשכים של אקסורפינים בתזונה רגילה היו כה גדולים עד שדיאליזה לא הצליחה להפחית את ריכוזם בדם. ואכן, מבין חמשת המטופלים ששילבו דיאליזה עם תזונה נטולת גלוטן וקזאין, כולם השתפרו משמעותית או הפכו נורמליים לחלוטין."

עם ממצאים כאלה ונוספים, איך זה שהסרת דגנים מכילי גלוטן מהתפריט היא לא ההמלצה הראשונה של פסיכיאטרים ומטפלים בחולי סכיזופרניה ואוטיסטים? האם לא עדיף לנסות להסיר את הלחם מהתזונה לפני שמתחילים בנטילת תרופות?

"כמויות גדולות מהרגיל של אקסורפינים זוהו בנוזל השדרה של ילדים פסיכוטיים, חולי סכיזופרניה ונשים עם פסיכוזה לאחר לידה. ברור שהאקסורפינים לא שייכים לשם. עם זאת, בנוכחות מחסומים פגומים (נ"ע: הכוונה למחסומי המעי והדם-מוח), עלולים האקסורפינים לנדוד מהמעי אל הדם (לעורר תגובה חיסונית) ומשם אל נוזל השדרה. אצל אנשים עם סכיזופרניה (בניגוד לאנשים בריאים), ככל שמוצאים יותר נוגדני גלוטן בדם – כך מוצאים יותר כאלה גם בנוזל השדרה. מתאם זה מרמז על דיפוזיה (נ"ע: התפזרות של חומר) גדולה יותר של נוגדנים ממקום אחד למשנהו בחולים מאשר אצל שאינם חולים, מה שמצביע על חוסר ויסות כלשהו במחסומים, אולי רק באופן עדין או זמני. כדאי לזכור שהגלוטן מראש מגיע בעצמו עם היכולת לגרום לחוסר ויסות כזה."

התזונה כתרופה

"ההוכחות לכך שתזונה נטולת חיטה (ואולי גם חלב, לאור הדמיון בין גלוטן לקזאין) יכולה לרפא חלק מהחולים עם מחלת נפש קיימות כבר כמעט 50 שנה. עם זאת, מכיוון שמצבם של מטופלים אחרים, במיוחד במחקרים חדשים וטובים יותר – לא השתנה באמצעות תזונה – אז ראיות כגון אלו קיבלו זלזול, הוכפשו או נדחו. כתוצאה מכך, המסר לא הגיע למטופלים ולמטפלים בהם ולא לפסיכולוגים ולפסיכיאטרים. לאחר שבדקנו את כל מחקרי ההתערבות התזונתיים הללו, הגענו למסקנה שחוסר התקשורת הזה הוא טעות."

חשוב להבין שכיום רוב המחקרים בהקשר לתזונה הם אפידמיולוגיים, שחלק מהמחקרים שנעשו בעבר עשויים להיחשב היום כלא אתיים (למשל מחקרים על מטופלים במחלקות סגורות או אסירים), ושישנם אינטרסים רבים המעורבים בעולם המדע והתזונה, הן מההיבט הכלכלי, הן הדתי והאידיאולוגי, והן פשוט מעצם קיומן של דעות קדומות בלתי נמנעות.

"רוב המחקרים נערכו על חולי סכיזופרניה המוחזקים במחלקות פסיכיאטריות, בהן ניתן היה לפקח על הארוחות באופן הדוק. מטופלים שהיו על דיאטה נטולת דגנים וחלב שוחררו או הועברו ממחלקה סגורה למחלקה פתוחה מהר יותר מאשר חולים שאכלו דיאטה עשירה בדגנים. השפעה זו הפסיקה כאשר הוסיפו גלוטן לתזונה נטולת הדגנים והחלב, ללא ידיעת המטופלים והצוות. מחקר אורך כפול סמיות, מבוקר פלצבו שהיה בעל תוצאות דומות מאוד, היה מרשים מספיק כדי להיכנס לכתב העת Science. כאן, מצבם של חולי סכיזופרניה שהיו על דיאטה נטולת דגנים וחלב החמיר ב-30 מתוך 39 מדדי התנהגות כאשר "משקה מיוחד" שהם קיבלו מדי יום הכיל גלוטן. כאשר הגלוטן הוחלף בקמח סויה, מצב המטופלים השתפר."

"הימנעות מגלוטן וקזאין, במיוחד כאשר היא ממושכת ולאורך מספר חודשים, מיטיבה גם עם חלק מהילדים עם הפרעות על הספקטרום האוטיסטי. במחקר אחד שעקב אחר 70 ילדים כאלה שלא הגיבו בעבר לטיפול כלשהו, ​​לאחר 3 חודשים בדיאטה שיעור זה הגיע למספר מרשים של 80%."

המחברים מציינים שצריכה לטווח ארוך של דגנים המכילים גלוטן אצל אנשים רגישים עלולה להוביל לנזק קבוע, לכן לא בטוח שאצל כולם יצפו שינויים. עם זאת, לא יהיה הגיוני להמשיך לצרוך משהו בידיעה שהוא מזיק ומבלי לדעת האם צריכתו עלולה לתרום להחמרה עתידית במצב. כך או כך, ישנן מספיק סיבות טובות לבחור בהסרת הדגנים הללו מהתפריט.

"ובכל זאת, בתזונה נטולת גלוטן, נצפו שיפורים ברורים בסימפטומים הפסיכיאטריים בחולי סכיזופרניה עם הפרעה קשה שלא הגיבו לשום צורה של טיפול ובילו חלק ניכר מחייהם במוסדות. מצבם של חלק מהחולים הללו החמיר באופן דרמטי ברגע שהחלו לצרוך מחדש גלוטן."

כעת המחברים כותבים כמה דברים שאני מרשה לעצמי לערער עליהם, ואסביר גם למה:

"יש לצפות כמובן לשיפור בבריאות הנפש בתזונה נטולת גלוטן רק לאנשים שיש להם תגובה פיזית שלילית לחיטה, המתבטאת למשל כנוגדנים הקשורים לגלוטן."

הבעיה שלי עם המשפט הזה היא שאם אנו כבר יודעים ברמה האבסולוטית שגלוטן מזיק הן לאנשים בריאים והן חולים, ואנו יודעים שהרגישות אליו עשויה להתפתח לאורך שנים, ואנו יודעים שחולי סכיזופרניה ואוטיסטים מראש מועדים לפורענות, ובנוסף, כפי שכתבו המחברים בעצמם: "יש אנשים שחווים שיפור בתזונה נטולת גלוטן ומחמירים עם צריכת גלוטן, למרות שהם אינם עומדים בקריטריונים של אלרגיה לחיטה או מחלת צליאק" – אם אנו יודעים את כל אלו, אי אפשר שלא לתהות:

מדוע שזה יהיה הגיוני להניח שרק אנשים עם סמנים פיזיים ברורים לרגישות יחוו שיפור? ומי נחשב כסובל מתסמינים? הרי אנשים רבים חווים תסמינים ולא הולכים בשל כך לרופא. למעשה, אנו חיים בעידן שבו חיים לצד תסמינים נחשב הנורמה. והאם המסקנה במשפט הנ"ל היא לא סתירה של המידע הקודם? האם זה לא יהיה מטופש להסיק שמטופל פסיכיאטרי שלא מראה סמנים פיזיים ברורים לא צריך קודם כל להתחיל בהורדת דגנים לפני שהוא מתחיל בנטילת תרופות כימיות? בייחוד שטענתם הראשונה הייתה כי "לחם מגביר את החדירות של המעי וסביר להניח של מחסום הדם-מוח אצל כולנו." מהמשפט שלהם אפשר להבין כאילו שאם לא מוצאים תגובה פיזית ברורה לגלוטן אז לא יכול להיות שיפור מהורדת הגלוטן, זה לא נכון על פי החיבור שלהם עצמם וזה לא נכון בחיים האמיתיים, שם אנשים עשויים לחיות שנים עם תסמינים ברמות משתנות מבלי לדעת שהם קשורים להרגלי אורח החיים שלהם.

הם ממשיכים:

"ואכן, במחקר קטן על שמונה חולי סכיזופרניה כרונית שהראו העדר תגובה לגלוטן, אף אחד לא חווה שיפור בתזונה נטולת גלוטן וחלב." 

רציתי לקרוא את המחקר המלא אך לצערי לא הייתה לי גישה אליו. כן יכולתי לקרוא את התקציר, מדובר במחקר שנעשה על שמונה חולי סכיזופרניה. המשתתפים היו על דיאטה נטולת גלוטן, דגנים וחלב. לאחר מכן קיבלו אתגר של 30 גרם גלוטן חיטה ליום למשך חמישה שבועות, ופלצבו למשך שמונה שבועות. 

"לא נצפתה הידרדרות במצב הקליני כפי שנמדד על ידי BPRS (נ"ע: סולם דירוג פסיכיאטרי) בזמן אתגר הגלוטן. מדידת גליקופרוטאין חומצה אלפא 1 בסרום לא הראתה עדות לתגובה דלקתית לאתגר הגלוטן. הנתונים מצביעים על כך שרגישות לגלוטן בתזונה אינה אופיינית לחולים צעירים סכיזופרנים כרוניים."

בעיניי מהנתונים הללו יהיה לא הגיוני להגיע למסקנה ששינויים תזונתיים מסוג זה לא יכולים לסייע, אנו רק יכולים לדעת את התוצאה המאוד מסוימת של הנתונים המאוד מסוימים הללו, וגם זה מבלי לדעת מספיק פרטים. יש אלף ואחת שאלות רלוונטיות שעולות לי כאן, למשל, כמה זמן היו המשתתפים על תזונה נטולת גלוטן וחלב? האם זה היה מספיק זמן כך שיהיה ניתן לחוות הבדל עם ההחזרה של המוצרים הללו לתפריט? אם הפסקה של צריכת המזונות הללו הייתה רק לתקופה קצרה, מה בכלל המשמעות של הורדה והוספת מזונות במצב כזה? כל המחקר הוא קצר זמן. והאם המשתתפים צרכו מוצרים אחרים שעשויים היו להיות בעלי השפעה שלילית על המצב הנפשי, למשל מזונות המעודדים דלקת? האם נבדקו חוסרים תזונתיים שהיו עשוים לגרום לתסמינים דומים למה שדגנים מכילי גלוטן עלולים לגרום? האם נבדק מצב של מעי דליף בקרב המשתתפים לפני תחילת הניסוי? ללא בחינה של גורמים נוספים בתמונה, כיצד נוכל לדעת אם היו דברים אחרים שהיו עשויים למסך את ההשפעות החיוביות של הורדת הדגנים מהתפריט? אלה רק חלק מהשאלות שעלו לי. האם הנתונים נמצאים במאמר המלא שאותו אני לא יכולה לקרוא? לא יודעת. 

נחזור למחברים שלנו הטוענים שעד כה, רק מחקרים של מקרי בוחן התמקדו ספציפית בתת-קבוצת החולים שרגישים לחיטה, ו"בכל מקרה ומקרה התוצאות של דיאטה ללא גלוטן היו מרשימות. שיפור ברור נצפה בשני חולים עם סכיזופרניה ושניים עם דמנציה. החלמה מלאה דווחה בנפרד על שלושה חולים עם תסמינים פסיכוטיים חמורים."

מדוע לא מבוצעים מחקרים רציניים יותר, על קבוצות גדולות יותר ולאורך זמן רב יותר? בתשובה לזה אנו חוזרים לנושא של אינטרסים בעולם המדע והתזונה. עם זאת, המחקר והמידע שכן קיים הם מספיק מרשימים כדי שנתייחס אליהם ברצינות ובוודאי כדי שנשקול אותם כעדיפות טיפולית קודמת לתרופות.

לפני שהמחברים ממשיכים לסיכום, הם מציינים נקודה חשובה:

"למרבה האירוניה, ככל שהתועלת הפוטנציאלית של שינוי בתזונה גדולה יותר, כך ההתנגדות אליו עשויה להיות גדולה יותר. האקססורפינים בדגנים יכולים ליצור התמכרות. ההערכה היא שמחצית מהאנשים הסובלים מרגישות יתר משתוקקים למזון עצמו שגורם להם נזק וחווים תסמיני גמילה כשהם מסירים אותו מהתזונה שלהם. למרבה הפלא, חולה סכיזופרניה בלתי ניתן לטיפול ששהה במחלקה עם אבטחה גבוהה והחלים פלאים עם דיאטה נטולת גלוטן הפך לאלים ומופרע מאוד כאשר הגלוטן הוכנס מחדש. בשלב זה, הוא לא היה מסוגל או מעוניין לשוב אל הדיאטה נטולת הגלוטן שתציל אותו."

דברים אל מתחברים גם למה שד"ר נטשה כתבה בנוגע להפרעות אכילה, שם היא מתארת איך מחסור תזונתי וחוסר איזון במערכת העיכול גורמים להשתוקקות למזונות המזיקים שמהווים בעצמם חלק משמעותי מהגורם לבעיה הראשונית.

סיכום

"הראינו שאצל כולנו הלחם הופך את דופן המעי לחדיר יותר, ומעודד מעבר של רעלים וחלקיקי מזון לא מעוכלים למקומות בהם הם יכולים לטרגר את מערכת החיסון. הראינו שאצל כולנו העיכול של דגנים ומוצרי חלב מייצרים תרכובות דמויות אופיואידים, ושאלה גורמים לשיבוש נפשי אם הם מגיעים למוח."

"הראיות הללו מעוררות את השאלה מדוע לא כולנו מפתחים תסמינים פסיכוטיים בתזונה של ​​לחם וחלב. תשובה אחת הגיונית היא שהאנשים שבסופו של דבר סובלים מהתסמינים האלה עלולים לשאת "פגם חיסוני" כך שברגע שנכנסים לדם אקסורפינים, הם מושכים יותר מדי תשומת לב מהמערכת החיסונית או מתחמקים לגמרי מזיהוי. הנוגדנים שהתקבלו (באופציה הראשונה) או האקסורפינים עצמם (באופציה השניה) מקבלים גישה למוח. הם יגיעו אליו מזרם הדם, ישירות או דרך נוזל השדרה, באמצעות המעבר דרך מחסומים פגומים. רעיון נוסף הוא שהפגם הגנטי הוא לא במערכת החיסון, אלא באנזימים המעורבים בפירוק האקסורפינים במעי או בדם."  

אני רוצה להציע את התשובות שלי לגבי השאלה שנשאלה כאן – מדוע לא כולנו מפתחים תסמינים פסיכוטיים מהמזונות הללו:

1. האנשים שמגיבים בתסמינים פסיכוטיים הם אנשים שמראש נולדים במצב פגיע יותר, הן מבחינת מערכת העיכול והחיסון (רוב מערכת החיסון נמצאת במערכת העיכול) והן מבחינת המוח. כאשר נקודת ההתחלה שלנו היא מינוס, אנו מראש נהיה בפגיעות גדולה יותר. ההגדרה של המחברים – "פגם חיסוני" – עשויה לתאר את מה שאני אומרת כאן, אך לדעתי היא בעייתית, מכיוון שלא בטוח שמה שנחשב "פגם חיסוני" הוא משהו שניתן יהיה לראות או לאבחן על פי ההגדרות הקונבנציונליות של היום, בכך הגדרה זו מצמצמת לנו את נקודת המבט. לעומת זאת, איסוף נתונים מגוון יכול לעזור לנו להבין טיפוסים שעשויים להיות מועדים לפורענות. מה שד"ר נטשה קמפבל-מקברייד מכנה "אנשי/ילדי גאפס" לדוגמה, יכול להוות בסיס להבנה מי הם האנשים שלהם יש סיכוי גדול יותר לתגובות פסיכוטיות ממזון. אצל אנשי גאפס בדרך כלל לפחות אחד ההורים הוא בעל פלורת מעי לא תקינה, וקיימות נסיבות נוספות המאפיינות את האנשים/הילדים הללו.
   
2. אם נמשיך את הגישה של ד"ר נטשה קמפבל-מקברייד: ישנו אוסף של נסיבות שיכולות להגביר את הסיכוי לתגובות פסיכוטיות (או להפיכה של אדם ל"טיפוס גאפס") ולא בהכרח סיבה אחת ספציפית. הגוף שלנו מאוד מתוחכם והוא בדרך כלל פועל באופן כזה שהוא מתמודד עם מקסימום הנזקים שאנו גורמים לו עד שהוא כבר לא יכול, ואז הוא צועק אלינו 'הצילו' דרך מגוון סימפטומים. אם אדם חווה גורמי סטרס פיזיים ונפשיים ממגוון כיוונים בו זמנית, אז סביר להניח שזה מעמיס יותר על המערכת שלו ויגדיל את הסיכוי שלה לקריסה או ליצירת סימפטומים קשים יותר מאשר לו היה מופעל עליה פחות סטרס. תארו לכם שהגוף צריך להתמודד עם מינונים שונים של תזונה לקויה, עיכול לא תקין, שינה מופרעת, לחצים נפשיים, אנטיביוטיקות, חיסונים, תרופות, רמת דלקת בגוף, חוסר תנועה, מים מזוהמים, אוויר לא נקי, הדברה, קוסמטיקה רעילה, רעילות בביגוד, חלקיקי פלסטיק במזון, עובש במבנים, קרינה, גנטיקה, טראומות ילדות, אלכוהול ועוד אינספור גורמי סטרס פיזיים ונפשיים. אי אפשר שלא לקחת בחשבון את כל הגורמים הללו כאשר אנו מנסים להבין אילו אנשים הם יותר מועדים לפורענות ואילו פחות.
   
3. נקודה אחרונה שאציין היא סוג של ערעור על מה שנראה לנו שאנו יודעים על תסמינים פסיכוטיים – מי אמר שאנשים לא חווים תסמינים פסיכוטיים מבלי לדעת על כך? מי אמר שרק מי שמגיע לרופא סובל מתסמינים או שמי שסובל מאותם תסמינים אבל באופן קל, לא חווה זאת בגלל המזון שהוא אוכל? חשוב לזכור שכאשר אנו מדברים על תסמינים פסיכוטיים אנו לא בהכרח מדברים על דברים שאנשים "רגילים" לא חווים, פעמים רבות מדובר על הבדלים בעוצמה ולא בהכרח בעצם קיום הסימפטום. למשל, אנשים רבים חווים רמה מסוימת של מחשבות חוזרניות או כפייתיות, אפילו ברמה שקשה להם להרדם. האם מעולם לא קרה לכם שברגע שנשכבתם במיטה המוח שלכם התחיל לטחון סיפורים מהיום שעבר או תוכניות לגבי היום שמחכה לכם למחרת? והאם אנשים "רגילים" לא חווים רמות מסוימות של חרדה או פרנויה? למשל, הפחד לצעוד לבד בלילה או הפחד מאנסים ורוצחים אלה פחדים הגיוניים ונורמלים שאנשים רבים חווים, אלא שהם לא נחשבים "מצב פסיכוטי" אם הם לא עולים על רמה מסוימת. מה שאני מציעה כאן זה את האפשרות שגם אנשים "נורמלים" עשויים למעשה לחוות תסמינים פסיכוטיים, פשוט בקטנה. והם לא ידעו האם מזון מסוים קשור לחוויות הללו עד שהם לא ינסו להוריד אותו מהתפריט ואולי גם יבדקו את מצב מערכת העיכול והמעי הדליף שאולי יש להם.
   

"למרות שחיטה גורמת להם נזק חמור, רוב האנשים עם מחלת הצליאק לא מודעים שהם חולים במחלה ואין לנו בדיקה זמינה כרגע שיכולה לחשוף באופן סופי אם אנחנו רגישי יתר לחיטה. עם זאת, הראיות לגבי כך שרגישות יתר כזו עלולה להביא איתה הפרעות נפשיות כמו סכיזופרניה, הפרעה דו קוטבית, דיכאון, חרדה ואוטיזם, הולכות וגדלות. חולים שהוכחו כרגישי יתר השתפרו באופן משמעותי או אפילו נרפאו לחלוטין מהתסמינים הנפשיים שלהם עם תזונה נטולת דגנים מכילי גלוטן וחלב. עבור כל האחרים, למרות בדיקות הרגישות לחיטה, אנו דוגלים בניסיון להסיר דגנים מכילי גלוטן ומוצרי חלב או לפחות גלוטן וקזאין, ולפחות למטרות אבחוניות. שלא כמו עם טיפולים תרופתיים, לא היו דיווחים על תופעות לוואי מזיקות. למעשה, בניגוד לדעה הרווחת, דגנים מלאים מדורגים במקום האחרון בצפיפות התזונתית בקרב קבוצות המזון, הם צפופים בחומרים מזינים רק במצבם הגולמי והבלתי אכיל. לפיכך, החלפת דגנים בירקות, פירות ואגוזים, בשר ופירות ים למעשה מגדילה את תכולת הוויטמינים והמינרלים בתזונה."

וכך מסתיים החיבור שלהם:

"הלחם אינו לבד. כמו הלחם, גם מוצרי מזון אחרים, כגון חלב, אורז ותירס, משחררים אקסורפינים במהלך העיכול. חיטה, אורז ותירס הם המרכיבים העיקריים של למעלה מ-4 מיליארד אנשים. חומר פופולרי נוסף – סוכר – בולט ברבים ממוצרי הסופרמרקטים שלנו וחבוי בתוך מספר עצום של מוצרים אחרים. למרות שהוא אינו מקור לאקסורפינים, הסוכר מעורר שחרור של אנדורפינים ויכול לגרום – עם שינויים נוירו-פיזיולוגיים הקשורים בהתמכרות – להשתוקקות חזקה, בולמוס וקשיי גמילה.

פסיכולוגים ופסיכיאטרים בדרך כלל מקדישים תשומת לב רבה להרגלי האכילה החריגים של המטופלים שלהם, ייתכן שהם ירצו לפקוח עין גם על הרגלי האכילה הרגילים שלהם."

איננו צריכים לסבול מהפרעות אכילה או חריגות הממוקדת ספציפית בנושא המזון כדי לחוות השפעות מזיקות מהמזון המאוד "נורמטיבי" שלנו. אם אתם סובלים מבעיות שלא הצלחתם עדיין לפתור, בייחוד אם מדובר בקשיי נפש – אולי שווה לכם לקחת את המסקנה של מחברי המאמר ולבדוק מה יקרה אם תורידו דגנים מהתפריט.