בכל השנים האחרונות אני תוהה רבות האם זה נכון שפחמימות, סוכרים, עמילנים, דגנים, גלוקוז או פרוקטוז וכו' – אכן משמינים. עם כל הכבוד למומחים – המציאות פעמים רבות מראה אחרת.
לדוגמה, פירותנים הם בדרך כלל רזים מאוד למרות שהם אוכלים המון פרוקטוז וסוכר פירות בכללי.
טבעונים, שחיים על תזונה מבוססת פחמימות – לא כולם שמנים.
קיימים הרבה אנשים רזים בעולם, בכל הגילאים, שאוכלים הרבה פחמימות ואפילו ג'אנק פוד.
אני עצמי הייתי רזה גם בתקופות שאכלתי כל יום לחם וכד'. רק היום, בפעם הראשונה בחיי, התחלתי להשמין באופן רציני יותר.
כמובן שיש גורמים נוספים שהם חלק מהתמונה, כמו המצב המטבולי של האדם, מצב מערכת העיכול, רמת המחסור התזונתי, רמות הסטרס, אכילה רגשית ועוד, אבל אז זה בעצם אומר שהסיבה שאנשים משמינים היא לא מזון ספציפי, אלא סיבות אחרות.
כלומר, לא ניתן לטעון שפחמימה משמינה בהגדרה, המציאות פשוט סותרת את זה. כנ"ל לגבי מזונות אחרים, כולל כאלה שנחשבים מזון אנבולי (בונה) כמו מוצרי חלב. העובדה היא שיש אנשים רבים שאוכלים שפע מוצרי חלב והם רזים. זה יהיה נכון לכל מזון בעולם.
מה שאני אומרת למעשה זה שקיימות לדעתי המון הטעיות בעולם התזונה שמתבססות על ראיה סלקטיבית ולא אובייקטיבית של המציאות. עניין ה"פחמימה משמינה" זו רק דוגמה אחת.
ההכרזות הללו הן למעשה אמונות, לא עובדות. אני מרגישה שבמשך 4 השנים מאז שאני לא טבעונית אספתי אינספור אמונות חדשות לגבי תזונה. אמונות ולא עובדות. לדעתי האישית האמונות הללו עשויות לעמוד גם מאחורי הסיבות להשמנה ודברים נוספים. אני לא אומרת שאין סיבות פיזיולוגיות להשמנה, אלא שלתודעה שלנו עצמה יש השפעה על הפיזיולוגיה שלנו ושהדמוניזציה של מזון מסוים לא רק שאינה תואמת את המציאות, אל שהיא עצמה יוצרת בנו דפוס פסיכולוגי שמשפיע על האופן בו נאכל והאופן בו גופנו יתפקד עם אותו מזון, וזה מבלי לדבר על אמונות אחרות הקשורות למראה או לבריאות שלנו שאינן קשורות ישירות לתזונה.
מה שאני רוצה להביא בפוסט הזה זה:
- הטלת ספק ויכולת לראות את המציאות באופן יותר אובייקטיבי
- הצעה לאפשרות שהאמונות והתפיסות שלנו משפיעות על אופן האכילה ואופן תפקוד הגוף ברמה הפיזיולוגית.
אם הנטייה הטבעית שלכם היא ישר לבטל את דבריי, אני רק אציין משהו אחד שכן ידוע לנו כבר ברמה המדעית:
המחשבות, הרגשות והפרשנות שלנו למציאות מפעילים באופן ישיר את המערכת ההורמונלית והעצבית שלנו, זה כולל כמובן את מערכת העיכול והחיסון. דבר זה כבר ידוע לנו ואני אתן דוגמה ברורה ביותר:
כאשר אנו מאמינים שאנו בסיטואציה מאיימת, בין אם היא אמיתית או לא, הגוף שלנו מפריש מידית הורמוני סטרס וכו'. הגוף כולו למעשה עובר התמרות מידיות והתאמות למצב החדש.
מה שאני מציעה זה להתחיל לראות את התמונה הרחבה יותר, מכיוון שהעיקרון הזה פועל כל הזמן, לא רק בזמן של איום קיצוני. אם אני מאמינה שמזון מסוים יגרום לי להשמין, או אם אני נכנסת לסטרס מעצם האכילה שלו, או אפילו אם אני מדמיינת את עצמי שמנה בעקבות אכילתו – אני מעבירה מסר מאוד מסוים לגוף שלי והגוף שלי יגיב בהתאם.
אם אני רואה נמר רעב מולי או מדמיינת בצורה בהירה וחזקה שאני פוגשת נמר רעב – בשני המצבים הגוף יפריש הורמונים מסוימים כתגובה. למה שזה יהיה שונה עם כל מחשבה אחרת? מי אמר שזה שונה? והאם יכול להיות שכל הלמידה התזונתית עלולה למעשה להשתיל לנו אמונות ורעיונות שאינם בהכרח משקפים ברירת מחדל במציאות אבל הם יתגשמו בגלל שאנו בחרנו להאמין בהם?
פה חשוב לי להדגיש(!) שאני לא אומרת שלא קיימים חוקים פיזיולוגיים שעל בסיסם הגוף עובד, אלא שלדעתי האישית החוקים הללו הם מאוד מעטים, ולמעשה אם נתבונן באופן אובייקטיבי באמת אנחנו נגלה ש-90% מהמידע התזונתי הוא לא באמת עובדה אובייקטיבית ומוחלטת שקיימת במציאות, אלא אוסף של הרבה אמונות, דעות, הנחות ואפילו משאלות של אנשים ואנשי מקצוע שפעמים רבות מתעלמים מחלקים מסוימים בתמונה שלא מתיישבים להם טוב עם האמונות שלהם. אנחנו נוכל לראות זאת בבהירות אם נקפיד לבחון את הדברים אל מול מה שאנו רואים ויודעים במציאות. אני גם חושבת שזה יכול לעזור לנו לזהות חוקים מהם אנו מעדיפים להתעלם.