פעם ראשונה שעשיתי קקי עם רגליים על שרפרף כמעט שקעתי לתוך האסלה.
פעם שניה כבר הרחקתי קצת את השרפרף אבל הרגשתי מעוותת ביותר, בזמן שישבתי כפופה לכיוון ירכיי כשראשי מציץ מעלה, כאילו אני טובעת אל תוך עצמי.
פעם שלישית כבר החזרתי את השרפרף למזווה שבמטבח והחלטתי ששם מקומו.
אחרי שבוע של קקי רגיל (כלומר בישיבה על האסלה ללא שרפרף), החלטתי לנסות שוב והפעם לא להתייאש בכזו מהירות. שנים שאני רוצה להוסיף שרפרף לחוויית הקקי שלי, כל כך מהר אני מתייאשת?
אז החזרתי אותו, רק שהפעם השקעתי יותר.
עשיתי ניסיונות ובדקתי מה המרחק המדוייק שנכון לי. התוצאה היתה רחוק יותר, כך שרק קצות בהונותיי מונחות על קצה השרפרף שקרוב אליי, ואני כפופה לכיוון רגליי, נשענת עם פלג גופי העליון על הברכיים.
התוצאה המשמעותית יותר והצפויה מראש היתה זו:
אגן יותר פתוח, פחות מאמץ שרירי, התרוקנות יותר קלה, מהירה ומלאה. פחות היחלשות של רצפת האגן לטווח ארוך.
אחרי שבוע כזה, התיישבתי פעם אחת ללא השרפרף והזדעזעתי. פתאום יכולתי להרגיש עד כמה בישיבה רגילה רצפת האגן סגורה! איזה עוול אנחנו עושים לעצמנו עם כל המצאות הקידמה האלו. כאילו, יש דברים שהם סבבה לגמרי, אבל יש דברים שהם פשוט מזיקים לנו.
כל זה לא היה חדש לי, זו פשוט פעם ראשונה שהרגשתי את זה כל כך ברור על עצמי.
אנו מזיקים לאזור רצפת האגן שלנו בהרבה דרכים. נשים יולדות בתנוחה לא טובה שהקשר בינה ובין הרצון הטבעי של הגוף זה נוחות הרופאים והאחיות בלבד (שזה אכן חשוב אבל פחות).
אנחנו מבלים רוב הזמן בישיבה, מאבדים את טווח התנועה בירך, תורמים להחלשה ולצבירת מתחים באזור האגן.
אנחנו יושבים בשירותים בתנוחה "עצלנית", כזו שתהיה לנו קלה לישיבה וקימה, אבל מאלצת אותנו להוציא את הצרכים תוך התנגדות מוגברת לשרירי רצפת האגן שסוגרים על האזור. מה שתורם למאמץ יתר, היחלשות שרירית לטווח ארוך ופגיעה באיכות חיינו אפילו מבלי שנדע (כמה זמן אתם מבלים בשירותים?).
פה אני אזכיר לכם את מה שידוע וכתבתי עליו כבר בעבר: יש הרבה מאוד דברים שלוקחים תפקיד בקקי טוב, אני רק בוחרת להאיר זרקור כרגע על משהו אחד מסויים.
אז לכו תקנו שרפרף ואל תוותרו בקלות, מתרגלים להכל, ואחרי חודש לא תרצו לחזור אחורה.
ואם אתן נשים – השרפרף משמעותי מאוד לריקון הוסת, במיוחד אם אתן מנסות שיטות טבעיות לריקון.
ונסיים בברכת קקי שמח וקליל לכולנו 💩🦋
