שבוע ראשון עם כדורים

שבוע ראשון עם כדורים נוגדי חרדה/דיכאון מסוג Escitalopram.
מינון התחלתי – חצי כדור ביום, אחרי כמה ימים ירידה לרבע כדור. אותן התופעות אבל חלש יותר, לפחות יכולה לכתוב פוסטים
תופעות שליליות:
חוסר חשק לכלום, עייפות תמידית, רצון לישון כל הזמן. חוסר תיאבון, חוסר תשוקה, חוסר חיים, תנועה איטית. סחרחורות, בחילות קלות, ניצנים של כאבי ראש, קצת עצירות, יובש בפה. האוכל נטול טעם, הפרחים נטולי ריח, העולם נטול צבע, כלום לא מעניין, מתקשה לתקשר עם אנשים בחוץ, לא יכולה לשיר, אין כוח לאסוף את התודעה והגוף בשביל השירה או כלום. לא ממציאה כלום, לא מנגינה, לא מילים, לא מתכון, לא עיצוב של שמלות שאני חולמת עליהן לפעמים, לא יוצרת כלום, אפילו לא מתחשק להדביק מדבקות במחברת קסם. לא צוחקת, לא כי אני עצובה אלא כי כלום לא מעניין. לא רוצה לזוז, קמה עייפה גם אחרי השינה, לא מרגישה טוב אחרי פעילות גופנית כמו בדרך כלל (בהתחלה עוד מצליחה ללכת למכון כושר, עכשיו לא, למרות ההורדה במינון). לא יכולה לבצע פעולות יומיומיות כמו לבשל, לנקות וכד'. הפרשות לא רגילות מהנרתיק ואז יובש, תחושה מופחתת בנרתיק ובמקביל עוררות תמידית מציקה באזור (תופעה עצבית מוכרת לי היטב שהכדור מאוד חיזק ועליה אכתוב בפוסט אחר). מתנהלת כמו סוג של זומבי, שוכבת במיטה או על הספה מול הטלוויזיה ומזפזפת בין טלוויזיה לפייסבוק בטלפון. הרגיעה מגיעה בצורה של אפתיה ואדישות. לא עושה מדיטציה.
בערב הבמה הפתוחה לא מסוגלת לשיר או לעלות בכלל, אבל גם החשק לעלות הרבה פחות קיים.
תופעות חיוביות:
לילה ראשון ישנה 5 שעות רצוף(!), גם בשני, בשלישי ישנה עד הבוקר(!!) וכך זה נמשך בשאר הלילות. במהלך הלילה השרירים רפויים, העיניים לא לוחצות, הלסת לא מתכווצת, הגרון לא נחנק ואין מציצה פנימית של החיך במהלך השינה, מתעוררת ללא כאבים. אין כמעט מחשבות ולכן אין מראות מפחידים בראש, אין פחדים ומתח בתוך הבית, בחוץ יש פחות מהרגיל. אין גזים כתוצאה ממתח, אין אכילה רגשית.
התקווה:
שתופעות הלוואי יחלשו, ממשיכה בינתיים על רבע כדור.
ההרגשה:
אני מתגעגעת לעצמי הרגיל שלי. העצמי החי, הסוער, היצירתי, התשוקתי… אותו 'אני' שהוא גם חרדתי, מאני וחסר שקט.
זהו לעכשיו.
פסיפלורה זה מרגיע, סתם שתדעו.