תמלול ותרגום (מקוצר מעט) של ראיון ביוטיוב עם עבריין מין מורשע בשם טוני.
מתוך ערוץ היוטיוב: Soft White Underbelly
מראיין: מארק.
מארק: טוני, איפה גדלת? מאיפה אתה במקור?
טוני: סרסוטה, פלורידה.
מארק: ספרי לי על המשפחה שלך, גדלת עם שני ההורים?
טוני: כן. ההורים שלי עסקו בתחום הבידור. אבי מפולין ואמי הונגרית. אבי עבד בקרקס בתור מאלף דובים ואימי הייתה דוגמנית בינלאומית וגם הפיקה מופעי קרקס בסגנון לאס וגאס. אז גדלתי עמוק בתחום הבידור, כאן באמריקה ומחוצה לה.
מארק: ואיך היית מתאר את ילדותך?
טוני: היא היתה מדהימה, כשזה הגיע למשפחה, סביבה, חברים. כן הייתה לי בעיה להיות הומו בגלוי, זה היה בשנות השבעים, זו הייתה קצת בעיה, אבל בתחום הבידור זה הרבה יותר מקובל. אז זה הסתדר.
הייתי ילד מרוצה ומאושר. אני לא יכול להגיד שום דבר שלילי על ילדותי. הייתה לי ההזדמנות לראות תרבות, הרווחתי חינוך מדהים, עולמי, כזה שמאוד פתוח לקבל את כולם, דת, אמונה, גזע, הומוסקסואליות, מה שלא יהיה. היינו פתוחים לכל דבר, במשפחה ובבית שלנו וזה היה משמעותי.
מדי פעם היו בעיות.. משהו שהדחקתי במשך עשרות שנים והיה מאוד מעניין להבין.. הייתה העובדה שבגיל 12 חוויתי הטרדה ממכר של המשפחה, שלקחה אותי למקום אפל יותר. באותה תקופה, בהיותי הומו, הייתי במחשבה שזה בסדר, בגלל שנראיתי צעיר, נראיתי כמו ילדה קטנה, התנהגתי כמו ילדה קטנה.. והאדם הזה ניצל את זה. הוא שיחק את כל העניין הזה של הנסיכה הקטנה.. וזה לקח לי הרבה שנים… חסמתי את זה בתודעתי ואני עדיין לא זוכר הרבה מהפרטים, אבל זוכר מספיק כדי שזה ישנה אותי בצורה מסוימת. הייתי במקום אכפתי ואוהב. והחיבה שרציתי להראות לאחרים היתה חזקה אפילו יותר, כי הייתה תמימות, שנלקחה באותו זמן.
ובכל זאת.. אפילו שגדלתי, ועדיין עכשיו, כשאני כמעט בן 50, עדיין יש לי לב ונשמה של נקבה, אז אני דואג ואוהב את כולם. אני רוצה לעשות הכל טוב יותר עבור כולם. אני כמו אמא תרנגולת, כמו אח גדול או אחות גדולה, אתה יודע.. כמו אמא, סנדק, אני באמת מנסה להיות.
במעגל שאני נמצא בו עכשיו של עברייני מין, משהו ששמתי לב אצל רובם הוא שאין להם תמיכה, אין להם משפחה שתאהב ותחבק אותם. ולפעמים משפחה היא מה שאנחנו יוצרים.
למדתי את זה בעולם ההומואים אני מניח.. כי מלכות דראג עושות את זה. יש להן את הבתים שבהם יש אם בית שתקלוט הומואים מתחת לכנפיה ותעזור להם להבין את החיים, לראות אותם בחיוביות.
בגלל האהבה והטיפוח שאני גדלתי עליהם וקיבלתי מכל משפחת הקרקס שלי, הדודות והדודים שלי בקרקס, משפחתי, המשפחה המורחבת בעולם הבידור.. זה הולך מעבר לכל דבר, אפילו מעבר ליבשות, בגלל זה עדיין יש לי את הרצון והצורך לעזור לאחרים.
והטעות שעשיתי.. אני לא אצדיק את מה שעשיתי, אכן נגעתי בילד בן שתים עשרה בצורה לא הולמת וזה לעולם לא יהיה מוצדק, אני לא אקבל את זה שזה בגלל משהו שקרה לי בעבר, אנחנו מקבלים בעצמנו את ההחלטות שלנו לגבי מה אנחנו הולכים לעשות. הלב שלי תמיד ישאר שבור בשל העובדה שפגעתי בילד והשפעתי עליו.
מה שעברתי כשהייתי בן 12 היה הרסני, כי שם, זה היה כל המכלול של מפגש מיני.
אין לי הסבר מה קרה ולמה, בלילה שבו אני פגעתי. ניסיתי לחפור לעומק, במשך שנים רבות. זה היה עניין של שניות, זה לא לקח הרבה זמן, זה לא היה מתוכנן מראש. זה היה לפרק זמן קצר, ממש שניות. ואפילו הלך הרוח.. לא היה במטרה לגעת בילד. אני אוהב גברים. אני אוהב גברים שעירים. זה מה שאהבתי מאז שהייתי צעיר. זה לא התאים לקריטריונים שלי, לאינטרסים המיניים שלי.
אני מלא חרטה, אני הרוס. פגעתי במישהו. ולמישהו כמוני שרוצה רק לעזור לאחרים ולהביא חיוביות.. לקח לי הרבה זמן לסלוח לעצמי ואני עדיין עובד על זה.
בתחום הבידור, היה לי מזל. הפקתי תוכניות, הייתי בדרן, זמר, שיחקתי מספר דמויות שונות, זכר ונקבה, עיצבתי תלבושות, עשיתי כוריאוגרפיות.. ובעולם הזה של תחום הבידור, קל ללכת לאיבוד בקסם של כל זה, אבל המטרה של כל מה שאי פעם ניסיתי לעשות הייתה לגרום לאנשים לשכוח את הצרות שלהם לזמן מה, גם אם זה רק לאותה שעה וחצי או שעתיים, כשהם באים לראות את ההופעה.
ועכשיו נאלצתי למצוא את עצמי שוב, כי פגעתי בילד. כי למרות שזה היה שניות – זה ימשך כל החיים.
אני יודע שמה שקרה לי נמשך לפרק זמן קצר, אני מניח.. אבל זה קרה וזה השפיע על התפיסה שלי בנוגע לאהבה. אני מאמין גדול. מעולם לא האמנתי בסטוץ של לילה אחד. אני מעדיף את הרעיון של אהבה, חמלה, רומנטיקה, מאוד דור ישן כזה..
אם יכולתי עכשיו לבקש ממנו סליחה מכל הלב, מכל הלב, אני מצטער.
אני מקווה שעם טיפול, מצבך יוכל להשתפר. אני מקווה שתעבור את זה.
אני לא מפלצת.
רבים מאיתנו שחיים עם התואר עבריין מין, אנחנו לא מפלצות.
אני לא מאמין שאף אחד מאיתנו הוא כזה, אבל יש כמה אנשים שהם באמת חולים, הם לא יכולים לשלוט במה שהם עושים. ויש אחרים שבאמת עושים טעויות ולעולם לא יפגעו שוב.
יש אחרים שלמרבה הצער נקלעים למקום הזה של רומיאו יוליה. בסיטואציה מהסוג, שניהם היו קטינים כשהם התחילו מערכת יחסים ואז הילד או הילדה הפכו לבני 18 כשהשני עדיין היה מתחת לגיל וזה הופך לבעיה עבור הורים רבים, אז ננקטים הליכים משפטיים.
ויש הרבה אנשים כאן במצב הזה שגרים בפארק הזה (נ"ע: מקום מגורים המוקצה לאנשים עם רקע כזה). יש אחרים שנמצאים כאן בעקבות מבצעי העוקץ באינטרנט (נ"ע: מבצעים משטרתיים בהם נתפסו אנשים שהתעניינו בקטינים אך לא ביצעו פגיעה פיזית ממשית בקטין) ואם חיפשת משהו כזה באינטרנט.. אני לא חושב שכדאי לך.
זה השלילי. אם אתה צריך טיפול, לך לטיפול, אבל תודה במי שאתה ובמצב שלך.
אני הרבה כאן בדמות ה"אמא החביבה" אז אני שומע הרבה מהסיפורים, ואני אוהב את העובדה שחלקם ישרים מספיק כדי להודות שהם צריכים עזרה. וטיפול עוזר להם כאשר זה המטפל הנכון ואם הם עובדים על הנושא הנכון. לא לכולם יש את אותה "חותמת" עליהם, אם אתה עבריין מין אתה לא צריך לקבל את אותו טיפול כמו אם אתה אנס, או אם אתה מתעלל או אם אתה מתעסק בפורנוגרפיה, יש לזה רמות שונות.
וזה משהו שכל כך חשוב שאנשים יבינו.
לא כולנו אותו דבר, אבל מתחת לכל זה, אנחנו עדיין בני אדם וכולנו חשובים.
מארק: מה החרטה הכי גדולה שלך?
טוני: החרטה הכי גדולה שלי היא שכאשר חיי האישיים והחיים המקצועיים שלי התגלגלו לכיוונים מנוגדים ומטורפים – לא עצרתי את עצמי, לא לקחתי דקה כדי לאסוף הכל ולבצע בדיקה. הרשיתי לעצמי ללכת למקום חשוך, למקום שהוא לא בנורמה. בגלל זה אני עדיין נלחם בזה בתוכי, מנסה להבין למה הרשיתי לעצמי להגיע לשם. למה שאבצע, אפילו למיקרו-שנייה, נגיעה לא הולמת במישהו שבקושי הכרתי ושלנצח אתחרט עליה.
אני אנסה ללמוד, אני אנסה לקבל ולהבין, אני לאט לאט עובד על זה, וזה תמיד יהיה לי עבודה.. אני חושב שזה נכון לכולם, אבל החרטה שלי היא שאני פגעתי בילד בלי כוונה.
לא היה בזה סיפוק, לא הייתה סיבה בשבילי לעשות את זה, זו לא הייתה לי תשוקה.
זו הייתה טעות כנה בה אפשרתי לתודעה שלי ללכת למקום רע, למקום חשוך, ושמתי את עצמי ומישהו אחר במצב נורא מאוד. שום דבר לא יהפוך את זה לבסדר.
כשאני חושב על מה שקרה לי (נ"ע: מדבר על הפגיעה המינית שהוא עבר) ועל פרטים מסוימים, הוא ניסה לגרום לזה להיות חיבתי ואדיב, ובכל זאת הוא עבר את הגבול.
גם כשאנחנו ממשיכים בחיים.. זה עדיין במוח שלך. בין אם אתה מסתכל על זה כחיובי או פוגע, מה שלא יהיה, זה עדיין שם. זה זיכרון שלא עוזב אותך. ובתור אדם שעשה את הטעות הזו ופגע במישהו אחר, זה אותו דבר, ואין זה משנה כמה עזרה ארצה לתת לאחרים, ותמיד הייתי כזה שרוצה לעזור, עדיין בתוכי אני זוכר את זה שפגעתי במישהו.
מארק: האם אתה מרגיש שאם מה שקרה לך כילד בגיל 12 לא היה קורה, אז אולי לא היית עושה את מה שעשית?
טוני: אני עדיין באוויר לגבי זה.. אני לא יודע. כי אני מכיר כמה אנשים שלא עברו שום התעללות בחייהם וחיו חיים טובים למדי ובכל זאת הם פגעו, אז לא הייתה סיבה מהעבר שהיוותה בסיס לפגיעה.
האם זה אפשרי? (נ"ע: שישנו קשר בין פגיעה מהעבר לכך שהאדם יפגע בעתיד) – כן.
עוד לא ראיתי מספיק מחקרים על כך וגם לא הצלחתי למצוא את התשובה לזה בתוכי.
אני לא מאמין בהטלת האשמה על אחרים.
אני עשיתי את המעשה, אני עשיתי את הטעות.
אני לא שתיין גדול. עברתי כמה תקופות בחיי שבהן שתיתי אלכוהול לפעמים בצורה מוגזמת, אבל זה היה ממש מספר מועט של פעמים, ואני חושב שבמצב הספציפי שלי זה (נ"ע: האלכוהול) אולי שיחק תפקיד. היה צורך במעט מאוד אלכוהול כדי שאשתכר, אני מאמין שאלכוהול כן שיחק תפקיד בזה כי לא הייתי אחד ששותה על בסיס קבוע. גם עכשיו אני לא שותה. שתיתי מעט מאוד אלכוהול פה ושם בשנים האחרונות.
זה היה להיות במקום חשוך. כשהעולם שלך יוצא מכלל שליטה, בחיים אישיים, אמא שהלכה לעולמה, בעיות בריאותיות סביב עצמך ואנשים אחרים, ואז אתה מרשה לעצמך לקחת "סם מדכא" שהוא אלכוהול, זה גורם לך לעשות דברים שבדרך כלל לא היית עושה.
אז אני חושב שזה השילוב של כל הדברים האלה שגרמו יחד לאותו הדבר לקרות באותו הלילה.
ואולי זה מה שקרה לי גם כצעיר.. תראה, בשבילי, זו לא הייתה חוויה טראומטית בהכרח, כי כן התייחסו אליי כמו לנסיכה קטנה, הכל היה כל כך "יפה", כאילו שככה אמור להיות כל הקטע עם "נסיך האגדות"… ואז הגיע כאב, והיה כאב. ואת זה אני כן זוכר.
אז.. אני לא יכול להגיד שהם הולכים יד ביד (נ"ע: הפגיעה שהוא עבר והפגיעה שהוא גרם), אולי בשביל אחרים זה כך, אבל מבחינתי אני לא חושב שאני יכול להגיד שהם הולכים יד ביד.
אני כן חושב, כמו שאמרתי, שהשילוב של עצב, המצב שבו העולם שלך יוצא מכלל שליטה, זה שהרשיתי לעצמי לשתות אלכוהול.. השילוב שיחק פה תפקיד, כי במצב נפשי נורמלי אין לי שום עניין להיות עם אף אחד שאינו גבר שעיר (נ"ע: נאמר עם צחוק) ובוגר לגמרי.
אז במקרה הספציפי שלי אתה לא יכול למצוא תירוצים למה שעשיתי, אתה צריך לקחת אחריות, אבל אני כן חושב ששילוב של כל הדברים האלה יחד הוביל למה שקרה בחיי ושינה את חיי לנצח. במובנים מסוימים, למשל במובן הרוחני והרגשי, השינויים הם אולי חיוביים, כי הפכתי יותר מבין, כלפי העולם ואנשים, אבל במובנים אחרים – זה סיוט.
מארק: איך המשפחה שלך הגיבה לזה?
טוני: אבא שלי, אירופאי מהדור הישן, היה מאוד מחבק. אלה שהכירו אותי ומכירים אותי היו מופתעים ובשוק, אבל הם גם היו מבינים, הם ידעו מי אני לפני שהכל קרה, הם הכירו באדם האכפתי והאוהב וגם בטעויות שעשיתי. היה לי מזל שרוב החברים ובני המשפחה "העלימו עין" מהטעות, ולמרות שהם קיבלו אותי ושהאהבה עדיין שם, זה לא מוריד מהטעות שעשיתי, היא עדיין בראש שלי.
מארק: באיזו תדירות היא מופיעה לך במחשבותיך?
טוני: מה שהביא אותי לכאן, לעצם היותי עבריין, משפיע עליי כל יום. אני חושב על זה מדי יום. אני מתפלל על זה ומנסה להמשיך ללמוד, לא רק בשביל עצמי, אלא גם להקשיב לאחרים, לקרוא ולעשות כמה שיותר מחקר, כדי להבין מה גורם לזה לקרות.
לא לכולם יש את כל התשובות בשבילי.
זה משהו שאני עושה, אני מתמודד עם כל יום. זה שובר לי את הלב.
מארק: מה השיעור הכי חשוב שלמדת?
טוני: השיעור הכי חשוב בכל זה – כאשר אתה מרגיש שהחיים שלך יוצאים מכלל שליטה, בקש עזרה, לפני שאתה תיקח את הדברים לרמה אחרת, בין אם זה התעללות, התאבדות או נהיגה תחת השפעה.
אם אתה מרגיש את עצמך יוצא מכלל שליטה, בכל דרך או צורה והחיים הם יותר ממה שאתה יכול להתמודד איתו – זה בסדר לבקש עזרה.
יש יותר מדי אנשים בעולם מכדי לצפות שלא יהיו בעיות או הזדקקות לעזרה.
ואני באמת מאמין שזו אחת הטעויות הכי גדולות.
עכשיו כששאלת, הטעות הכי גדולה שלי היא שלא ביקשתי עזרה לפני שזה הגיע כל כך רחוק.
אין שום דבר רע בלהודות שאתה מובס. לפעמים נראה שהעולם מביס אותנו, והמציאות היא שכשאתה מדבר עם מישהו ואתה מוציא את המילים החוצה, אתה מבין שאתה עדיין חזק, ואתה יכול להתגבר על הכל.
לבקש עזרה.
מארק: כמה זמן אתה בכיסא גלגלים?
טוני: שלוש שנים וחצי. יש לי בעיות בעמוד השדרה ובעיות לב ועוד מספר בעיות בריאותיות שמשנות את חיי, אבל אני עדיין כאן ואני נשאר חזק. אני נשאר חיובי. אני אמור לעבור ניתוחים שיגיעו בקרוב מאוד, עברתי ניתוח לב לפני חודשיים ואני בדרך לעבור ניתוח בעמוד השדרה, לאחר ניתוח לב נוסף שמתקרב. הניתוח בעמוד השדרה.. אולי לא אצליח ללכת בעקבותיו אבל זה יסיר את הכאב.
ואני פשוט נשאר חיובי, בין אם אני בגובה מטר שמונים (נ"ע: לא חישבתי במדויק) או רק מטר, יושב בכיסא.
אני אוהב את כולם, ואני רוצה להיות מקור עידוד לכל מי שאוכל לעזור להם להתגבר על הבעיות שלהם, ולהיות שם עבור אלה שזקוקים לעזרה.
מארק: בסדר טוני, תודה רבה על שדיברת איתי.
טוני: נהניתי מאוד.