אנחנו חשופים לתכנים המושתתים על פחד וחוסר אונים מכל הכיוונים. מה"ערים" ועד ה"עיוורים", לכולם יש בסיס תודעתי משותף שמאופיין באופן אירוני כמעט ברגשות מאוד דומים ואפילו זהים.
דוגמה אחת מתוך רבות היא הקצה של השיח על מזימותיהם של חבורת הסדר עולמי חדש עד לרמת האובססיה וההזיה לעומת הקצה של תקשורת המיינסטרים על שלל קשקושיה והזיותיה שלה.
זו דוגמה שבעיניי משקפת איך שני קצוות מנוגדים כביכול הרבה פעמים מביאים אותנו לתוצאה דומה ברמה התודעתית ומשאירים אותנו בתוך הלופ האנושי שחי במושגים של מאבק.
שני הקצוות מסיתים אותנו מהדבר היחיד שבאמת יש לנו עליו שליטה ויכול ליצור שינוי עמוק שישנה את חווית החיים שלנו מקצה לקצה – התמקדות בבריאת המציאות האישית שלנו, זו שבסופו של דבר גם יוצרת את המציאות הקולקטיבית בה נחיה.
עשור של אקטיביזם לימד אותי המון, ורק עכשיו כשאני כבר תקופה אחרי ההחלטה שלי להפסיק את האקטיביזם בכל נושא חברתי, אני מתחילה להבין יותר לעומק את הדפוסים שלקחתי בהם חלק כל כך הרבה זמן ושיצרו לי את המציאות שחוויתי.
חיים רבים עוד לפניי ואני מתכוונת לחיות אותם באופן הכי בריא, שמח, מספק, מענג ומופלא. זוהי החלטה מודעת של בורא שהפך מודע לעצמו. אני שולפת את עצמי החוצה מהלופ של תודעת המאבק מכיוון שאני מבינה היום שאני לא חייבת להיות בו, ואני יוצרת לעצמי באופן מודע "לופ" מסוג חדש שנעים לי הרבה יותר ומשרת את המטרות אותן אני רוצה להשיג.
אני משתמשת היום באופן הרבה יותר מודע במושכות שהיו בידיי מאז ומתמיד.
מה התכנון שלכם להמשך החיים?
בין אם אלה הדקות הקרובות או השנים הרחוקות יותר שמחכות לנו, אני חושבת שאם נתבונן בכנות אחורה – 5 דקות אחורה או שנים אחורה – אנחנו נוכל לזהות את היד המכוונת של… עצמנו 🙂