נשימה וגמישות

כל ביקורת עם תדר שלילי שאני מקבלת מחזקת את ההרגשה הפנימית שלי שעליי להמשיך להקשיב לעצמי ורק לעצמי. כמובן אני שמחה על מתנות חכמות שהיקום מזמן לי ושדרכן אני יכולה להעשיר את עצמי בידע, אך בסופו של דבר את האמת שלי, ואין זה משנה באיזה נושא מדובר, אמצא רק בתוך עצמי.
כרגע הגוף שלי מקבל הכי טוב חלק מסוגי החלבון מהחי (בעיקר ביצים ועוף), פירות וירקות, לפעמים קצת אגוזים. במשך השנים האחרונות סבלתי מכל כך הרבה תסמינים ותמיד השלכתי הכל על החרדה.
זה לא שזה לא נכון, כלומר, החרדה גורמת להרבה מאוד מהתסמינים, אך לא באופן מלא ולא תמיד. העניין הוא שלא טרחתי לשאול את עצמי ולחקור יותר לעומק, כי הפכתי את האמונה שלי ב'מינימום פגיעה' למקודשת.

לקדש זה דבר מסוכן ואת זה למדתי בדרך הקשה.

בינתיים, יש לי שיפור במערכת העיכול מבחינת גזים, אחרי שנים של סבל נוראי, עד כדי החשש לצאת מהבית. אני מכירה את כל הטריקים של טיפול בקטניות, בבקשה אל תלאו אותי בכוח בדברים שאני יודעת. כרגע אני אוכלת מעט מאוד קטניות ורק בגרסאות מאוד מסוימות שקל לי קצת יותר לעכל.

במהלך השנים האחרונות חוויתי החמרה חמורה מאוד בתסמיני אנדומטריוזיס. לפני 3 ימים הסתיים לי המחזור הראשון אחרי כל החוויות הנוראיות והשינויים בתזונה, זה הוא המחזור הראשון שבו לא סבלתי מכאבי גב, אחרי כמה שנים של כאבים נוראים שהחמירו מאוד בחודשים האחרונים. גם כאבי הבטן היו קצרים יותר וכאבי האגן חלשים הרבה יותר. לא היו התעלפויות ולא הגעתי לבית חולים. השינוי הוא קיצוני. מאוד קיצוני, אני עצמי בקושי מאמינה.

אני יודעת מה הוא התפריט המומלץ לאנדומטריוזיס ואני פועלת על פיו רק אם זה מתאים למה שאני חשה בתוכי. אני לא מקבלת אף המלצה, ולא משנה מי המומחה שאומר אותה, כתורה מסיני.

דברים נוספים שהפחתתי באופן משמעותי הם סוכר ודגנים, וכאמור גם קטניות ובייחוד סויה. לצערי החרדות גרמו לי להעלות משמעותית את צריכת הקטניות והטופו, מה שכנראה החמיר לי תסמיני אנדומטריוזיס וגזים.

אני ממשיכה להיות בגישוש, נזהרת לא להכנס אל תוך קוביה תזונתית חדשה, אלא ממשיכה לבדוק ולשאול את עצמי שאלות כל הזמן.
מאז שלקחתי חזרה את המושכות ואני פועלת על פי תחושותיי הפנימיות וההדרכה שאני מקבלת במדיטציה, מצבי רק הולך ומשתפר.

אני לא רוצה שתיקחו ממני המלצות תזונתיות בכלל, אני לא חושבת שמה שמתאים לי לאכול כרגע צריך להוות דוגמא לאחרים, מה שחשוב לי להעביר פה זה את המסר של ההקשבה לעצמנו. אני מנסה לשקף לכם את העובדה שמה שהציל אותי והביא לי ריפוי, פעמים רבות בחיי, לא רק כעת, זו ההקשבה לעצמי שלי ברמת הגוף, הנפש והרוח. זה לא אומר שלא עשיתי טעויות, זה אומר שבכל אתגר שהגיע יכולתי למצוא את המזור והתשובות הנכונות – בתוכי.

אני יודעת שלא יכולתי ללמוד את השיעור הנוכחי בדרך אחרת. אני יודעת שלא הייתי חוזרת לשאול את השאלות ולא הייתי חוזרת להתבונן בצורה אמיתית ונקייה, אם לא הייתי מגיעה למצב הנוראי שהגעתי. אני סולחת לעצמי על הדרך הקשה שאני לפעמים בוחרת בכדי ללמוד את השיעורים שלי וליצור את עצמי. אני לא מאמינה שאנחנו חייבים לסבול בכדי להתפתח, אבל אני מבינה שלפעמים כאב או סבל הם חלק בלתי נפרד מהמציאות שלנו פה, וגם שלפעמים אנחנו כן בוחרים בהם, מכל מיני סיבות.

עוד לא פתרתי הכל, אני כל הזמן בדרך. אחד התסמינים הקשים לי לריפוי הוא משהו שאני חווה במחזור כבר בערך 5-6 שנים נדמה לי, אני מקבלת מחזור ואז הוא מפסיק לכמה ימים ושוב חוזר למספר הימים המלא שלו. זה אחד הדברים המתסכלים ביותר שחוויתי, זה יוצר מצב של מחזור מאוד מאוד ארוך. אני מאמינה שיש מאחורי זה סיבות שהן שילוב של דפוסים נפשיים ופיזיים, שילוב של הצורך לניקוי אמונות וניקוי גוף. אני אגיע לתשובות בדרך ובקצב שלי.

אני מאחלת לכל מי שקורא את הפוסט למצוא את הדרכים שלו לריפוי עצמי, אני רוצה להזכיר לכם שרק אתם חווים את החוויה הסובייקטיבית שלכם ושאתם בתוככם יודעים הכי טוב מה מתרחש ומה הכיוון שעליכם לקחת. קחו את המתנות שהיקום מפזר לכם, תלמדו מהן ותשחררו אותן כשמגיע הזמן. קיבעון מחשבתי ונוקשות הם מצבים שמעמיקים בנו את החולי ומקשים עלינו לראות בבירור את עצמנו. נשימה וגמישות הן דבר שחשוב לתרגל, במיוחד אם יש לכם נטיה לראיה של שחור לבן, דיכוטומיה וקיצוניות, כמוני.

שאו ברכה ותהנו מהחורף, יש בו הרבה קסם ❤

בתמונה: פרוסות קישואים אפויות. מושלם לכריכים, סלטים, לצד תבשילים או סתם לנשנוש.