"היי כולם, אני נעמה ואני מכורה לפסטה".
"אוהבים אותך נעמה".
"החלטתי היום לדבר כי היום הכנתי סיר פסטה עצום בגודלו. הכנתי אותו במטרה להקפיא את הפסטה במנות ולאכול כל מנה במידה מאוזנת לצד תוספות בריאות".
"איזה רוטב הכנת??"
"איזה רוטב? קרם קוקוס וקארי, עם מיני ברוקולי חמדמדים וקוביות טופו עסיסיות, קצת ג'ינג'ר ומלאאא שום! מלמעלה גירדתי פרמז'ן טבעוני.. אחחח.." 😍 😍 😍
"אבל אתם מסיטים אותי מהנושא. מה שרציתי להגיד זה שפעם לא היה מצב שיהיה לידי סיר פסטה מבלי שאני אתלבש עליו! הייתי כל כך חסרת שליטה אל מול פסטה, נהגתי לאכול ישירות מהסיר מבלי היכולת לשים לעצמי גבול. אם הייתי רעבה או אחרי אוכל.. זה לא היה רלוונטי בכלל! יש פסטה אז אני אוכלת! הייתי בולסת עוד ועוד עד כדי כאב בטן, פיצוץ, רצון להקיא (נמנעתי מכך למזלי). אתם מבינים? לאחרונה הרגשתי בפעם הראשונה שהצלחתי להשיג איזושהי שליטה על ההתמכרות שלי.
כשמדובר באוכל אני לא כל כך מאמינה במלחמות. אני מאמינה באכילה מודעת, באימון לאכילה ללא ניתוק רגשי, ללא הדחקה, ללא בריחה, ללא אשמה, ללא הלקאה עצמית, כמו בסקס.
אכילה אמורה להיות מהנה, מענגת, תשוקתית ושלווה בו זמנית. אני חושבת שאחד הדברים שעזרו לי ליצור את השינוי זאת ההבנה שאוכל לא אמור לגרום לי לחוש פחות טוב מאיך שחשתי לפני האכילה. אוכל לא אמור לעייף, להתיש או להכביד, אוכל אמור להזין אותי, להטעין אותי באנרגיה ובחיוניות ולא ההפך.
ההבנה הזאת יחד עם ההבנה שמגיע לגוף שלי הטוב ביותר, גרמה לי לאט לאט לחוש באופן טבעי משיכה למזונות שגורמים לי להרגיש טוב ופחות משיכה לאלו שאינם טובים לי באמת. כל זה התרחש במקביל לעבודה עצמית מתמדת של לאהוב את עצמי ללא תנאים ולדעת לחזור אל קו האמצע שלי, אל השקט הפנימי.. אל המקום שממנו אני רוצה לתפקד בחיים, כולל לאכול.
לפעמים זה היה קשה מאוד. לפעמים הייתי צריכה לחזור לטראומות, לחפור בתוך החרדות ולגלות על עצמי דברים קשים, דברים שגורמים לי לאכול ללא מודעות.. אבל זה משתלם :)ריפוי אמיתי, שורשי ועמוק הוא הדבר הכי נפלא שאני יכולה לעשות למען עצמי, בלי קשר לנושא המדובר. היום זו התמכרות לפסטה, מחר זה דכאון ומחרתיים זה סרטן. אלא אם.. לא אגיע בכלל למקום הזה מלכתחילה. אולי אם אשמור על הקו הפנימי הזה, על החיבור, על הדו שיח הקבוע עם ההוויה הפנימית שלי אז אוכל לחסוך לעצמי הרבה שיעורים קשים, פשוט כי כבר לא אזדקק להם.
אינני יודעת מה צופן לי העתיד, אינני יודעת כיצד אגיב בעוד שבוע, חודש או שנה אל מול סיר פסטה או אילו שיעורים ואתגרים יהיו לי בהמשך החיים. אני רק יודעת את זה: אני נעמה, אלוהית, חכמה ומדהימה ומגיע לי הטוב ביותר"!
"וגם לנו?"
"גם לכם"!!