מחשבות יוצרות מציאות

כל מה שיש זה מחשבות, ומחשבות הן דבר שבעזרת תרגול אפשר לשנות. המחשבות שלי הופכות להיות אמת רק כאשר אני מאמינה להן, לכן הדבר הראשון שאני אבחר לעשות זה להטיל בהן ספק.
הדבר השני שאבחר לעשות זה להתבונן, בכדי להבין מי הן אותן מחשבות שיוצרות לי בסופו של דבר את המציאות. מה טיבן? האם הן משרתות את טובתי? האם הן מקדמות אותי לאן שאני מעוניינת להגיע? האם הן מסייעות לי לחוות את החיים שאני רוצה לחוות, או שבדיוק להפך?

המחשבות שלי מולידות את הרגשות שארגיש, כי אם אני חושבת שאני לא מספיק טובה, אז בסופו של דבר אני גם ארגיש שנאה עצמית.
המחשבות שלי הן תולדה של אמונות מוטבעות בתוכי והן גם מזינות את אותן אמונות ומשאירות אותן איתי, אפילו בלי שאשים לב.
לכן, אם עמוק בתוכי אני מאמינה שהעולם הזה מסוכן לי, אני אחשוב במהלך היום מחשבות שיתאימו לאמונה הזו בדיוק, כמו למשל שלא כדאי לי ללכת ברחוב לבד. המחשבות האלו יולידו את רגש הפחד ויגרמו לי לרצות להמנע מלצאת החוצה.

כך הן חוברות להן יחדיו, האמונות, המחשבות והרגשות, מזינות אחת את השניה ויוצרות לי את המציאות שאני חווה על בסיס יומיומי.

טוק טוק, אני מעירה את עצמי.
מה עובר לך בראש עכשיו והאם את מאמינה לזה?

יש מחשבות שחשבתי אותן כל כך הרבה זמן וכל כך הרבה פעמים, שהן ממש הצליחו לשכנע אותי שהן האמת המוחלטת, כזו שלא ניתנת לשינוי.
אבל… אני כבר יודעת שטיבן וטבען של הרבה מאוד מהמחשבות שלי הוא שקרי.

כן כן, אני נוהגת לחשוב שקרים על בסיס קבוע.
למשל, אני חושבת שאני לא יפה, אני חושבת שכולם חוץ ממני הם אנליטים, חכמים, חדים, אני חושבת שאני חייבת לסבול כדי להשיג דברים שאני רוצה. אני חושבת שאני חייבת להוכיח לאנשים שאני בסדר, שאני צודקת, שאני אמינה, שאני מוסרית, שאני מיליון דברים. אני חושבת שאני אדם חרד שכל מהותו היא פחד, ועוד ועוד. אין סוף לשקרים שאני חושבת.

המחשבות האלו היו המציאות שלי רוב חיי. האמנתי להן בכל ליבי והתנהגתי בהתאם, אפילו מבלי להיות מודעת לכך. גם קיבלתי "הוכחות" מהמציאות כל פעם מחדש, הוכחות לכך שמה שאני חושבת ומאמינה בו הוא נכון. כי כך זה עובד, רק שאני לא הבנתי את זה. לא הבנתי שאני זו שיוצרת את המציאות שלי בעזרת המחשבה ולא ההפך.

כל זה הוליד רגשות שאותם חוויתי רוב חיי על בסיס קבוע, רגשות שנולדו כתוצאה מהמחשבות ומהאמונות שלי. רגשות כמו חרדה, שנאה, כעס, תסכול, חוסר אונים, ייאוש, צער…

אמונות כמו שהעולם הזה מסוכן לי, שאני לא מתאימה לפה ועוד, אלה אותן אמונות שעומדות בבסיס של המחשבות והרגשות שלי, ואלו הן בדיוק האמונות שמותאמות באופן מושלם לאותן מחשבות ורגשות, כאילו שהם שלושתם צועדים יחדיו שלובי זרוע בתוך הנפש שלי, משאירים אחריהם אריג ארוך ואינסופי של שתי וערב סבוך.

פעם חשבתי שאני זו שקיימת בתוך השתי וערב הזה ולכן הרגשתי כל כך חסרת אונים, איך יוצאים מכאן? שמישהו יעזור לי למצוא פתח מילוט!
היום אני יודעת שזה בדיוק להפך.
השתי וערב הסבוך הזה של מחשבות, אמונות ורגשות – הוא מתקיים בתוכי, אני זו שמכילה אותו ולא הוא אותי.
המשמעות של זה היא שני דברים:
1. אני תמיד אהיה גדולה ממנו
2. הוא לא אני

אם אני לא המחשבות שלי ואני רק מכילה אותן, זה אומר שכל מה שאני צריכה לעשות זה ללמוד לשלוט בהן כך שירשתו אותי לצרכיי.
ואם יש לנו דרך לשנות את המחשבות שלנו… האם יכול להיות שהן כאן בכדי לשרת אותנו? האם יכול להיות שאיפשהו בדרך התבלבלנו והתהפכו היוצרות?

הרבה מאוד אנשים הצליחו, כולל אני, לשנות את החיים שלהם ואת המציאות שהם חווים – בעזרת שינוי מחשבתי, בעזרת התמרה של אמונות, בעזרת מודעות, ריפוי ותרגול.

אני כותבת לי את זה כי לפעמים אני שוכחת.
לפעמים אני שוכחת שאני לא המחשבות הרגשות או האמונות שלי. לפעמים אני שוכחת שיש לי יכולת לשנות אותם. לפעמים אני שוכחת שאני זו שמכילה אותם ואינני גרגר של חול אבוד בתוך ים של תוכן פסיכולוגי.

הכל חוזר בכדי להזכיר לי תמיד את אותה המסקנה – אני אלוהי העולם שלי. יש בכוחי לעצב לי את חוויותיי, את היומיום שלי, את המציאות שלי, את בריאות הנפש ובריאות הגוף שלי. יש בכוחי להניע בתוכי יצירתיות, למשוך שפע אל חיי, אהבה, שמחה וזרימה.
בזה אני בוחרת להאמין.
את זה אני בוחרת לחשוב.
זה מה שאני מתכוונת להרגיש וזה מה שאני הולכת להזכיר לעצמי, כל יום, כל היום, שוב ושוב ושוב, עד שאני אחווה את זה כחלק מהמהות שלי, עד שזו כבר לא תהיה שאלה, עד שכבר לא יהיה לי ספק.

איימן.