אתם יודעים אולי שאני אוהבת לומר "אין טעות, יש רק התפתחות". כתבתי את זה כאן רק איזה מיליון פעמים.
הצעה:
מה אם ניקח את זה צעד קדימה, כך שאת כל מה שאנו תופסים כטעות נגדיר כ"דרך לתיקון עצמי".
או כפי שסת' מכנה זאת באנגלית:
self-corrective measures
כלומר אמצעי תיקון עצמי.
הרבה פעמים אנו יכולים להבין רק בדיעבד כיצד בחירות "גרועות" שעשינו היו למעשה דרך שבה העצמי שלנו חווה שיעור התפתחותי ואיזושהי למידה ששינתה אותו. מה אם למעשה זה הדבר היחיד שבאמת קיים? האם יכול שכל בחירה שנראית לנו לא אידאלית היא דרך שבה העצמי לומד איך לבטא את עצמו? איך להכיר את עצמו ואת טיב המציאות טוב יותר?
זה מן הסתם המשמעות של "אין טעות, יש רק התפתחות".
אני באמת מאמינה בזה, למרות שיש זמנים שקשה מאוד להחזיק באמונה הזו. אני גם מאמינה שיש יותר מדרך אחת להתפתח, אבל לא תמיד יש לנו את התמונה המלאה ברמה המודעת של אותו הרגע כדי להבין מדוע בחרנו דווקא כך ולא אחרת.
אני אוהבת להשתמש בתפיסה הזו למטרה נוספת – כדי לעזור לעצמי לשחרר מאחרים.
ההבנה הזו שכל בחירה שאנו עושים נועדה לשרת בסופו של דבר את ההתפתחות העליונה שלנו, עוזרת לי מאוד לשחרר את הביקורת שלי על בחירות של אנשים אחרים. בייחוד כאלה שאכפת לי מהם מאוד ושהביקורת שלי עליהם מאוד קשה וממושכת.
ואם כבר אנחנו פה, יש דבר נוסף שעוזר לי לשחרר את הביקורת שלי על אחרים: ההבנה שלכולנו יש את הזכות לבחור כיצד להתפתח, וההבנה שכאשר אני מנסה לשלוט בבחירה של אחר – אני למעשה לא מכבדת את חופש הבחירה שלו ברמה הכי בסיסית. אני לא מכבדת את היותו אלוהי העולם שלו, עובדה שהיא שוות ערך להיותי אלוהי העולם שלי.
זה תמיד יחזור לזה שאנו האלוהות של עצמנו ושהכל באמת עובד לכיוון התפתחותי, בין אם נבין או נבחין בכך כרגע או לא.
אני יודעת שאלה מילים שמאוד קשה להאמין בהן כאשר חווים סבל גדול או רואים סבל גדול שמישהו אחר חווה, אבל אני מאמינה שכאן בדיוק טמון גם המפתח לריפוי שלנו ולשינויים שאנו מייחלים אליהם.
אף אחד מאיתנו לא יכול לברוח מהתשוקה הפנימית העזה שקיימת בכולנו להתפתחות, לביטוי, להתרחבות וליצירה, ואף אחד מאיתנו לא באמת יכול לברוח מהעוצמה שטבועה בנו לייצר לנו מציאות.
העקרונות הללו:
- התשוקה ליצירה וביטוי עצמי
- היכולת האינסופית שלנו ליצור
שני העקרונות הללו טבועים בנו כה עמוק, עד שאיננו מבינים שאנו נהיה מוכנים אפילו לסבול בשביל זה. אנו לא חייבים לסבול כדי ליצור ולהתפתח, אך לפעמים אנו בוחרים זאת כחלק מהמסע שלנו.
אנחנו יכולים לעשות כאילו אנו לא מבחינים בכוח של עצמנו, אבל הנוכחות שלו מוכיחה לנו את עצמה בכל יום, עם כל בחירה, קטנה או גדולה, שאנו עושים.
הצעה לתרגיל להשבת תחושת הסמכות העצמית:
כתבו 10 בחירות שעשיתם היום/השבוע. זה יכול להיות דברים קטנים כמו איזו חולצה ללבוש, וזה יכול לכלול דברים משמעותיים יותר, כמו נגיד איפה לשכור בית.
העניין הוא להפנים יותר ויותר את עובדת היותנו אלוהי העולם שלנו, בוראי המציאות שלנו, המאסטרים של חיינו, הסמכות העליונה.
אני ממליצה לכם מאוד לעשות את התרגיל הזה ברמה היומיומית. בהתחלה אולי יהיה לכם קשה לחשוב על 10 בחירות שעשיתם (אפשר להתחיל ב-5), אבל לאט לאט אתם תגלו שאתם מבצעים הרבה מאוד בחירות כל יום, פשוט מבלי לשים לב או מבלי לתפוס את זה כ"בחירה". שימו לב שזה כולל לא רק בחירות ברמה הפיזית, אלא גם בחירות ברמת המחשבה כי גם שם אנו מבצעים בחירות כל יום, כך שזה באמת אינסופי.
נסו ותראו 🙂