אני בתוך בריכה מלאת מים, בחלום. אני עומדת בתוך המים בתנוחת פאסה של בלט, כלומר כשרגל אחת כפופה כך שהבהונות שלה נוגעות בברך של הרגל השניה, ואני קופצת גבוה על רגל אחת. מי שעשתה פעם שיעור בלט יודעת כמה זה קשה, אבל בתוך המים זה סיפור אחר. המים מפחיתים ממני את רוב המשקל ואני קופצת בקלילות.
פתאום דודה שלי עומדת בצד על הרצפה שמחוץ לבריכה, היא לוחצת על כפתור וכל המים מתרוקנים לי מהבריכה, אני כבר לא יכולה לקפוץ באותה הקלילות.
אני מתעוררת. אני מבינה מיד את הסמלים בחלום מכיוון שאלה סמלים שחוזרים לי שנים בחלומות וכבר למדתי את משמעותם.
דודתי החרדית, זו שהייתי קרובה אליה במיוחד, היא סמל החולי בשבילי, היא כל מה שהייתי עלולה להיות ולשמחתי הצלחתי להציל את עצמי.
המים בחלומות שלי מסמלים את האור הרוחני שלי, את המקום הרוחני המפותח, ממנו נהגתי לברוח באימה בחלומות צונמי רבים שחלמתי, בזמן שהמים עולים לקראתי ומאיימים להטביע (כתבתי בעבר על חלומות הצונמי שלי אז לא אפרט כאן).
בגלל שאני כבר מבינה, אני לא זקוקה להרבה כדי לדעת מה המסר פה בשבילי.
דפוסי העבר שלי שואבים אותי, מושכים אותי אל עבר מצוקות שאינני חייבת כבר להיות בהן. הם מרחיקים אותי מהאור של עצמי, מרוקנים ממני את האנרגיה והופכים את החיים שלי לקשים יותר, ללא צורך.
כעסים עולים, כל כך הרבה כעסים שלא הבעתי במהלך חיי. אני רבה עם אנשים בפייסבוק בניסיון לגרום להם להבין אותי אבל זה חסר טעם. כל אחד מדבר מתוך הדפוסים של עצמו ובמקום להוסיף טוב לעולם שלי, אני מוסיפה כאב.
זה בסדר לבטא כעס, פשוט הדרך הספציפית הזו היא לא בריאה לי, רוב הזמן. אני יודעת שכתבתי זאת פעמים רבות אבל אני אנושית ואני רוצה להגיד לכם שזה בסדר, זה בסדר לשוב עוד פעם ועוד פעם ולגעת בדפוסי עבר. הרגש הכי מוצץ אנרגיה והרסני שיש לנו הוא אשמה. אנחנו עושים טעויות (כביכול) כל הזמן ועוד נעשה, אפשר לבקש סליחה אם זה מרגיש לנו מתאים, מעצמנו או מהאדם השני, ואפשר גם שלא. כולנו כאן בתוך סיר ענק מלא בדפוסים אחד של השני ואנחנו פה ללמידה, שום דבר הוא לא באמת אישי, לא באמת, אפילו לא בין בני זוג.
ואני כבר יודעת שאין באמת טעות, רק התפתחות.
כולנו מלאים בטריגרים פנימיים, בדקויות רגשיות שרק הפנים (pnim) שלנו יכול להבין, ואנחנו רבים, אנחנו מיליארדים של אנשים עם פנים מסוים ויש בינינו חיכוכים, דפוס מתחכך בדפוס.
אז אני שוב משחררת את עצמי, מרגשות אשמה, מכבלים שאני יוצרת, ואומרת לעצמי שאני אהובה בכל רגע, ללא תנאים. אני אלוהים שמסובב באינספור אלוהימים אחרים ואני בסדר, ממש ממש בסדר.
סלחו לאנשים שהדפוס שלהם התחכך בשלכם, פשוט כי זה ישרת אתכם. שחררו אשמה על כך שהדפוס שלכם התחכך בשל מישהו אחר, זה יעזור גם לו לסלוח, לכם ולעצמו. ככל שנאהב את עצמנו, אנו נשדר את התדר הזה החוצה, ומניסיון, זה עובד, באמת עובד. כן, לפעמים יש זמן למלחמה, לביטוי של כוח, ועדיין במקביל אל תשכחו מי אתם, אל תשכחו את האור שלכם, הוא מה שיתן לכם את האנרגיה לשרוד ולשמוח בעולם הזה, גם בחושך הכי גדול.