קשה לי מאוד להסביר מהי ההרגשה של העדר זהות. זוהי תחושה כאילו אני סוג של ענן דליל, מחורר ורעוע שאינו מחובר לדבר, מתנועע בעולם ללא קשר לכלום. תחושה אבודה, מנותקת, מפוזרת, חסרת יכולת מיקוד, חסרת נוכחות, כאילו אני בכל מקום ובשום מקום בו זמנית. הגוף קיים ולא קיים, יש כאב מורגש ובו זמנית ניתוק תודעתי מכאן ועכשיו.
שנים הייתי ככה. כשהפכתי חרדית אט אט הלבשתי על עצמי זהות מסויימת שעזרה לי להרגיש קיימת. השתמשתי בדת למטרות רבות כשאחת מהן היתה הניסיון להרגיש זהות. פתאום היה סוג של מיקוד, איזשהו קו מחשבה רציף ולא רק תמונות ופיסות מחשבה משוטטות.
מצבי תודעה שונים הם דבר שמאוד קשה להסביר אותו למי שלא חווה (או לפחות לא חווה במודע), בין אם מדובר במצב תודעה נעים וחיובי או מצב תודעה חולה וסובל.
ביום שהבנתי שהעולם שבניתי לי הוא לא מה שחשבתי, הרגשתי איך בבת אחת מתמוססת לי הזהות המזוייפת שיצרתי לי ורציתי למות.
רק אחרי שחזרתי בשאלה התחלתי באמת לרפא את עצמי, התחלתי באמת להרגיש שיש לי זהות אמיתית.
זה לקח זמן, תהליך ארוך של ריפוי שממשיך עד היום, אבל פגשתי אותה, את הזהות שלי. אט אט חשפתי ובו זמנית יצרתי מחדש את הזהות של מי שאני היום.
כשמתמירים דפוס ישן בדפוס חדש לוקח זמן לדפוס החדש להתייצב.
הבנתי שכעת שיש לי זהות שאני מודעת אליה, כעת שאני יודעת מי אני, עליי לאחוז אותי היטב בשתי ידיי, טוב טוב, שלא אחמוק, שלא אתגלש החוצה.
פתאום לאחרונה הרגשתי את זה קורה. אני מבטאת את עצמי המון, בהרצאות, בפייסבוק, ככל שאני יותר מביעה את דעתי כלפיי חוץ כך אני מתחילה להרגיש איך הגבולות בין העצמי שלי לבין הבחוץ מיטשטשים והיא חומקת ממני, הזהות שלי כאילו מתחילה להתמוסס, להתפזר, וזה כואב, באמת באמת כואב.
ללא הזהות האלוהית, העוצמתית, החכמה, החופשיה והיפייפיה שלי – לא אוכל לעשות דבר. בלעדיה אני זומבי.
העניין הוא שאני יודעת שהיא אינה נעלמת אף פעם, אני יודעת שהיא תמיד היתה ותמיד תהיה, אלא שאני עדייו לא מספיק מיומנת בלהרגיש אותה גם כשאני חשופה אל הבחוץ.
אני לא רוצה להפסיק פה.
אני לא מתכוונת להפסיק את התהליך שהתחלתי בחיים האלה.
אני לא יכולה להסתפק בחצי חופש פנימי, בחצי ריפוי, בחצי אלוהות, לא!
אני יודעת מי אני, אני יודעת שהעוצמה האלוהית שלנו היא אינסופית ושההתפתחות והיכולת ליצור את עצמינו הן אינסופיות.
הרצון לעשות שינויים חברתיים, להשפיע, לעזור, הם כולם רצונות נהדרים וראויים, אך הם משניים למטרה האמיתית. אני פה כדי ללמוד את עצמי, כדי לפתח את היכולות האלוהיות שלי ליצירת המציאות שלי, להרחבת העצמי שלי עוד ועוד ועוד, עד אינסוף.
אם בדרך אצליח גם ללמד אחרים איך לעשות את זה – נהדר, זה יהיה מבורך, אך זה יוכל לקרות רק אם אתמקד במטרה העיקרית. ללא הנוכחות המלאה של הזהות שלי לא אוכל לעשות דבר.
אז היום אני מזכירה לעצמי מי אני.
אני עומדת לעצום את העיניים ולבצע מדיטציה של תחושת זהות עצמית.
אני בוחרת איזור מסויים בגוף ששם אני הכי מרגישה את הזהות שלי, את האני שלי.
אני מתמקדת בתחושת הזהות הזאת וממלאת את כל התודעה שלי בה.
אז אני אתחיל להרגיש אותה מתרחבת הרבה מעבר לאיזור המסויים בגוף. לאט לאט אני אהיה היא. כל כולי אהיה תחושת הזהות הזו.
זאת מיומנות נפלאה שבכוחה לרפא, התחילו להתאמן.
אתם לא חייבים להיות משוגעים כמוני כדי להרוויח מכך פלאים. פשוט נסו.
אני אוהבת אותי, אני אוהבת אתכם, אני אוהבת, פשוט אוהבת, כך אני בוחרת. החזרה לנוכחות המלאה של הזהות שלי מאפשרת לי לבחור שוב ושוב, באהבה. יום אחד כבר לא אצטרך לבחור, כי פשוט אהיה.