ההיפנוט העוצמתי ביותר שאנו חווים הוא היפנוט עצמי. באמצעות הדו-שיח הפנימי שלנו אנו נותנים לעצמנו השאות ללא הפסקה ויוצרים במו ידינו את ההתניות והאמונות שעל בסיסן אנו נברא לנו אחר כך מציאות.
אנו חושבים ששורש הבעיות שלנו חבוי עמוק מתחת לתת המודע או נמצא באיזו טראומת ילדות או טראומת גלגול קודם או אולי באיזה חיידק או סטטיסטיקה שהביאו עלינו מחלה כלשהי, אבל אם נעז להיות באמת מודעים למחשבות שלנו אנו נגלה שאנו חושבים את המציאות שלנו ברמה הכי נוכחת ועכשווית שיש, ושהמציאות עצמה מוכיחה לנו ללא הפסקה את היותנו בוראי מציאות.
אנחנו נוהגים להתכחש ולהתעלם מהרבה מאוד מהמחשבות שלנו אבל הן קיימות איתנו בהווה, והן מהוות שיקוף מדויק לאמונות, לתפיסות ולרעיונות שעומדות בבסיסן ובבסיס המציאות הפיזית שלנו.
זה קורה הרבה פעמים בדרך אגב כביכול. אנחנו שוטפים כלים וחושבים על העבודה של מחר, וכמעט מבלי לשים לב אנחנו חושבים את האמונות שלנו על עצמנו ועל העולם, והן יגשימו את עצמן אם הן יהיו מספיק ארוכות טווח ועוצמתיות ויתאימו לתנאים הפיזיים של כדור הארץ. אנחנו עשויים אפילו לא להבחין בכך שחשבנו אותן, אנחנו עשויים להבחין לרגע ואז לדחוף את המחשבה הצידה ולעבור לאחרת, אנחנו עשויים להבחין חלקית ובו זמנית להתכחש ולעשות כאילו לא שמנו לב. אבל הן שם.
זה דורש כנות, אומץ ותשוקה.
ריפוי דורש תשוקה למשהו חדש, תשוקה המאופיינת בהתמדה של יותר מחמש דקות. ללא תשוקה לא תהיה מספיק תנועה, לא נהיה מספיק אקטיביים לכיוון מסוים. להיות אקטיביים לא אומר לעשות בהכרח מאמץ עילאי. התוצאה לא נמדדת בהרמת משקולות או טיפוס הרים, לפעמים המשימה שלנו תהיה דווקא להרפות, אבל גם זה ייחשב אקטיביות מפני שבחרנו זאת במודע ובמטרה להתקרב לתוצאה שאנו רוצים להגשים.
בהקשר הזה, אקטיביות היא ההבנה שאם אני רוצה תוצאה מסוימת אז עליי ליצור אותה. אנחנו יוצרים תוצאה באמצעות סוג האמונות שלנו, עוצמתן ומשך הזמן שלהן. שינוי אמונה מישנה לחדשה הוא פעולה אקטיבית.
אם אני משתוקקת למציאות אחרת אבל אני לא מוכנה להכיר בעצם היכולת שלי ליצור מציאות, אז תהיה לי בעיה ליצור מציאות חדשה.
אם אני משתוקקת למציאות אחרת אבל אני לא מוכנה להכיר באמונות שיצרו לי את המציאות הנוכחית, אז תהיה לי בעיה ליצור מציאות חדשה.
אם אני משתוקקת למציאות אחרת אבל לא מוכנה להיות מספיק אקטיבית כדי ליצור מציאות חדשה, אז תהיה לי בעיה ליצור מציאות חדשה.
אם אני משתוקקת למציאות מסוימת אבל בו זמנית יש בי תשוקה גם למציאות סותרת או פשוט לא מספיק תשוקה לשינוי, אז תהיה לי בעיה ליצור מציאות חדשה.
במהלך חיי שיניתי את האמונות שלי פעמים רבות. שינוי האמונות תמיד הביא איתו שינויים במציאות הפיזית שלי.
בכל פעם שלא הייתי מרוצה ממה שאני חווה, גיליתי שישנן אמונות שקיימות בתוכי וגורמות לי לייצר את המציאות הזו. גיליתי שהרבה פעמים נדמה לי שאני כנה עם עצמי אבל למעשה זה לא היה כך. או שחשבתי שכבר אין לי פחדים או אמונות מגבילות, אבל זה לא היה נכון. או שחשבתי שאני באמת רוצה את השינוי, אך בפועל רציתי בו זמנית את ההפך.
ככל שהפכתי מודעת לדו-שיח הפנימי שלי ולמחשבות שעוברות לי בראש, כך נהיה לי קל יותר לזהות את האמונות שלי. עם הרבה כנות, אומץ ותשוקה – הצלחתי לשמחתי להשיג הרבה דברים שרציתי. לפעמים זה לקח זמן, לפעמים זה היה קשה מאוד, אבל התוצאות התגשמו.
זהו מסע מיוחד שרק אנחנו יכולים לעשות, כל אחד בעולמו שלו. כולנו אלוהי העולם שלנו עצמנו. לא של האחר, אלא שלנו. אנחנו לא יכולים לעשות את העבודה הזו למען האחר והוא לא יכול לעשות זאת בשבילנו. זה חלק מהקסם. אנחנו באמת שווים במהותנו וביכולת הבסיסית שלנו לברוא, ולכן כל אחד ואחד מאיתנו הוא באמת אלוהים.