"העובדה היא שכאשר אתם מתעקשים על ראיות דרך החושים החיצוניים המקובלים, אתם מכבים כמעט אוטומטית את מנגנוני החושים הפנימיים שלכם. זהו לא דבר הכרחי. במידה רבה, האדם יצר את הרגל-התגובה הזה. זהו לא הרגל טבעי. עליכם לקבל את המידע הפנימי על מהותו, וזה מה שאתם מסרבים לעשות. ברגע שתקחו צעד קדימה אל עבר ספונטניות, אתם למעשה תקבלו ראיות שאפילו ההכרה המודעת שלכם תהיה חייבת לקבל, אבל הצעד הראשון של נכונות חייב להיעשות." (סת', דרך ג'יין רוברטס)
השימוש בחושים הפנימיים הוא דבר שסת' מדבר עליו רבות. מדובר בעצם בקבלת מידע שאינו מגיע דרך חמשת החושים הפיזיים שלנו, אותם סת' מכנה "חושים חיצוניים".
החושים הפנימיים הם דרך לקבלת מידע שבתרבות שלנו היום יכנו אותו במקרה הטוב אינטואיציה או תחושת בטן, ובמקרה הרע שרלטנות, מחלה נפשית, פרימיטיביות או סתם טמטום.
כאשר אנו מתבוננים על תרבויות עתיקות או שבטים שחיים גם היום, אפשר לראות איך הם משתמשים בחושים הפנימיים שלהם באופן טבעי לצורכי הישרדות ובכלל. אפשר גם לראות את זה לפעמים על ילדים. עם זאת, המבוגרים בתרבות שלנו ממעטים לתת לחושים הללו מקום, לגיטימציה או הכרה ראויה. פעמים רבות הם יחסמו מידע כזה או יתפסו אותו כ"החלטה רגשית", "אמונה טפלה", או כ"תופעה מיסטית" שעליה מולבשות אמונות מחלישות שונות.
למרות כל זה, אם נתבונן עד הסוף בכנות אנחנו נגלה איך פעמים רבות אנחנו דווקא כן מקבלים מידע פנימי כזה ופועלים על פיו, אפילו שאין לנו "הסבר הגיוני". דברים כמו החלטות של הרגע האחרון, דחפים פנימיים שגורמים לנו פתאום לעשות צעד לא צפוי, החלטות שנובעות מתחושת בטן מעיקה או תחושת בטן חיובית… כל אלה הם חלק מחיינו, בין אם נודה בכך או לא.
בהסתכלות לאחור, אני יכולה לזהות במדויק מתי קיבלתי החלטות על בסיס החושים הפנימיים שלי, ומתי קיבלתי החלטות תוך התעלמות ממה שאמרו לי החושים הפנימיים וחיזוק הווליום של המידע שהגיע מהחושים החיצוניים שלי (על חשבון הפנימיים). אני יכולה לראות איך כל ההחלטות שקיבלתי על בסיס החושים הפנימיים שלי היו ההחלטות הטובות והחכמות ביותר בחיי. אלה היו החלטות שאף פעם לא אכזבו אותי או הרגישו לי כטעות.
לעומת זאת, החלטות שקיבלתי על בסיס מידע החושים החיצוניים תוך התעלמות ממה שאמרו לי חושיי הפנימיים, הובילו אותי בדרך כלל למסלולים קשים ורווי סבל. אלה היו החלטות שבהכרח כללו חוסר אמון בקול הפנימי שלי ובעוצמה שלי. אלה היו החלטות בהן חילקתי לאחרים את הכוח שלי. אלה היו החלטות בהן הווליום של הקולות החיצוניים גבר בהרבה על הווליום של הקולות הפנימיים שלי וזה תמיד הסתיים במפח נפש. מכל מפח נפש למדתי, שהרי אין טעות, יש רק התפתחות. לפעמים צריך אלף פעמים לקבל זבנג לפרצוף כדי להבין משהו. לפעמים צריך ליפול אלף פעמים כדי להבין שזו אני שבוחרת ליפול וזו אני שמרימה עצמי מעפר. לפעמים צריך לשחק את המשחק של הקורבן בהרבה וריאציות שונות כדי להסכים להבין שאני היא זו שיוצרת את ההצגה כולה על כל תפקידיה.
מה שסת' מכנה חושים פנימיים/חיצוניים אני אוהבת לכנות קול פנימי/חיצוני, אם כי ההגדרה של סת' מדויקת יותר מכיוון שמדובר במידע שמגיע במגוון דרכים וסוגים (דרך החושים השונים).
הנה כמה דוגמאות להחלטות שקיבלתי על בסיס הקול/החושים הפנימיים שלי:
- להתחתן עם עופר
- ללמוד הוראת פילאטיס
- להתנסות בטיפול בשחזור גלגולים
- ללמוד רייקי
- לחפש מטפל בשיטות מדיטטיביות כדי לרפא את הוגיניזמוס
- לחזור לאכול רגיל לגמרי לפני חצי שנה
- עם איזה מפיק מוזיקלי לעבוד
והדוגמאות הן רבות רבות.
לשמחתי אני מגלה שמאוד קשה לי למצוא החלטות חיים מכריעות אותן ביססתי רק על הקולות/החושים החיצוניים, אבל הנה שתי דוגמאות: - המעבר לצמחונות ואז לטבעונות
- חלק מקורסי ההכשרה שעברתי
נוכחתי אינספור פעמים בחיי שהגורם עליו אני הכי יכולה לסמוך בחיי הוא אני, אך זה בתנאי שאני נותנת בי אמון ונותנת את המקום הראוי למידע שאני מקבלת מהחושים הפנימיים, גם אם הוא סותר לחלוטין את המידע שמגיע מהחושים החיצוניים. נוכחתי לדעת שהמידע הפנימי הזה אף פעם לא יוביל אותי אל מקומות של פגיעה עצמית, ניתוק מהמציאות או מסירת הכוח שלי לאחר. נוכחתי גם שאחד הדברים שעשויים להיות מאתגרים במיוחד היא היכולת להבדיל באופן ברור בין הקולות השונים וגם היכולת לא למגר או לדחוק את המידע הפנימי.
הקושי להבדיל בין שני סוגי המידע הוא לא ברירת מחדל טבעית. כלומר, אם מאפשרים למידע הפנימי להיות במלואו אז דווקא קל מאוד לזהות אותו. הבעיה מתחילה כאשר אנו לא בוטחים בו/בעצמנו וזה מוביל אותנו להגביר את הווליום של המידע החיצוני יתר על המידה עד כדי חסימת המידע הפנימי כמעט לחלוטין.
זה לא חייב להיות כך. זה מיותר. בכל פעם שאנו מסרבים להכיר בעובדה שאנו יותר מגופנו הפיזי וחמשת החושים, אנו סוגרים את עצמנו למידע שהיה יכול להועיל לנו יותר מכל מידע פיזי שמתבסס על החושים הפיזיים בלבד.
לא נועדנו לחיות באופן הדואלי והכה קיצוני הזה. לא נועדנו לנסות לשרוד בעולם הזה תוך הכחשה למהות האמיתית שלנו. אנו הופכים במו ידינו את חיינו לקשים פי כמה בעקבות כך.
אינכם חייבים להתחבר למילים כמו "קול פנימי" או "חושים פנימיים" כדי להבין על מה אני מדברת כשאני אומרת אינטואיציה או תחושת בטן. כולנו הרגשנו כאלה לפחות פעם אחת בחיינו. כולנו חווינו תחושות פנימיות של "זה נכון לי" או "זה לא נכון לי", סתם כך על בסיס אינטואיטיבי בלבד.
אני מזמינה אותנו להרחיב את הקול הזה מבלי לפחד. המשמעות היא לא הפסקת השימוש בשכל או במידע שמגיע אלינו מהחושים הפיזיים, אלא הרחבת המידע אל מעבר למה שאנו בדרך כלל מכירים. זו בחירה של התרחבות, לא של צמצום. והבחירה הזו היא תמיד שלנו.
בתמונה: אני, פועלת בהתאם למידע שקיבלתי מחושיי הפנימיים שהדריכו אותי להקשיב לגוף שלי בלבד בכל הנוגע לתזונה. לקח לי 4 שנים להסכים לשמוע את המידע הזה וליישם, אבל הנה זה מצליח לי סוף סוף וזה מרגיש סופר מאתגר אבל גם סופר דופר נהדר 🙂