אם אני בוחרת במודע להיות על דיאטת השמנה זה לא הגיוני שאני אשנא את הגוף שלי על זה, זו תהיה פשוט התעללות עצמית מצידי. אני משמינה, וזה טוב, נראה שהמטרה מתחילה להיות מושגת, אבל אוף, זה קשה. אתמול לבשתי מכנסיים שמסתיימים בדיוק במרכז הכרס החדשה שלי, החולצה שלי הייתה תחובה בפנים ובמשך שעות החזקתי בכוח את הבטן, לא הצלחתי לשלוט בעצמי. היום הסתיים בכאב בטן נורא שהמשיך אל תוך הלילה. לא מיד הבנתי מדוע נוצר הכאב כי הוא היה פנימי ולא על העור. באמצע הלילה התעוררתי, כבר היה לי ברור מה הסיבה לכאב אז עשיתי מיד מה שצריך – תרגול שרירי לשחרור והחלטה תודעתית מודעת להרפות לחלוטין את השרירים שם, לא להחזיק יותר. בתוך שניות חשתי הקלה ובבוקר קמתי בלי כלום.
מאוד מעניין לחוות השמנה שהיא השמנה אמיתית כתוצאה מעודף קלורי, ולא השמנה שהיא מה שאני קוראת לה "השמנה טבעונית". סוג ההשמנה הזה הוא משהו שאפשר לראות על הרבה טבעונים וגם הרבה טבעונים לשעבר מדברים עליו. זו השמנה כזו שרוב הגוף רזה אבל הבטן ממש נפוחה, כאילו אני בהריון. כל כך שמחתי שבגאפס ועוד יותר בקיטו – השתטחה לי הבטן. אני לא מתכוונת רק במובן של מראה חיצוני, זו הייתה פשוט הקלה עצומה, ממש סבלתי לפני כן. עכשיו ההשמנה שלי שונה, זו השמנה של "עשירים", השמנה שבה הגוף חווה סוף סוף התרווחות ורוגע מהצורך להיות במוד הישרדותי כל הזמן. האמת? יחד עם כל הקושי, ויש הרבה, זה גם סוג של תענוג. השיער שלי השתפר אפילו עוד יותר, חזרו לי קצת הבקבוקים שהיו לי לפני שנים, כשהכרתי את עופר. אני יכולה להרגיש בבירור את הנינוחות של הגוף מהבחינה של העדר הדאגה לחיפוש מתמיד אחר אנרגיה, אני מספקת לו אותה על בסיס קבוע ומסודר ובצורה נדיבה ככל יכולתי.
למקרה שאתם תוהים, עברתי מחזור ראשון ולמרבה הפלא כבר בו חוויתי שיפור – הוא הפסיק רק ליומיים ובמהלך היומיים האלה היה באופן מתמיד כמות קטנטנה של דם על התחבושת. באמת שלא ציפיתי תוך זמן קצר כל כך לכזה שיפור, זה משקף לי שאני בדרך הנכונה.
הקשיים שצפים מוכיחים לי שזה באמת היה כיוון נכון לריפוי, לא רק מבחינת שיקום המחזור אלא גם מבחינת דפוסי האכילה שלי. אני רואה איך אני "שוכחת" לאכול, או איך אני "לא רעבה", אבל אז כשאני מתחילה לאכול אני מרגישה שהגוף היה ממש רעב (ולא מדובר באכילה של משהו ממכר שהגוף תמיד ירצה, אני מדברת על אוכל אמיתי כמו בשר, משהו שלא ניתן לצרוך כשלא רעבים, בשונה מפחמימות צמחיות). המשמעות היא שאני במקום שאני לא יכולה לגמרי לסמוך על "תחושות הגוף" כי יש כאן דפוסי רמאות עצמית, כמו בכל הפרעת אכילה. יש כאן למידה מאתגרת של אהבת הגוף ללא תנאים ואני אצליח בה, כי אני פשוט מצליחנית, ככה אני החלטתי 🙂