כשעופר לא בארץ אני נורא מתגעגעת למגע שלנו.
אין לי שום בעיה לספק את עצמי מינית, אני מעולה בזה, אבל לא על זה אני מדברת.
אני יושבת בבית קפה עם חברות ובאה לשלוח יד ללפף את זרועי בזרועו והוא לא יושב לידי. אני צופה במשהו מול המחשב ולא יכולה להניח עליו את הרגליים (אפילו שלפעמים הוא מציק לי ומדגדג בכוונה). אני מסתובבת בלילה במיטה ובמקום לראות את אוזן הדמבו המתוקה שלו אני רואה פיג'מה מעוכה שהוא השאיר שם.
חלק גדול מהשהות שלנו יחד מלווה במגע כלשהו.
כמה אהבה מתבטאת דרך המגע, כמה נועם, נינוחות, בטחון, קבלה, נוכחות. כל כך הרבה שפעם לא היה לי, כל כך הרבה שהייתי רוצה לנצור בי לימים בהם אין, ימים בהם לא יהיה.
לפני כמה שנים נכנסנו לחדר הטיפולים של אחד מהמומחים בארץ לענייני רצפת אגן עם בעיה של וגיניסמוס. אני לא אשכח איך אותו דוקטור שאל אותי לגביי המגע ביני ובין עופר ואני ראיתי את ההפתעה בפניו כשעניתי לו שאנו במגע פיזי רוב הזמן, שיש בינינו מגע אוהב ובריא. היה נראה כאילו הוא ציפה לשמוע ממני משהו הפוך, משהו שיתאים לתבנית שיש לו בראש לגבי מישהי שסובלת מוגיניסמוס.
יש כל כך הרבה בני אדם, ילדים, גברים, נשים, שאינם מקבלים מגע בריא ו/או אינם יודעים לתת כזה. כמה איפוק מצד אחד יש בחברה שלנו, כמה קרות אני רואה בתוך משפחות, בין זוגות, בין הורה וילד, ומצד שני, כמה גבולות נפרצים על ידי מגע, כמה בריחה, כמה מסכות יש בתוך המגע עצמו, כמה מגע לא בריא בא לידי ביטוי עדיין בחברה.
מגע מאוד דומה למילים, גם הוא יכול להיות מתעתע, הורס, או לחילופין אותנטי ומעצים.
אני בכוונה לא מגדירה אותו כשפה, כי מגע בעיניי יכול להיות דבר שהוא מעבר לשפה, משהו שהוא מעבר לרצון להביע, מגע בעיניי הוא מצב תודעה יותר מאשר "סמל" עם מסר כלשהו.
ובכל זאת, יש עת למילים או להעדרן, יש עת למגע או להעדרו, והם משלימים זה את זה, המילים את המגע, המגע את השתיקה וכולם את האהבה, אך האהבה קיימת בין כה וכה. האהבה קיימת בין אם יש מילים או אין, בין אם יש מגע או אין, בין אם יהיה "נעמה ועופר" או לא. האהבה קיימת במרחב ואם נאפשר לה אז נוכל לחוות אותה עוברת דרכינו. אפשר לתת לה לעבור דרכנו דרך המגע, דרך המילים, דרך השתיקה וגם… דרך הלבד. אין מצב בו בלתי אפשרי לתת לאהבה לעבור דרכי, אז אני מאפשרת לה לעבור דרכי גם כעת, גם כאשר היא פחות מוחשית לי. אני מזכירה לעצמי שאם מגע אוהב הוא מצב תודעה, אני יכולה לאמץ לי את אותו מצב תודעתי בכל זמן שארצה.
כי כולנו צינורות של האהבה, בין אם אנו לבד או ביחד, האהבה היא בכולנו וכולנו בה.