יושבת חולה בבית וצופה בסיפור חייה של הסופרת ג'יין אוסטין. אהבות שלא יכלו להתממש בגלל הבדלי מעמדות ונשים התלויות לחלוטין בגברים סביבן. מי שהתחתן אז מאהבה ולא מסיבות ממון/חברה, פעמים שילם על כך מחיר כבד.
היום בחברה המערבית ניתנת לנו הבחירה עם מי להתחתן, היום נשים יכולות לכלכל את עצמן, היום זוגות נאבקים לא כדי לקבל את הסכמת המשפחה או החברה על היותם זוג, אלא על להחזיק מעמד כזוג לאורך זמן.
נכון, המודל הזה של הזוגיות הנצחית והבלעדית עם אדם אחד בלבד הוא לא בהכרח המודל הטבעי, הנכון או הבריא לכולם, אבל האם אי ההצלחה בזוגיות מונוגמית היא הסיבה הנכונה לבחור במודל זוגיות אחר? האם אי ההצלחה בזוגיות מונוגמית משקפת את חוסר הטבעיות שלה לבני האדם או שמא את חוסר יכולתנו להתמודד או להתפתח בזוגיות מבלי לשבור את הכלים, מבלי לצאת מהמשחק?
אולי אין תשובה אחת, אולי אנשים מחפשים פתרונות חלופיים גם בגלל הקושי להתמודד בתוך המערכת הזאת וגם בגלל שזוגיות מונוגמית נוגדת עקרונות טבעיים כלשהם…?
את התשובה לזה נדמה לי שרק האדם עצמו יכול באמת לדעת ובכל זאת, אני חושבת שיש לנו עוד הרבה מה ללמוד על זוגיות מונוגמית לפני שנזרוק אותה לפח. אני חושבת שאפשר ללמוד מהקשיים ולשנות את התפיסה לגבי זוגיות גם מבלי לשלול או לאשר סוג זוגיות מסויים כמודל הנכון. אפשר לבחור להיות בזוגיות ממודל חדש שאינו עונה בהכרח להגדרה כלשהי, מודל שבו ניתן יהיה להתפתח כזוג וכאינדיווידואל בתוך המערכת, מודל שבו את החוקים יקבע הזוג עצמו אבל שיהיו חוקים כלליים שהם תנאי הצלחה לכולם. איזה כללים למשל? מוכנות לעשות עבודה עצמית, כנות, תקשורת, קבלה, לגיטימציה, אהבה, כבוד, הערכה, אמון, כל מה שאולי עוד לא למדנו לתת לעצמינו מספיק. ואיך אפשר לתת לאחר ממה שאין לנו?
אם נצליח לבנות מערכת חברתית שמושתת על הדברים האלה, אז אולי נצליח לבנות מערכת זוגית בריאה, ללא קשר לסוג הזוגיות בה נבחר.
בריאות היא חופש פנימי מההתניות שלנו והיכולת לשמור על יציבות בעולם לא יציב. כשאנו חופשיים מהתניות אנו חופשיים להיות עצמינו ולעמוד יציב גם על אדמה רועדת.
איך מתחילים? מתחילים בלקבל את מה שקיים, בלהבין שמה שאנו מרגישים או חווים הוא טבעי, הוא נורמלי, הוא הגיוני – אז רגשי אשם יתמוססו, האשמת האחר תהיה מיותרת, ריבים יפסיקו להבהיל אותנו, ויכוחים לא יאיימו על הזוגיות, העדר סקס או רצון לסקס מרובה לא יערערו את הבטחון במערכת, קנאה תאבד מהמשמעות שלה, שקרים או הסתרה לא יצטרכו להתקיים, לדיבור פתוח יהיה מקום כי הכל בסדר, אנחנו בסדר.
בני האדם שכחו שהם בסדר, שכחו שמעולם לא ירד אף אחד מהשמים ועשה להם 'נו נו נו', רק הם לעצמם. אני מזמן הפסקתי לעשות לעצמי 'נו נו נו' אז גם קל לי יותר לא לעשות כך לעופר. לפעמים הוא רוצה לחזור ה'נו נו נו' הזה אבל לא מצליח להחזיק מעמד כי דברים אחרים תפסו את מקומו, אהבה עצמית וקבלה עצמית ללא תנאים.
אני בעד להרוג את ה'נו נו נו' החברתי הזה. נגמרו רגשות אשמה, נגמר חוסר לגיטימציה, נגמרה שיפוטיות והעדר אהבה, בואו נפנה מקום לדברים אחרים ונכתוב היסטוריה חדשה של אהבה.
אני כבר התחלתי לכתוב את שלי.