אני ראויה לחיים, אני ראויה לביטחון, אני ראויה ליחס מכבד. אני ראויה לבריאות, לשמחה, לחופש, רווחה ומימוש עצמי. זו לא שאלה בכלל. אין כאן שום עניין של להתאמץ כדי להיות ראויה. אין כאן עניין של עונש או אשמה או מוסר. אין כאן עניין של "להרוויח" את הטוב כדי שאהיה ראויה לו. זה לא עניין של ספק בכלל. היותי ראויה היא עובדה קיימת שאין עליה עוררין. היא עובדה אובייקטיבית מעצם היותי קיימת, ואין זה משנה מה אני מרגישה לגביה או מה אחרים חושבים.
אינני צריכה להרגיש ראויה כדי להיות ראויה. אני מראש ראויה, וכך כולנו.
אם יש לכם קושי להכיל את מה שאני אומרת, אני מזמינה אתכם להתחיל בחקירה פנימית שתעזור לכם להבין מדוע. זה לא חייב להיות אחרת ממה שאני אומרת, אלא אם אתם בוחרים בכך.
אני מכירה רגשות כמו שנאה עצמית, אובדנות, הרס עצמי, אשמה, בושה וחרדה – על בוריים.
הם לא מבהילים אותי כבר.
אני גם מכירה היטב אמונות של מוסרניות, צדקנות, קדושניות (נראה לי שהרגע המצאתי מילה) ותחושת עליונות מוסרית, דתית או אידאולוגית.
הם לא מרשימים אותי כבר.
אינני זקוקה לאף אחד מאלו כבר, ואני מודה לעצמי על כך. העזתי לעבור את המסע. העזתי להיכנס פנימה אל תוככי האפלה בתוכי ולחקור. העזתי ללמוד להכיל את החלקים המחרידים ביותר בתוכי והעזתי לגלות את חוקי המשחק כאן. יש לי לבטח עוד הרבה ללמוד אבל אין לי ספק שלמדתי המון ושאני יכולה לבטוח בעצמיות שלי.
עשיתי מעגל שלם רק כדי לגלות שתמיד הייתי מי ששאפתי להיות, פשוט לא הייתי מודעת לכך.
הייתי אלוהות שאינה מודעת לעצמה ונעתי אל עבר אלוהות המתפכחת אל עצמה. היום אני אלוהות המודעת לעצמה, ובכל יום אני ממשיכה ללמוד איך להיות אלוהים באופן יותר עוצמתי ומודע, מפני שבאמת אין לזה סוף.
אני לא מאמינה לאף מסר מחליש שלוקח ממני את הכוח שלי, בין אם הוא מגיע מבחוץ או מתוכי.
אני ראויה לכל הטוב שבעולם מעצם היותי קיימת. נקודה.