אכילת בשר – שיפור בשיער

כנראה שהאלוהימה הגדולה חושבת עליי באהבה כי הבלתי יאומן קורה – יש לי עוד שיפור במצב השיער. זהו, אני משילה מעליי את התכריכים, אחרי שנים של אבלות. אני עדיין זהירה, לא משלה את עצמי שיחזור להיות מה שהיה אבל מאושרת עד הענן על כל פיפס של שיפור.
מה גרם לדעתי לשיפור הנוסף?
בשר בקר, שאני מצליחה היום לעכל מצויין בניגוד לבעבר, בזכות שיקום המעי שאני עושה לי.
הדבר הנוסף הוא תוספת אבץ שהתחלתי לקחת בערך 3 שבועות אחרי שהתחלתי עם הבשר. בעקבות זה שחוויתי שיפור עם אכילת הבשר, הבנתי שיש לי כאן משהו שהגוף זקוק לו ואולי כדאי לי לשקול לתת לו עוד בוסט עם תוסף. איך החלטתי דווקא אבץ? זה לפוסט אחר.
עם ה ל-טירוזין דרך אגב עשיתי קצת שינויים.
אם אתם זוכרים, העזרה המדהימה שעזרה לי הקצפת הזכירה לי את התוסף ל-טירוזין שלקחתי בכל שנות הטבעונות שלי. בהיותי טבעונית הרגשתי אליו משיכה אדירה, ממש רציתי לבלוע את כל הבקבוק בפעם אחת מרוב שחשתי צורך עז אליו.
מסתבר שעכשיו החוויה איתו היא שונה לחלוטין.
קודם כל אני חייבת לומר תודה לגיסתי הרוקחת המדהימה שבזכותה שמתי לב שהוא קצת מעורר לי מיגרנות, מה שלא קרה לי בתור טבעונית, אפילו שהפעם לקחתי מינון נמוך יותר.
דבר שני, שבועיים אחרי שהתחלתי איתו הרגשתי שהגוף שלי מתחיל לדחות אותו, אז פשוט הפחתתי בחצי את המינון.
את הקצפת החזרתי אחרי זמן מאוד קצר שבו הפסקתי אותה, פשוט כי הגוף ביקש וגם כי האפקט שלה היה הרבה יותר עוצמתי ומקיף מהתוסף של הטירוזין.
יחד עם השיפור במצבי, הגוף ביקש באופן טבעי בקר, דבר שהפתיע אותי כי בעבר זה לא עשה לי טוב, אבל הגוף מדבר ואני למדתי להקשיב, מסתבר שהוא צודק יותר מכולם.
בקיצור, יום אחד אני אולי אפרט לכם איך אני בוחרת את התוספים שלי. חשוב לי לציין שיש לי ניסיון ארוך שנים עם תוספים וגם אנשים שאני תמיד יכולה להתייעץ איתם. מדובר בתהליך עם שלבים ומורכבות שדורש למידה והעמקה, אז אני ממש לא ממליצה להתחיל לקחת כל מיני דברים שאני כותבת עליהם, אלא להפעיל שיקול דעת ולזכור שאני רק מספרת חוויה אישית ואינני אשת מקצוע בתחום.
תפיסות עולם משתנות לי מקצה לקצה בתוך התהליך הזה, ואני מדברת על דברים נוספים, עוד הרבה מעבר לעניין הטבעונות בלבד. אני אשכרה מרותקת מהתהליך של עצמי, זה קצת כמו לראות סרט דוקומנטרי על עצמי ועל הדרך ללמוד דברים מרתקים.
הייתי אומרת שרק חסר לי פופקורן לסרט הזה אבל האמת שאני מעדיפה היום לשבת עם קוביות של פרי טרי וגבינה מיושנת 😉
אני לא במשטר תזונה, אני פשוט באופן טבעי כבר פחות נמשכת לאכול את מה שלא בריא לי כי אני מחוץ ל'מעגל'.
אני בכוונה לא כותבת שאני מחוץ ל'מעגל ההתמכרות', כי אחד הדברים המרתקים שאני לומדת כרגע על עצמי זה שכל המשפטים שאנחנו שומעים כל הזמן על "אכילה רגשית" או "התמכרות למזון".. ובכן, מה אני אגיד לכם, ממש בקצרה – לדעתי אלה תפיסות מאוד מאוד מטעות. לא אומרת שהן לגמרי מוטעות אבל כן מאוד מטעות וגורמות לנו להבין לא נכון את התמונה. אבל על זה בפוסט אחר.
דרך אגב, מתי אני כן אוכלת דברים שפחות בריאים לי? גם זה בפוסט אחר 😆 אבל אציין שעם האיזון הכללי – באופן טבעי זה פחות קורה, הגיוני לא?
זה רמז עבה מהמערכת שלנו לגבי הכיוון אליו כדאי לנו להפנות את תשומת הלב והשקעת אנרגיית הריפוי שלנו.
תקשיבו לגוף שלכם.
תקשיבו לגוף שלכם.
הוא מדבר ללא הרף, מושך את תשומת ליבכם אליו, קורא אליכם באינספור דרכים, משקף את המצב המערכתי שלכם עד כדי הדקויות הדקות ביותר, הוא באמת באמת שווה את תשומת הלב שלכם.
אתם שווים את תשומת הלב שלכם. לא מחר, לא בסוף השבוע, לא בחודש הבא, עכשיו ממש.
זה לא "כשיהיה לי פנאי רגשי אני אסדר את התזונה שלי", זה לא "כשיהיה לי זמן השבוע אני אקבע לי תור לטיפול כזה וכזה", לא..
זה – "כשאני אסדר את התזונה שלי, השינה שלי או כל דבר אחר שאני זקוקה לסידור בו, כשאני אדאג לעצמי, אטפל בעצמי ואקבע לי את הדברים שאני זקוקה להם – אז יהיה לי זמן, גם רגשית וגם טכנית, כי המערכת שלי תהיה מאוזנת יותר ואני אוכל לספק לעצמי את מה שאני באמת זקוקה לו, מכל הבחינות".
במקצוע שלי ראיתי בלי סוף אנשים שהיו זקוקים לעזרה מעצמם אבל לא הקשיבו למערכת של עצמם, וכך, כמו כדור שלג, הבעיות הזינו את עצמן, במקום שהאדם יזין את עצמו. זה ברור לי שדרושה לפעמים הבשלה, שאנשים לא סתם "מתחמקים" מלטפל בעצמם, סוגרים את האוזניים והעיניים אל מול גופם (ונפשם) המדבר, ברור לי שלכל אחד יש את התהליך ההתפתחותי האישי שלו. אני לא שופטת אף אחד שבוחר לא לטפל בעצמו, גם אני הרבה פעמים בחיים לא עשיתי את זה עד שלא הייתי מעוכה בין שתי קירות ופשוט לא נותרה לי ברירה.
למדתי במהלך שנות עבודתי שהעזרה הכי שורשית וחשובה שאני יכולה לתת למי שמגיע אליי, זה לנסות לשפר יחד איתו את יכולת ההקשבה שלו לעצמו ולגוף שלו, במידה והוא מעוניין בכך.
לא סתם בשיעורים שלי מעולם לא שמתי מוזיקה (אפילו שביקשו ממני לא פעם במהלך השנים, רק בשיעורי מחול שמתי), העניין הוא להצליח להגביר את הווליום הפנימי שלנו ולא את רעשי הרקע החיצוניים.
ותראו איזה כיף, הצלחתי להגביר את הווליום הפנימי שלי אל מול רעשי הרקע וקורים לי ניסים ונפלאות, קורים באמת דברים שחשבתי שהם כבר אבודים.
ניפרד בברכת שיער בריא ומגה-מגפון לקול הפנימי.
תמונה: אני, יושבת עם המחשב שלי וכותבת את ספר הנובל הראשון שלי שאני אמורה לסיים בקרוב. הוא הולך להיקרא "בוטיק תל אביב".
הלוואי שתאהבו 😊❣
נ.ב. המשקה בכוס הוא שוקו מפושל, בהרבה מקומות פה משום מה לא יודעים להכין שוקו קר כל כך טוב. ולמי שתוהה, אני לא שותה הרבה כאלה אבל אם בא לי אז כן. לא במלחמה, רק באהבה.