הצד האפל של המזון הצמחי – העניין הוא כסף יותר ממה שנדמה לנו
מאת: מרטין כהן
פורסם בתאריך 10 בדצמבר 2019
למקור לחצו כאן.
על המחבר:
מרטין כהן הוא מדען בריטי בתחום החברה ומחבר הספרים "I Think Why I Eat", על הפוליטיקה של המזון, ו "Paradigm Shift", בו הוא בוחן בין היתר כיצד עומס מידע מעוות דיון רציונלי ומדעי, תוך התמקדות בנושא הבריאות.
אם נאמין לעיתונים ולעלוני עצות תזונתיות, בוודאי נחשוב שרופאים ותזונאים הם האנשים שמדריכים אותנו בנוגע לשאלה המסובכת: למה עלינו להאמין בכל הנוגע לאוכל.
עם זאת, מגמות האוכל הן הרבה יותר פוליטיות ומונעות כלכלית ממה שזה נראה.
מרומא העתיקה, בה Cura Annonae – אספקת לחם לאזרחים – הייתה המדד המרכזי לממשל טוב, ועד לבריטניה של המאה ה-18, שם הכלכלן אדם סמית' זיהה את הקשר בין השכר למחיר התירס – האוכל נכח במרכז המשק. פוליטיקאים כבר מזמן משתמשים במדיניות מזון כדרך לעצב את החברה.
זו הסיבה שמכסים והגבלות סחר אחרות על מזון ותבואה מיובאים, נאכפו בבריטניה בין השנים 1815 ו-1846. "חוקי התירס" הללו הגבירו את הרווחים והכוח הפוליטי של בעלי הקרקעות, במחיר של העלאת מחירי המזון והפחתת הצמיחה במגזרים כלכליים אחרים.
באירלנד, קלות הגידול של תפוחי האדמה שיובאו לשם, הובילה לכך שרוב האנשים חיו על תזונה מצומצמת וחסרת גיוון של תפוחי אדמה בגידול ביתי עם מעט חלב. כשהגיעה מחלת תפוחי האדמה, מיליון אנשים מתו ברעב, בזמן שהמדינה המשיכה לייצר כמויות גדולות של מזון ולייצא לאנגליה.
אירועים כאלה ממחישים היטב שמדיניות המזון הייתה לעתים קרובות מאבק בין האינטרסים של העשירים והעניים. לא פלא שמרקס הכריז שהמזון נמצא בלב כל המבנים הפוליטיים והזהיר מפני קיומה של ברית בין התעשייה וההון שמטרתה שליטה ומניפולציה על ייצור המזון.
מלחמת הטבעונות
רבים מוויכוחי התזונה של ימינו ניתנים לפרשנות מחודשת אם מתבוננים עליהם כחלק מתמונה כלכלית רחבה יותר. כך למשל, בשנים האחרונות ניתן לראות את שיתוף הפעולה של התנועה הצמחונית עם תוכנית פוליטית שעלולה לגרום לפגיעה בחקלאות המסורתית לטובת חקלאות תעשייתית בקנה מידה גדול.
זהו חלק ממגמה רחבה יותר של פגיעה ביצרנים בסדר גודל קטן ובינוני ומעבר אל חקלאות בקנה מידה תעשייתי ושוק מזון עולמי, בו המזון מיוצר מחומרים זולים הנקנים בסחר גלובלי שנתון לתחרות עזה. קחו בחשבון את ההשקה של מגוון חדש לגמרי של "בשר מזויף" שנוצר במעבדה (מוצרי חלב מזויפים, ביצים מזויפות) בארה"ב ובאירופה, שוק שלעתים קרובות מהללים, בשל הסיוע שלו לעליית התנועה הטבעונית. מגמות כאלה מבשרות את העברת הכוח הפוליטי הרחק מהחוות המסורתיות והמשווקים המקומיים, לכיוון חברות ביוטכנולוגיה וחברות בינלאומיות.
ההערכות לשוק המזון הטבעוני העולמי צופות כעת שהוא יגדל בכל שנה בכמעט 10% ויגיע לסביבות 24.3 מיליארד דולר עד שנת 2026. נתונים כמו זה, עודדו את השחקנים הגדולים של התעשייה החקלאית להצטרף פנימה, לאחר שהבינו כי "אורח חיים מבוסס צומח" מייצר שולי רווח גדולים ומוסיף ערך לחומרי גלם זולים (כגון תמציות חלבון, עמילנים ושמנים) באמצעות עיבוד קיצוני. יוניליוור היא פעילה במיוחד בתחום ומציעה כמעט 700 מוצרים טבעוניים באירופה.
חוקרים מהמכון האמריקאי RethinkX חוזים כי "אנו על סף הפגיעה המהירה, העמוקה והמשמעותית ביותר" של החקלאות בהיסטוריה. הם טוענים שעד שנת 2030 כל תעשיית החלב והבקר בארה"ב תקרוס, שכן "התססה מדוקדקת" – ייצור חלבונים מהחי בצורה יעילה יותר באמצעות חיידקים – "משבשת את ייצור המזון כפי שאנו מכירים אותו".
תושבי המערב עשויים לחשוב שזהו מחיר ששווה לשלם, אבל במקומות אחרים זה סיפור אחר. בעוד שיש הרבה מה לומר על איזון מחדש של התזונה המערבית הרחק מבשר לכיוון פירות וירקות טריים, בהודו ובחלק גדול מאפריקה, מזון מהחי הוא חלק הכרחי בשמירה על הבריאות והשגת ביטחון תזונתי, במיוחד עבור נשים וילדים ועבור 800 מיליון העניים המתבססים על מזון עמילני.
כדי להצליח לעמוד ב'אתגר 2050' של חלבון איכותי והשגה של חלק מהמיקרונוטריינטים הבעייתיים ביותר להשגה ברחבי העולם, מזון מהחי נשאר מצרך בסיסי. בנוסף, לבעלי חיים יש גם תפקיד קריטי בהפחתת העוני, הגדלת השוויון המגדרי ושיפור הפרנסה. אי אפשר להוציא את גידול בעלי החיים מהמשוואה במקומות רבים בעולם בהם חקלאות צמחית כוללת דישון, הובלה ומיחזור פסולת, וזה אם האדמה מאפשרת מלכתחילה גידול יבולים ברי-קיימא. גידול מסורתי של בעלי חיים מאפשר לאנשים לשרוד עונות קשות, מונע תת תזונה בקהילות עניות ומספק ביטחון כלכלי.
עקבו אחר הכסף
אלה הדוגלים בתזונה טבעונית במערב, לעתים קרובות לא מודעים לניואנסים האלה. באפריל 2019 למשל, מדען השימור הקנדי ברנט לוקן, התייחס לרשות תקני המזון של הודו בשם מסע הפרסום "Great Food Transformation" של EAT-Lancet, ותיאר את הודו כ"דוגמה מצוינת" מכיוון ש"הרבה ממקורות החלבון מגיעים מצמחים". עם זאת, דיבורים כאלה בהודו הינם שנויים במחלוקת.
המדינה מדורגת במקום ה-102 מתוך 117 המדינות העומדות בדרישות במדד הרעב העולמי, ורק 10% מהתינוקות בין 6-23 חודשים מוזנים כראוי. בעוד שארגון הבריאות העולמי ממליץ על מזון מהחי כמקור לחומרים מזינים איכותיים לתינוקות, מדיניות המזון בהודו מובלת על ידי הנהגה הינדית אגרסיבית חדשה שהביאה לידי כך שרבים מקהילות המיעוטים בהודו מקבלים יחס מפלה. אפילו ביצים בארוחות בית הספר הפכו לפוליטיזציה. הקריאה לצרוך פחות מוצרים מן החי היא חלק ממניעים פוליטיים עמוקים.
כמו כן, באפריקה, מלחמות בנושא המזון נתפסות בצורה מקלה, בזמן שחקלאות בקנה מידה תעשייתי של חברות בינלאומיות המבצעות המרה לגידולי צמחים, נוטלות אדמות פוריות ממשפחות עם חוות מעורבות (חוות הכוללות גם גידול בקר ומוצרי חלב), ובכך מחריפות את אי השוויון החברתי.
התוצאה היא שכיום, מאחורי הדיבורים הגדולים על תזונה "אתית" וקיימות כדור הארץ, מסתתרים לעתים קרובות אינטרסים פרטיים ודעות קדומות פוליטיות, זאת למרות שההשלכות עשויות להיות חסרים תזונתיים, הרס המגוון הביולוגי על ידי חקלאות-מונו ופגיעה בריבונות המזון.
למרות כל הדיבורים החיוביים, מדיניות המזון העולמית היא למעשה ברית בין התעשיות וההון, עם כוונות של שליטה ופגיעה בייצור המזון. עלינו לזכור את האזהרות של מרקס מפני האפשרות של תאגידים ומרוויחים פרטיים עם אינטרסים, המעוניינים לקבוע לנו מה עלינו לאכול.