לפניכם תרגום מקוצר לעדותה של קת'לין בוש, מתוך ספר העדויות של ד"ר נטשה קמפבל-מקברייד שנקרא GAPS Stories.
על המחברת:
ד"ר קמפבל-מקברייד היא רופאה נוירולוגית ותזונאית, מחברת ספרים, מפתחת פרוטוקול תזונת גאפס ובעלים של חווה חקלאית בת-קיימא באנגליה. היא דוברת מרכזית בכנסים וסמינרים מקצועיים רבים ברחבי העולם ומרבה לקיים הרצאות בפני מטפלים מתחום הבריאות, קבוצות מטופלים ועמותות.
היא חברה ב- The Society of Authors, ב- The British Society for Ecological Medicine והיא דירקטורית בוועידה המייעצת של קרן ווסטון א.פרייס.
"הסיפור שלי הוא כזה:
נולדתי תינוקת גדולה במשקל 4.3 קילוגרם, בשנת 1955. רופא הילדים אמר לאמי שמכיוון שאני תינוקת גדולה כדאי להתחיל לתת לי חלב מלא מוקדם מאשר מאוחר. אכלתי פורמולה תינוקות כמובן וצרכתי חלב מלא במהלך החודשים הראשונים לחיי.
בגיל שנתיים וחצי סיימתי עם דלקת ריאות וחום של 41.4 מעלות. הובהלתי לבית החולים, שם נשארתי לקבל אנטיביוטיקה ולהחלים. זו הייתה כנראה הפעם הראשונה שקיבלתי אנטיביוטיקה. כפי שאת יכולה להבין, בין הזמן שצרכתי חלב מלא בגיל מאוד מוקדם לבין הזמן שקיבלתי את האנטיביוטיקה בגיל שנתיים וחצי, המעיים הקטנטנים והמסכנים שלי הספיקו לחוות התחלה קשה בחיים.
כילדה, סבלתי מדלקות אוזניים וכאבי גרון כרוניים. בגיל שבע הסירו לי את השקדים. באותו הגיל גם פיתחתי תסמונת טורט (התמזל מזלנו וזה עבר לי בתיכון). כאשר הגעתי לגיל ההתבגרות בתור ילדה אמריקאית טיפוסית שצורכת את הדיאטה האמריקאית הטיפוסית, התחלתי לחוות חרדה, קושי להתמודד עם מתח, ועליות ונפילות של סוכר בדם. התמודדתי באופן ברור עם מצב גאפס. [מערכת עיכול פגועה שמשפיעה על מערכות נוספות בגוף, כולל המוח. נ.ע.].
המידע המועט שהיה לי על המשפחה שלי, עזר לי להשלים את התמונה בנוגע למצב הגאפסי שלי שהיה נוכח לאורך כל חיי. לאמי היו מספר אתגרים בריאותיים, כולל שתי הפרעות אוטואימוניות, הפרעה בקרישת דם, לחץ דם נמוך כרוני ותת פעילות חמורה של בלוטת התריס. אחותי הגדולה אובחנה עם סכיזופרניה בגיל 14 ומעולם לא החלימה, היא היום בת 62. בעיות אחרות שהיו קיימות אצל לפחות שתיים, ובחלק מהמקרים שלושה דורות משפחתיים אצלנו, כוללות דיכאון, חרדה, הפרעה טורדנית-כפייתית, תסמונת טורט, בעיית הטיה קוגניטיבית, אלכוהוליזם, נדודי שינה, חרדה חברתית, הפרעות אוטואימוניות וקושי להתמודד עם לחץ.
תמיד הייתה לי רגישות לחלב והתרחקתי ממנו רוב חיי הבוגרים. ידעתי שזה כנראה השאיר אותי עם מחסור בסידן, אבל לא הרגשתי טוב לגבי נטילת תוסף סידן. למזלי יכולתי לצרוך גבינות.
בשנות ה-40 לחיי, פיתחתי פריחה בעור הפנים שלי. הלכתי לדרמטולוג שאמר לי שמדובר ברוזציאה, והוא רשם לי משטר של טטרציקלין [אנטיביוטיקה. נ.ע.]. זה בהחלט ניקה לי את הפריחה, אבל אני זוכרת שבאיזשהו שלב שאלתי אותו כמה זמן אדם יכול להמשיך לקחת טטרציקלין באופן בטוח. הוא אמר שאני יכולה להמשיך לקחת את זה עד סוף החיים.
באיזשהו שלב, אחרי שעברה שנה שבה לקחתי את הטטרציקלין, הפסקתי ליטול אותו מתוך אמונה שזה לא נורמלי להיות על אנטיביוטיקה לטווח ארוך.
במשך מספר שנים הפריחה לא חזרה, אבל אז היא כן חזרה. הלכתי לדרמטולוג אחר והוא אמר לי את אותו הדבר – עליי ליטול טטרציקלין. אז חזרתי לקחת אותו, אבל הפעם עשיתי ניסוי כדי לבדוק כמה מעט ממנו אני יכולה לקחת ועדיין להישאר ללא פריחה. בהתחלה לקחתי רק כדור אחד לשבוע, ואז הורדתי לכדור פעם בשבועיים. כדור בשבוע עבד טוב יותר מאשר פעם בשבועיים, אז המשכתי לקחת כדור בשבוע למשך מספר שנים נוספות.
במהלך הזמן הזה, שוחחתי עם חברה שאמרה לי שהיא בטוחה שאוכל למצוא מזור טבעי לרוזציאה שלי (שכיום אני מאמינה שהייתה אקזמה). התחלתי לעשות מחקר באינטרנט, כאשר באותו הזמן חברה אחרת שלי הכירה לי את הספר Gut And Psychology Syndrome [הספר הצהוב של ד"ר נטשה קמפבל-מקברייד. נ.ע.] היא קראה אותו ורצתה לשתף אותי בו מכיוון שהיה כתוב בו על סכיזופרניה והיא ידעה שאחותי סכיזופרנית. התחלתי לקרוא את הספר בתקווה שיאיר את עיניי בנוגע לסכיזופרניה. ככל שהמשכתי לקרוא בו כך נדהמתי, הבנתי שאני קוראת על המצב המשפחתי שלי. במשך שני לילות נשארתי ערה עד מאוחר כדי לסיים את הספר. בזמן שהבנתי שמשפחתי סבלה מבעיות גאפס מאז שאני חיה, המון דברים שמעולם לא הצלחתי להבין התחילו להראות לי הגיוניים כעת. הדבר החשוב ביותר שהבנתי היה מדוע אמי וכל בנותיה סבלו מהפרעות הקשורות האחת בשנייה – כולנו חלקנו את אותה פלורת מעי!
התחלתי ליישם את פרוטוקול גאפס באופן מיידי. אני עדיין זוכרת את התאריך, זה היה ב-29/3/2008, והתוצאות היו מיידיות:
- הזינוקים והנפילות של הסוכר בדם נעלמו בין לילה.
- לחץ הדם שלי – שתמיד היה נמוך אבל החל לעלות – ירד חזרה.
- הנפיחות הכרונית ממנה סבלתי שנים – בייחוד בבטן, ברגליים ובקרסוליים -החלה לחלוף.
- עור הפנים שלח התנקה.
- היכולת שלי להתמודד עם לחץ החלה להשתפר.
- הדיכאון הקל החל לחלוף.
- החרדה החלה לחלוף.
- הכאב במרכז הבטן עבר.
- הכאב בחלק השמאלי התחתון שלי עבר.
- הגודש הכרוני עבר.
- הדלקת הכרונית בסינוסים עברה.
- הורדתי 15 פאונד [6.8 קילו. נ.ע.].
כעת אני בשנה השלישית שלי על תזונת גאפס. היו לי נפילות רבות במהלך הזמן הזה, בזמן שעשיתי ניסיונות לבדוק את כמות הסוכר והקמח הלבן שאני יכולה לצרוך. בכל פעם כזו הגעתי לאותה המסקנה: סוכר וקמח לבן צריכים להיות מחוץ לתפריט שלי באופן קבוע.
תזונת גאפס חוללה מהפך בחיי! אין לי מספיק מילים טובות כדי לתאר אותה, ולעולם לא אוכל להודות מספיק לד"ר נטשה על שחלקה את המידע משנה החיים הזה עם העולם."