תרגום מתומלל (ומקוצר מעט) של סרטון יוטיוב שעלה בתאריך 9.12.19 לערוץ של בחורה בשם מורגן מיי.
קישור לערוץ של מורגן: Morgan May
שמי מורגן.
לאחרונה עברתי לתזונה קרניבורית אחרי 20 שנים בהם הייתי צמחונית וטבעונית, רוב חיי.
אני פה כדי לשתף את הסיפור שלי.
לוידאו הזה יש 3 חלקים:
שיתוף מהיר בנוגע להיסטוריה התזונתית-צמחית שלי
למה ואיך הפסקתי אותה
והתוצאות החיוביות בעקבות כך
אז מדוע נכנסתי לתזונה צמחית בגיל צעיר כל כך?
יש הרבה סיבות למה אנשים מצטרפים אל הקהילה הטבעונית/צמחונית.
אני הייתי ילדה אמפתית ורגישה מאוד בנוגע לכאב של אחרים. הייתי בוכה אם הייתי רואה חיה דרוסה בכביש או סרטים שמראים בהם פגיעה בבעלי חיים, פשוט נשמה רגישה כזו. בגיל 10 הושפעתי מדוד שלי שהיה טבעוני ובחג ההודיה החלטתי שאני לא אוכלת יותר בשר. הכל התחבר לי, כל האכזריות כלפי בעלי החיים, החיים שאני לוקחת כשאני אוכלת בשר, זו הייתה חוויה מאוד רגשית באותו הזמן והיא הספיקה כדי שארצה להפסיק לצרוך בשר עד סוף חיי. אך למעשה עד ליוני האחרון.
עד גיל 24 הייתי פסקטריאנית, אז כן אכלתי דגים אבל לא עוף או בקר.
בין גיל 24 ל 26 הייתי צמחונית לגמרי, אז הורדתי דגים והאמת שהורדתי גם ביצים.
ואז, בערך מגיל 27 עד לגיל 30 הייתי טבעונית.
צפיתי בסרטוני יוטיוב שחושפים את הזוועות שקורות בתעשיית החלב. ניסיתי לפני להיות טבעונית כמה פעמים ולא התמדתי אבל לפני 3 וחצי שנים הפכתי טבעונית לחלוטין.
כל חיי הייתי מאוד מודעת בריאותית, לא הייתי מאלה שאוכלים גבינות טבעוניות תעשייתיות וכו'. הייתי אוכלת סלטים, שייקים וארוחות "בריאותיות" טבעוניות. הייתי צופה בהרבה סרטים דוקומנטרים על טבעונות, עקבתי אחרי בלוגרים טבעונים, הייתי מכינה את כל המתכונים ומאוד הייתי בעניין של סגנון החיים הזה.
זה אף לא פעם היה אצלי ממקום של "צדק חברתי", זה היה יותר בשבילי, אז לא ממש הייתה לי בעיה עם אנשים אחרים שאוכלים בשר ולא ניסיתי לשכנע, הרגשתי שלקחתי צעד פנימה בעצם זה שהפכתי טבעונית בעצמי.
אז אחרי 20 שנה בסגנון החיים הזה, 17 שנים פסקטריאנות-צמחונות ו 3 שנים טבעונות, החלטתי לעבור לתזונה קרניבורית.
זה קרה בחודש יוני. התעוררתי מתנומה אחרי ארוחה של פסטת-חומוס וחשבתי לעצמי שזה לא נורמלי, למה אני מרגישה כל כך ישנונית אחרי שאני אוכלת עד לרמה שאני צריכה לישון. מפה התחלתי להתבונן על החיים שלי בצורה אובייקטיבית בהקשר של בריאות ולשאול שאלות, והבנתי הרבה.
הבנתי שאני חולה בערך פעם בחודש, קלטתי שאני כל הזמן ישנונה. בשלב זה בחיי השגרה שלי לחזור הביתה מהעבודה ולהזדחל למיטה. אף פעם לא הייתי מלאת אנרגיה ותמיד השלכתי את זה על הרגישות הגדולה שלי, על המופנמות שלי, על זה שאנשים מרוקנים אותי.. אבל זה פשוט הגיע למצב שאני המון במיטה וזה הדליק לי נורה אדומה. הייתי גם מאוד מנופחת כל הזמן, לקחתי בערך 20 תוספי תזונה ובפעם הראשונה בחיי היה לי קשה מאוד להוריד אחוזי שומן בגוף. אפילו עם צום לסירוגין או הגבלה תזונתית, זה היה פשוט בלתי אפשרי, זה גם הדליק לי נורה אדומה.
אז אספתי את עצמי, התחברתי לגוף ושאלתי אותו: "למה אתה זקוק?"
אני מאמינה שאנחנו רוח בתוך גוף ושהם עובדים יחד.
אז שאלתי את הגוף "למה אתה זקוק? מה יעשה אותך מאושר?"
כל מה שקיבלתי היה "סלמון".
אז החלטתי ללכת לקנות סלמון, קניתי איתו גם יוגורט. אכלתי ומיד הרגשתי טוב יותר. זה היה וואו, ממש הייתה לי אנחת רווחה.
ואז שאלתי את עצמי מה המשמעות של זה בעצם, האם זה אומר שאני כבר לא טבעונית? האם זה היה משהו חד פעמי?
ישבתי עם עצמי וחשבתי, הבנתי שאני צריכה לאכול ככה יותר. לא ממש הבנתי את הסיבה, אז עשיתי מחקר ולמדתי שהערכים התזונתיים בתזונה צמחית מאוד כבדים בפחמימות ואין בהם הרבה חלבון או שומן, אלא אם מדברים על אבוקדו או קוקוס, ואלה דברים שאכלתי, אבל בהשוואה לבשר זה לא ממש שם (נ"ע: שימו לב שמדובר גם בסוג השומן ולא רק בכמות).
אני תכלס מילאתי את הגוף שלי בפחמימות וסוכרים ולא באמת איזנתי את זה עם חלבון ושומן, ככה זה כשמדובר בפירות וירקות. הגוף שלי אמר די ואפילו פיתחתי תנגודת אינסולין, כתוצאה מאכילה של "מזון מלא מהצומח".
נהגתי לאכול הרבה פירות, ירקות, חמאת שקדים.. (נ"ע: וסביר שגם קטניות כי היא סיפרה שאכלה פסטה מחומוס)… כל אלה מכילים בעיקר פחמימות וזה מסביר מדוע הייתי עייפה ובמיוחד אחרי ארוחות.
קלטתי שוואו, אני ממש פגעתי בגוף שלי באמצעות התזונה שהיא כביכול הכי בריאה.
אז אחרי שגיליתי שאני בתנגודת אינסולין הבנתי שאני חייבת להפחית משמעותית בפחמימות. ניסיתי קיטו לכמה זמן וזה היה בסדר אבל לא ירדתי במשקל ועוד לא הרגשתי ממש טוב. ואז פגשתי מישהי שהיא גם טבעונית לשעבר, בנקודה זו אכלתי דגים ודברי חלב. הסיפור שלה היה אפילו קשה יותר משלי, היא איבדה את השיער שלה בחלק האחורי של הראש ופשוט התחלנו לדבר על הנושא ועל כמה מטורף זה. סיפרתי לה שבאמת האמנתי בזה (נ"ע: בטבעונות) ושזה היה ממניעים מוסריים ורגשיים. היא הזדהתה איתי וסיפרה לי שהיא על תזונה קרניבורית. שאלתי אותה מה זה והיא ענתה שבעיקרון זה פשוט לאכול רק בשר.
זה היה נשמע לי כמו המון בשר וזה הפחיד אותי, אמנם כבר הייתי עם ראש פתוח אבל עוד לא הייתי במקום הזה. מצד שני, לא יכולתי להתעלם מהעובדה שיש טבעונים לשעבר שמרפאים את עצמם בעזרת התזונה הזו אז המשכתי לחקור. התחלתי בהדרגה להכניס בשר בקר והודו לתפריט שלי, שילבתי את זה עם ירקות שמותרים בקיטו וניסיתי לשמור על מצב מנטלי של פתיחות לרעיון שאני אוכלת שוב בשר.
כל הזמן הזה הרגשתי שמה שאני אמורה לאכול זה בסדר אבל זה כל כך הפחיד אותי.
אני זוכרת איך ישבתי עם חברה והיא אכלה המבורגר. היא ידעה שאני מנסה להתרגל לאכול שוב בשר אז היא נתנה לי קצת. חשבתי שאני אבכה ואקיא בו זמנית, כל כך פחדתי מזה, ומצד שני גם כעסתי. זכרתי איך כמה חודשים לפני הייתי קולטת את עצמי בוהה במנות הבשר של חברות שלי, למרות שכל חיי הרגשתי כל כך דחיה מלאכול את זה, הייתי מקבלת בחילה רק מלחשוב על זה. אז פשוט הייתי מוציאה את זה מהראש אבל בכל זאת הייתי תופסת את עצמי בוהה במנות בשר של אחרים.
זו לדעתי עוד עדות לחכמתו של הגוף, הגוף שלי פשוט רצה בשר.
אז בתוך חודשיים התחלתי עם סלמון, המשכתי לעוף ולהודו וידעתי אינטואיטיבית שאני צריכה להמשיך לבשר אדום. ידעתי שזה מה שהגוף שלי זקוק לו ושאני לא יכולה כבר לאכול פחמימות. הרגשתי שאני צריכה יותר חלבון ושומן, דברים שלא מעלים כל כך אינסולין.
הקושי היה באמת נפשי.
שיתפתי חברה בקושי והיא הציעה לי לבחור מנה עם בשר אדום שאהבתי בתור ילדה. בדיוק היה לנו מפגש מהעבודה במקום שמוכר נקניקיות, אז אכלתי אחת והאמת שזה הרגיש כמו סם. אני זוכרת שאכלתי והרגשתי כאילו אני מתמלאת באנרגיה, הרגשתי שהגוף אומר "כן", שזה מה שהוא צריך. הזמנתי לי עוד נקניקיה ומהרגע הזה פשוט רציתי לאכול בשר אדום כל יום.
הרגשתי הבדל באנרגיה שלי בגוף ובעירנות, הייתי פשוט ערה.
אז בעצם מקיטו, שבו אכלתי מהחי ומהצומח, הורדתי מהצומח והעלתי את צריכת הבשר. הייתי על מאה אחוז תזונה קרניבורית במשך שישה שבועות, בהתחלה עם דברי חלב ואז הורדתי אותם וזה הפך להיות בערך 90% בשר אדום, קצת בייקון ועוף, אפס אחוז פחמימות.
המטרה העיקרית שלי הייתה ירידה במשקל ולכן התזונה שלי עכשיו שונה מעט. הרגשתי מעולה מכל שאר הבחינות בקרניבורי, נפשית ופיזית, חוץ מעניין המשקל והיה איזשהו סטרס. אז כרגע אני על 90% קרניבורי, בשילוב צומות ומעט פחמימות. הטבעונות גרמה לי להיות ממש מכורה לפחמימות וסוכר, אז אני מנסה עכשיו להתמודד עם זה ולהיות טובה אל הגוף שלי. בינתיים זה הולך טוב, אני מורידה במשקל.
התוצאות החיוביות שחוויתי בעקבות המעבר לתזונה קרניבורית, וגם עכשיו כשאני על 90% פחמימות:
דבר ראשון זה האנרגיה. ממקום של להיות במיטה, עם חיים מאוד מצומצמים ובלי הרבה תקשורת עם הסביבה, הפכתי להרבה יותר מתקשרת עם אנשים, יוצאת, נהייתה לי אנרגיה לעשות דברים, ללכת למכון כושר וגם לבנות שריר.
שיפור מדהים נוסף היה ההשפעה של אכילת בשר אדום על המצב הנפשי שלי.
בערך מגיל 14 התמודדתי עם קשיים נפשיים, כמו מפלצת שתמיד מלווה אותי. ניסיתי הכל כדי לעזור לעצמי עם זה, לקחתי תרופות במשך 10 שנים, זו הייתה תרמית מוחלטת, הפסקתי עם זה. עברתי לפסיכיאטריה הוליסטית, לקחתי CBD (נ"ע: קנאביס), היפנותרפיה, טיפול פסיכודינאמי.. הרבה מהדברים עזרו, לא התרופה אבל כן הדברים ההוליסטים, אם כי לא עד הסוף. ואז עברתי לתזונה קרניבורית והשינוי היה מאוד משמעותי. יש לי סטרס נורמלי שכל אחד חווה אבל כבר אין לי חרדה, וגם אם משהו שגורם ליותר סטרס מהרגיל זה תמיד משהו חיצוני ולא בתוך הראש שלי.
בנוסף, היו לי המון רגישויות למזון, במיוחד לגלוטן ולקפה, אם הייתי צורכת אחד מהדברים האלה הייתה לי מידית חרדה/דיכאון, למשך לפחות יום-יום וחצי. היום אני יכולה לשתות קפה חופשי ולהיות בסדר. אני יכולה לאכול גלוטן, אמנם אני לא מתכוונת להתחיל להעלות את הצריכה ולבדוק את הגבולות שלי, אני לא חושבת שזה בריא, אבל אני כן יכולה להתמודד איתם.
הפסיכיאטרית קלי ברוגן מדברת על זה. היא הפכה מפסיכיאטרית רגילה להיות פסיכיאטרית הוליסטית. היא מדברת על החשיבות של בשר אדום ועד כמה אנחנו זקוקים לו במובנים של בריאות נפשית. היא עצמה צמחונית לשעבר.
אז אני לא נגעתי ב CBD שלי מאז שעברתי לקרניבורי.
שינויים חיובי זו התחושה שממקום קורבני ונשלט, הפכתי להיות החזקה והשולטת בחיים שלי.
משהו בערכים שלי גם השתנה, קצת כאילו זזתי מבחינה ערכית מקצה לקצה.
פתאום אני רוצה ילדים, מעולם לא רציתי קודם ילדים. זה מרגיש כאילו אכילת הבשר קירבה אותי אל העצמי האותנטי שלי. יש עוד דברים בחיים שקירבו אותי אל עצמי, אבל זה עשה את זה בצורה מאוד ראשונית, זה כאילו שהדברים חזרו לסדר הטבעי שלהם. זה מרגיש פשוט טוב, מעולם לא הרגשתי טוב ככה בכל חיי.
אני חושבת שאעשה וידאו נוסף בהמשך בנושא של אשמה טבעונית, אבל אני רוצה להגיד עכשיו שאחרי כל החוויה הזו, אחרי השינוי בגוף שלי, ברמות האנרגיה, בחיוניות שלי, בבריאות הנפשית שלי, ביציבות המנטלית שלי, בצלילות התודעתית – ברגע שחוויתי את כל אלה ידעתי שזו האמת של מה שהייתי זקוקה לו.
ברגע שהבנתי והרגשתי שזה מה שאני זקוקה לו, הבנתי שזה לא יכול להיות דבר רע. לאכול בשר לא יכול להיות רוע אם זה מרפא אותי.
התחלתי להיות יותר הגיונית לגבי הגישה שלי בנוגע לבריאות שלי ובנוגע לעולם.