כלי הריפוי שלי

האם קרה לכם שהייתם באיזשהו סבל אבל הייתם חסרי אונים לחלוטין? האם הייתם במצב שבו אף רופא, אף מטפל, אף חבר או בן משפחה, לא יכלו לעזור לכם? אני הייתי אינספור פעמים בכאלה מצבים ואני בטוחה שאני לא היחידה. לכן, כשאני כותבת לכם על מדיטציות, על היכולת לרפא את עצמנו, על היותנו בוראי מציאות ועל החשיבות לחיבור שלנו להוויה הפנימית שלנו – כשאני כותבת על הנושאים האלו, חוץ מזה שאני כותבת כי הכתיבה עושה לי טוב, אני גם מנסה לרמוז (או לומר בבירור) שיש לכולנו כלי קריטי שבאמצעותו אנחנו יכולים לעזור לעצמנו גם במצב הכי חסר אונים שלנו. אני כותבת לכם על הכלי הכי חזק שלנו – התודעה. אני יודעת שהרבה מחבריי חווים התנגדויות לדבריי, אני יודעת שהרבה לא מאמינים שהם יכולים, אני יודעת שהרבה ניסו ולא הצליחו, אני יודעת שהרבה מנסים אבל קשה להם מאוד.. אני יודעת, אבל אני ממשיכה לכתוב לכם על זה, כי התודעה שלנו והחיבור המודע שלנו אליה היא הדרך היחידה שבה במצב של חוסר אונים מוחלט אנו יכולים לעזור לעצמנו.
כשהגוף שלנו חולה, כשהנפש שלנו חולה, כשאנחנו בצרות צרורות, כשאנחנו מתים מפחד ולא יודעים לאן לפנות או מה לעשות, כשאנחנו מבולבלים, כואבים, סובלים – היכולת שלנו לחוש את העצמי הפנימי שלנו, בתוך כל הבלגן הפיזי-רגשי הזה, הופכת אותנו בן רגע מחסרי-אונים לבעלי יכולת השפעה על החוויה שלנו.
שורש החוויה שלנו מתחיל מבפנים ולא מבחוץ. שני אנשים עשויים להיות בדיוק באותם התנאים הפיזיים ובכל זאת לחוות חוויה שונה לחלוטין, כי מה שקובע את אופי החוויה היא התודעה הפנימית שלנו, ולכן שם טמון כוח הריפוי וכוח השינוי הגדול ביותר שלנו.
אז אל תוותרו לעצמכם ואל תוותרו על עצמכם. האני הפנימי שלכם איתכם תמיד ורק מחכה לכם שתהפכו מודעים אליו. בתוכו טמונה אנרגיית החיים שלכם, מקור החכמה, הנחמה והמענה לשאלות שלכם.
מתי פעם אחרונה תרגלתם חיבור אל עצמכם?
מתי פעם אחרונה הצלחתם לשבת עם עצמכם בשקט, בלי טלפון, בלי דיבורים, רק אתם ועצמכם, ופשוט הרגשתם את מה שמתרחש בכם, פיזית ונפשית? מתי זה היה? כמה זמן הצלחתם להשאר כך מבלי לברוח?
כשאני אומרת "לברוח" אני לא מתכוונת במחשבה. זה טבעי שיצופו מחשבות, הכל בסדר. מה שאני מדברת עליו זה להמשיך להשאר בתנוחת השקט למרות הקושי, למרות המחשבות שעולות, המתחים שפתאום צפים.. מה אתם עושים כשזה קורה? האם אתם מפסיקים וקמים? שולחים יד אל הטלפון? מדברים עם מישהו שנמצא לידכם? על זה אני מדברת
וזה לא שאתם לא בסדר אם זה מה שאתם עושים, אתם בסדר בכל מצב, גם אם אתם בוחרים "לברוח", אני רק מציעה לכם, או ממליצה באופן חד משמעי, להמשיך לתרגל הכלה עצמית, להמשיך לתרגל התכווננות תודעתית, כי אם תתרגלו אתם תהפכו להיות טובים בזה, ואם תהיו טובים בזה אז הרווחתם לעצמכם את כלי העזר הכי משמעותי שיש לנו על פני האדמה הזו.
נשיקות
בתמונה: פאזל 1000 חלקים שסיימתי לפני כמה ימים, תענוג 🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מוגן באמצעות reCAPTCHA פרטיות - תנאים