איזה מזל

היה לי מזל (או גורל?) כל כך הרבה פעמים בחיים. כשבגיל 12.5 אמא שלי החליטה לעזוב את השכונה החרדית שבה גרנו ולעבור לאזור חילוני, היה לי קשה, אבל בדיעבד אני מבינה שזה היה לעזוב מקום מטורף ומי יודע מה עוד עלול היה לקרות לי שם. פגיעה מינית אחת הספיקה לי (את ה"קלות" יותר לא ספרתי..). למרות שאני ואחי נשארנו במסגרות דתיות ושאני אפילו התחזקתי עוד יותר בדת, המעבר לשכונה חילונית הביא איתו ברכה.

ויותר מאוחר, כשהבחור ישיבה שהתאהבתי בו קשות התארס למישהי אחרת, נשבר לי הלב לרסיסים, אבל ניצלתי מנישואים אומללים איתו.
וכשהרב שלי והרב של המשודך שלי (בחור אחר) החליטו שאנחנו לא מתאימים – ניצלתי שוב. מי יודע מה היה קורה לי עם הוגיניזמוס הקשה שלי, האם הייתי אונסת את עצמי בכוח בכדי לקיים את חובתי לבעלי? האם הוא היה מתגרש ממני בגלל חוסר יכולתי לתת לו לחדור אליי? להביא ילדים? איזה חיים היו לי אם הייתי תקועה בנישואים עם בחור חרדי, נרתיק נעול וחרדות קשות? איזה חיים היו לי אם הייתי באמת אונסת את עצמי ומאפשרת לו לחדור בכוח? ומה אם הייתי נכנסת להריון?? השם ישמור. הייתי רוצה להתאבד.

איזה מזל היה לי כשלא קיבלו אותי ללהקת המחול החרדית (היחידה שהיתה קיימת אז), זה חייב אותי לעזוב את הסטודיו החרדי שרקדתי בו. בזכות זה עברתי לרקוד אצל מורה בלגית גויה לא עלינו, בלי חצאית מעל הטייץ. בזכותה הצלחתי לראות באמת בפעם הראשונה ש"גויים" הם אנושיים ממש כמוני (היתה לי מורה "גויה" לפני כן אבל אני הייתי יותר מידיי שטופת מוח כדי לראות בה בן אדם).

איזה מזל היה לי שהבחור החילוני שהכי מצא חן בעיניי אחרי שחזרתי בשאלה, לא רצה אותי. אחריו הגיע עופר, ואני הבנתי שהבחור הקודם לא באמת היה האחד הנכון, רק כמעט. כמעט והתפשרתי מבלי לדעת.

איזה מזל היה לי כשאני ועופר היינו חייבים לעזוב את ירושלים ואני הייתי חייבת להתמודד עם הפחדים. איזה מזל היה לי כשהיינו צריכים לעבור לתל אביב והחרדות היו כל כך קשות שבקושי תפקדתי, אבל כמה שיעורים למדתי על עצמי וכמה רווח יצא לי מזה.

איזה מזל היה לי שהיה עליי לעבוד עם גברים מצ'ואיסטים גסים ונשים שלא היתה להם שום בעיה לסחוט ממני כל זרזיף של אנרגיה. בזכותם למדתי להגיד לא. בזכותם למדתי שגם מול גבר גס, חוצפן וחודרני ככל שיהיה – אני יכולה לעמוד איתנה.

איזה מזל היה לי שפתחתי פייסבוק בזכות חברה בעבודה, קיבלתי זעזוע עמוק מהתחקירים על בעלי החיים ועברתי לטבעונות. בזכות זה הכרתי את חברותיי בהווה וגיליתי שאני דווקא כן יכולה ליצור חברויות עמוקות עם בנות חילוניות, ושהן נשמות יפות וחכמות כמו שלא תיארתי לי (איזה אמונות מגוחכות היו לי).

איזה מזל היה לי שהחלטתי למנוע מעצמי את כל האוכל הטעים של התעשיות מהחי, בזכות זה נפתח לי עולם קולינרי מדהים שמעולם לא היה לי לפני הטבעונות. שלא לדבר על השיפור המשמעותי בבריאות, ריכוז, אנרגיה ועוד.

איזה מזל היה לי שרק בגיל 30 הצלחתי לפתור את הוגיניזמוס, ממש באותה שנה שבה עברתי לטבעונות. באותה השנה התחלתי בעקבות הטבעונות להחשף לעוד דעות שהן שונות מהנורמה, כמו אל-הורות למשל. סוף סוף הפכתי להיות מספיק חזקה כדי להפנים באמת שיש לי את היכולת לשלוט במערכת הרבייה שלי, אפילו אם אני יכולה לעשות עכשיו סקס מלא עם חדירה. מותר לי להחליט ולהגיד שאני לא רוצה ילדים כי אני פשוט לא רוצה, אני לא חייבת לקות בריאותית, פיזית או נפשית, כדי לא להביא ילדים לעולם.

ואיזה מזל שלקח לי 6 שנים של זוגיות עם עופר כדי להצליח לקיים איתו יחסי מין מלאים. בזכותו למדתי שגברים טובים באמת קיימים, ושהם ממש לא חייבים לקבל על עצמם 'עול מלכות שמים' כדי להיות בני אדם. עופר הוא הגבר הכי צדיק שאני מכירה  🙂

ואיזה מזל שנולדתי לעולם הזה עם חרדות קשות!!! איזה מזל היה לי שלא היה לי לאן לברוח! חרדות בבית, חרדות בחוץ, חרדות בשינה, חרדות בעירות, חרדות, חרדות, כל הזמן חרדות… ומה עושים כשאין לאן לברוח?? הוווו בזכות זה הרווחתי הרבה דברים! למשל:

1. הרווחתי פיתוח כושר התמודדות משוכלל ביותר עם מצבים מנטלים ופיזיים קשים.

2. הרווחתי שימוש מוגבר במנגנוני הגנה שהגבירו בי את כישורי היצירתיות שלי. כשאת מתנתקת מהעולם הזה כי את לא מסוגלת לשאת אותו, את נחשפת לעולמות מופלאים (גם אם מפחידים) של דמיון (או אולי מציאויות אחרות?). האם הייתה לי את אותה יכולת יצירתית ללא החרדות? אולי כן, אבל אין ספק שהן שיחקו ומשחקות תפקיד משמעותי ביצירה שלי.

3. הרווחתי ידע עמוק ועצום על ריפוי הנפש והגוף, ידע שאני מעבירה הלאה וכנראה שמתישהו בהמשך החיים אלמד אותו בצורה עוד יותר נרחבת ומסודרת.

4. הרווחתי היכרות עם מפלצות מחרידות, בזכותן הכרתי הרבה קוסמים והעיקרית בהם היא אני. האם הייתי מגלה שאני קוסמת ללא הנוכחות של המפלצות בתוכי (ולפעמים מחוץ לי)? מי יודע.

והרשימה עוד ארוכה.

האם החיים הם עניין של מזל, של גורל, או אולי בעצם… של בחירה?

בכל רגע נתון בחיי היתה לי יותר מאפשרות בחירה אחת, תמיד כך יהיה.
אפילו ברגעים שבהם המציאות הפיזית מתעתעת ביותר ונדמה שאנחנו נמצאים במצב שאנו חסרי אונים לחלוטין, עדיין הבחירה כיצד להגיב למצבים במציאות הפיזית נמצאת בתוך התודעה שלנו.
בסופו של דבר המפתח לאושר שלנו נמצא בתודעה. לכן שם נמצא גם המפתח לריפוי, שם נמצאות התשובות לשאלות ושם נמצאת אינסוף העוצמה שלנו, עוצמה אלוהית ואינסופית שרק מחכה לנו שנשתמש בה.

אז בדיעבד אני אומרת….
מזל, גורל, לא יודעת, מה שאני יודעת זה שאני השתמשתי בעוצמה האלוהית שלי! אני יודעת שהחיים דחקו אותי לפינה ומעכו אותי חזק חזק בין שתי קירות כבדים (אולי אני מעכתי את עצמי?) עד שצעקתי הצילוווווווו!!
ומי הגיעה להציל אותי?
אני  🙂

תודה על הקריאה חברים ⁦❤️⁩
נ.ב. תודה לצלם האנונימי.

6 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *