תופעות נפש מול תופעות גוף

אחד מהדברים המאתגרים בריפוי זה לדעת להבדיל בין תופעות של נפש לתופעות של גוף. לא רק בגלל שהם קשורים זה בזה קשר הדוק ומולידים האחד את השני, אלא שיש הרבה תופעות שעשויות להופיע בצורה דומה ולפעמים אפילו זהה, אך מסיבות שונות לגמרי.
למשל, חולשה עשויה לקרות מחרדה והיא עשויה לקרות מאנמיה.
סחרחורת עשויה לקרות גם כן מחרדה או ממחסור תזונתי ובאופן מצחיק היא לפעמים מופיעה לי לפני מסר מההדרכה הגבוהה.
רעידות או דופק מואץ הן גם כן דוגמאות קלאסיות לתופעות שעשויות להופיע בזמן חרדה או ממחסור תזונתי או מפעילות כלשהי.
יש עוד הרבה הרבה תופעות משותפות והדברים עשויים להיות מאוד מתעתעים ומבלבלים.
לכן, בשש שנות הטבעונות שלי (3/4 שנה צמחונות פלוס 5 וחצי שנים טבעונות יותר נכון) לא הבנתי שאני למעשה כל הזמן רעבה.


לפני הטבעונות לא הייתי אדם מי יודע מה בריא, לא פיזית ולא נפשית. הייתי זקוקה לתוספים, סבלתי מחרדות כמובן והיו לי שלל תופעות. האנרגיה הייתה נגמרת לי מאוד מהר וכל שעתיים בערך הייתי מרגישה צורך לאכול. היו לי נפילות סוכר (מדומות או לא) ולפעמים גם קפיצות סוכר מחרדות, כשהייתי לפני משמרת ארוכה הייתי צריכה לאכול דברים מאוד ספציפיים כדי להצליח להחזיק מעמד, פיזית ונפשית.
חשתי שיפור בהרבה דברים אחרי המעבר לטבעונות ואני מבינה היום למה (לא אפרט כרגע הרבה, בקצרה אני חושבת שזה בעיקר בגלל ניקוי ועליה בצריכת פירות שהעמיקה עוד את הניקוי והאיזון).
מה שלא שמתי לב אליו זה שאני מתחילה לחשוב על אוכל ליטרלי 24 שעות, ממש ברמת האובססיה.
אני זוכרת שאמרתי לעצמי שברור שאני אחשוב על אוכל, אני הרי טבעונית אקטיביסטית וזה נורמלי שאוכל נמצא לי הרבה בראש, באיזשהו שלב גם פתחתי בלוג טבעוני ואוכל הפך להיות נושא מאוד מאוד מרכזי בחיי.
החרדות שלי מן הסתם לא עזבו אותי פתאום ועליהן השלכתי המון תופעות שרק בדיעבד אני מבינה שהן לא נגרמו בגלל מצבי הנפשי.
גם עכשיו, שאני כבר כמה חודשים לא טבעונית, לקח לי זמן לשים לב ואז לקבל את זה שוואללה.. אני שבעה פתאום.
אחד מהדברים שחזרו על עצמם בעדויות של טבעונים לשעבר זה עניין הרעב שהיה קיים למרות האכילה המוקפדת, אבל כשאני צפיתי בעדויות האלו, כשרק התחלתי לחזור לאכול מהחי, ממש לא הבנתי על מה הם מדברים, לא הרגשתי הזדהות. היום, אני פשוט נחרדת מעצם ההבנה הזו שהגוף רעב אבל אנחנו פשוט לא מבינים את זה. כלומר, חשבתי שאני נותנת לו את מה שהוא זקוק לו אבל טעיתי.
בפעם הראשונה שנתקלתי בקטע הזה שעצם האכילה לא מעידה בהכרח על שובע ברמה המוחית-התזונתית זה היה דווקא במידע שנחשפתי אליו בקבוצות פירותנות.
בשנתיים האחרונות שלי בישראל הפירות הפכו להיות חלק חשוב מאוד בחיי ואני מאמינה שבזכותם הצלחתי להחזיק מעמד בטבעונות יותר זמן.
הפירות גרמו לי בפעם הראשונה לחוש הבדל בין מצב של מוח שקט יותר לבין לא. זה לא היה כמו תחושה של שקט שנובע מזה שעשיתי מדיטציה, אלא משהו אחר… כאילו פיזי יותר, משהו מוחי.
עם זאת, לא הצלחתי להעלות את צריכת הפירות שלי מעבר ל 50% וידעתי שלא אוכל להיות פירותנית, אז התחלתי לעשות כל מיני שינויים שהאמנתי שאולי ישפרו עוד את בריאותי. העפתי מהבית כל שמן תעשייתי, השארתי רק שמנים בכבישה קרה וגם מהם לאט לאט כמעט ולא צרכתי.
העלתי בבלוג את מספר הפוסטים שלא כללו אכילה של אוכל לא בריא וגם כשאכלתי ג'אנק זה היה בכמות פחותה משמעותית, רק כדי שאוכל לתת ביקורת (כנה כמובן). הפחתתי גלוטן משמעותית, הפחתתי בכללי מהדגנים (הכוונה לכל אוכל הציפורים שהוא גם ללא גלוטן, אני יודעת שאלה לא דגנים) והעלתי קטניות כי הרגשתי צורך בחלבון והעדפתי אותם על כל גרגרי הציפורים. אכלתי בעיקר במספר מצומצם של מסעדות טבעוניות עם אוכל בריא יחסית והיו לי את הדברים הקבועים שידעתי שהם הכי מספקים אותי, אלה היו בעיקר דברים מפירות או דברים שמחקים מזון מהחי, שם היה את הריכוז הגבוה ביותר של חלבון ושומן. למשל פלטת גבינות טבעוניות (ריכוז שומן גבוה), כל מה שהכיל טופו (חלבון מרוכז) כמו מקושקשת, סלט ביצות וקציצות…
בבית תמיד בישלתי קטניות וירקות, צרכתי אגוזים, שיבולת שועל (שבאיזשהו שלב החלפתי ביותר פירות) וכל מה שנחשב לטבעונות בריאותיסטית, אבל עם יותר פירות, יותר קטניות ופחות דגנים ושמנים מעובדים.
בכל הזמן הזה יכולתי להיות מפוצצת ממש ועדיין לחשוב ולרצות אוכל. תמיד השלכתי את זה או על החרדה, או על הבלוג או פשוט על זה שהאוכל טעים, והוא אכן היה כזה. לא אכלתי בתור טבעונית מה שלא היה לי טעים, ותאמינו לי, התענגתי על כל ביס. אוכל טבעוני טעים היה הדבר האחרון שהיה לי חסר ובכל זאת הראש שלי עסק בזה ללא הרף.
בשנה האחרונה שלנו בארץ התחלתי ממש לפנטז על מאכלים, טבעונים ולא טבעונים, ואני פשוט חשבתי שזה בגלל התמכרות למזונות לא בריאים, לג'אנק וכו'. קצת לפני שעזבנו את הארץ התחלתי לחלום, כן, ממש לחלום בזמן שינה, שאני אוכלת ביצים.
וואו כמה אני יכולה לדבר על פנטזיות, חלומות והתמכרויות בהקשר למזון, אני לא אתחיל עם זה עכשיו בכלל, זה יהיה לפוסט אחר.
אז מה מצבי עכשיו? אני אגיד לכם.
היום, לראשונה מזה שנים, אני יכולה לאכול ארוחה ופשוט.. להמשיך את היום שלי, עד שיגיע הזמן לארוחה הבאה. כלומר, אני אשכרה מרוכזת לעשות דברים ממקום שקט. אני אוכלת ואז מעבירה כמה שעות בעשייה שלא קשורה בשום צורה לאוכל. אני לא חושבת במהלך השעות האלו על אוכל, אני לא מתאפקת לא לנשנש, אני יושבת בבתי קפה או בבית כשיש לי ארון מלא נשנושים או תפריט מגרה אבל אני פשוט לא מרגישה צורך. אני פשוט… רגועה. רגועה מבחינה מוחית. ששש… יש לי שקט.
כן יש לי צרכים משתנים שמתקשרים לחרדה. סתם לדוגמא אם אני בחוץ, אז יש ימים שזה קשה לי יותר מבחינה נפשית. בימים האלו אני עשויה לרצות לאכול יותר גלוטן לדוגמא, אבל לא מדובר כאן באובססיה המטורפת שהיתה לי בתור טבעונית.
כאמור, בפעם אחרת אני אפרט יותר על נושאים של התמכרות, חשקים ומניעים שונים לאכילה.
כרגע זה:
המצב שלי היום טוב יותר מאשר בשנים שלפני הטבעונות ומאשר בטבעונות עצמה. מה ההבדל בין אז להיום?
חוץ מזה שעברתי טריליון טיפולים שקידמו אותי פיזית ונפשית, המעי שלי עבר בחודשים האחרונים שיקום משמעותי ומצבו היום טוב יותר מאשר היה כל חיי וזה מתבטא בכל מיני דברים. למשל, לפני הטבעונות התקשיתי לעכל בשר בקר, זה היה עוד תירוץ בשבילי להפסיק לאכול חיות. היום אין לי שום בעיה לעכל בשר, כל עוד אני שומרת על התזונה שלי כמו שצריך רוב הזמן.
הזכרתי כמה פעמים את תזונת גאפס Gaps שעזרה לי מאוד בשיקום המעי. בניתי לי בעצמי איזשהו תפריט לאורך החודשים האלה שמידיי פעם משתנה והוא משלב בין פירותנות, גאפס ועוד כמה דברים שלא קיימים באף אחת מתזונות אלו, הכל בהתאם למצבי ולמה שהגוף מבקש. כל עוד אני שומרת רוב הזמן על מה שנכון לי אז מצב המעי נשאר תקין ולכן העיכול והספיגה עובדים כראוי. זה מתבטא בין היתר בבטן רגועה, לא כואבת, לא כבדה, לא נפוחה, ללא תסמינים של קנדידה וחברותיה, קקי רגיל, יכולת ריכוז, ללא עלפונות וחולשה במחזור, ללא תסמיני אנדומטריוזיס ועוד.
אני עדיין בשיקום, אני עדיין בתשומת לב כל הזמן ובקרוב אעשה שוב בדיקות דם, אבל השיפור מורגש בבירור.
יש לי עוד כל כך הרבה דברים להגיד, הייתי רוצה לפרט על תפקיד הפירות והירקות כמנקים ותפקיד המזונות מהחי כמזינים (על פי דבריה של ד"ר נטשה קמפבל, מייסדת פרוטוקול גאפס). אני רוצה לספר לכם על ניסוי הגראונדינג (מגע באדמה כך שהגוף עובר הארקה חשמלית) שאני עושה ועובד פלאים, על המשמעות של שומנים בתזונה, על כמה אכזריות יש בלומר לאחר מה נכון לו לאכול, על תנאי בעלי החיים כאן בארה"ב, על זה שהחומרים העיקריים בתרופות פסיכיאטריות מיוצרים בקיבה ועוד ועוד, אבל חייבת לשים לעצמי גבול אחרת זה לא יגמר.
אם יש לכם שאלות או נושאים שתרצו שאכתוב עליהם תגידו לי, זה יעזור לי להתמקד.
הקשיבו לגוף, לנפש ולרוח שלכם, הם המורים הכי הכי טובים וחכמים שאי פעם יהיו לכם. הם המורים שתמיד ירצו בטובתכם, ללא אינטרסים, ללא אידיאולוגיות, ללא שיפוט. כן, זה מאתגר לפעמים להבין מה הם אומרים, זה מבלבל, מלחיץ, מתעתע, מפחיד.. אבל זה אפשרי וזה מדהים, כי היכולת לתקשורת הישירה עם העצמי שלנו – זו אהבה עצמית. מינימום הפרעות בינינו לבין עצמנו – זו דרך טובה להשיג בריאות ואושר.
בתמונות:

  • שייק אבטיח ומי ורדים עם מעט חלב שקדים – אכילת פירות גורמת לי שמחה
  • מיטלוף/קציץ בשר טחון מפרות אוכלות עשב – אכילת בעלי חיים עוזרת לי להרגיש את הגוף הפיזי שלי
  • עוגת שוקולד – כמה ביסים מעוגה כזו מרגיעים בשתי דקות רעידות חרדה שעשויות להימשך שעות
    אלה רק אנקדוטות קצרות מהחוויה האישית שלי, לא לקחת אותן כתורה מסיני.
    סופ"ש נעים 😘
    נ.ב. בימים הקרובים יוצא שיר חדש שלי בעברית, שיר קייצי ומרענן! 💙🌷

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *