גם זו אלימות

אני מרגישה עצב כל כך גדול שאני לא יכולה לתאר. אני מבינה שזה חלק מהתהליך שאני עוברת, חלק ממסלול ההתפתחות שלי, זה פשוט לא הופך את זה לפחות קשה. עצוב לי כל כך.עצוב לי על הדרך שבה בחרתי לתפוס את הטבעונות, עצוב לי שמבלי לשים לב, מרוב הרצון החזק שלי שהטבעונות תהיה האמת המוחלטת לכולם ותמיד, הפסקתי לראות את עצמי באופן מלא ולפעמים גם אחרים. כל כך קשה לקבל את זה שלפעמים אלימות היא כורח המציאות, כל כך קשה להכיל את זה, אני לא רציתי ועדיין לא רוצה.

יש הבדל מהותי בין להכיל את זה שעדיין לא כולם טבעונים ולנסות לעזור ככל יכולתי, לבין להכיל את זה שבעצם יש מצבים מסויימים שבהם זו אולי לא התזונה האופטימלית.
אני מאמינה שבגדול הפחתת מזון מהחי היא דבר מבורך, אני מאמינה שההתעללות בתעשיות המזון היא מזעזעת וצריכה להיות מנוגדת לחוק. עם זאת, אני ניגשת לנושא התזונה כעת ממקום צנוע יותר, כי ככל שאני מעמיקה את הלמידה שלי בו, ובמיוחד את הקשר בין הנפש לתזונה, כך אני מבינה יותר ויותר עד כמה זה מורכב, מורכב ברמות שלא ניתנות לתאור.
זה כואב לי מאוד מאוד.
אני מאבדת חברים בדרך, אני מאבדת חלקים ממני שחשבתי שישארו איתי תמיד אבל פתאום אני מרגישה אותם נושרים ממני.
אני מתביישת אל מול עצמי, על כך שהגעתי שוב למצב שבו הפסקתי להטיל ספק באמונות שלי שקשורות לנושא, והסכמתי להטיל ספק רק במה שאני גם ככה לא מאמינה בו.
אני מתביישת על המהירות בה שפטתי אנשים, על המהירות בה הגעתי למסקנה ש"אם זה לא עבד להם אז הם בטוח עשו משהו לא נכון".
מן הסתם יש הרבה אנשים שאכן עשו משהו לא נכון, לא לכולם יש ידע מספיק עמוק על תזונה ובריאות, לא כולם הולכים לדיאטנית או תזונאית בעת הצורך, לכן ברור לי שיש אנשים שבאמת לא עבד להם עניין הטבעונות כי הם טעו בדרך, כי הם באמת עשו משהו לא נכון.
אבל איך אני יכולה לדעת בתור מתבוננת מהצד?
כמו שאותי עכשיו טבעונים רבים שופטים, כאילו שאני לא פחות מהפושע הכי גדול בעולם, כך אני מבינה שאולי כמו שהם לא מבינים את המצב שלי, גם אני לא מבינה עד הסוף מצב של אחרים.
כבר כתבתי בעבר שאם הייתי נחשפת לטבעונות בגיל 20 לא הייתי יכולה להיות טבעונית. עד כמה שהטבעונות וההתקרבות לפירותנות עשו לי טוב ותרמו לבריאותי, מי כמוני יודעת שלא תמיד הדברים היו יכולים להיות ככה. אז למה "השכחתי" מעצמי את הידיעה הפנימית הזו עד לרמה שאני מוצאת את עצמי עכשיו בבית חולים?
למה לא אכלתי ביצים כבר לפני חצי שנה כשהגוף שלי התחנן לזה?
ידעתי שמצב החרדות הנוכחי שלי מלווה בבקשה לעליה בצריכת חלבון ועוד דברים, אז קיוויתי שאם אעלה את צריכת החלבון הטבעוני פלוס צריכת הברזל, זה יעבוד. זה מן הסתם לא עבד, אחרת לא היה הפוסט הזה.
כמויות החלבון מהצומח שאכלתי בחצי שנה האחרונה היו כמו שבחיים לא אכלתי מאז שאני טבעונית. אכלתי טופו בכמויות, ואני דווקא מאוד מקפידה לא לצרוך יותר מידיי סויה אחרת אני מתחילה להרגיש שאני מגזימה, אבל פה לא הפסקתי. העלתי גם את שאר הקטניות בתזונה שלי, העלתי את הירוקים, ניסיתי להעלות את הפירות, האגוזים וכו'. לקחתי תוספים כמובן, שקלתי אפילו לחזור לקחת הרבלייף (ארוחה באבקה) שהציל אותי יותר מפעם אחת בעבר, אבל זה פשוט לא היה זה. הצורך למזונות מסוימים מהחי פשוט לא נעלם, הוא רק החמיר. ואני, שכל כך רציתי לבחור בחמלה לבעלי החיים, לא ראיתי שאני מאבדת את החמלה כלפי עצמי.
העצב הוא כל כך גדול שאני ממש מרגישה אותו בגוף. עצב על בעלי החיים ועצב על עצמי. עצב על זה שיהיו אנשים שינצלו את זה כתירוץ להראות למה טבעונות היא לא בסדר, ועצב על כל אותם הטבעונים והטבעונים-לשעבר ששלחו לי הודעות בפרטי כי הם מפחדים להגיב לי בפוסט ולומר שהם חוו או חווים דברים דומים. אני לא חושבת שהם מייצגים פלח גדול מהאוכלוסייה הטבעונית, אני חושבת שכנראה רוב הטבעונים מרגישים מצויין, אבל האם מגיע סכין בבטן למי שלא?
עצימת עיניים אל מול מצבים כאלה לא תורמת לבעלי החיים, אלא מרחיקה הרבה אנשים שהיו עשויים להיות מפחיתנים. רוב הטבעונים לשעבר שדיברו איתי או שראיתי סרטונים שלהם, סיפרו שהם נמצאים היום על 80-90 אחוז טבעונות. תארו לכם שכל העולם היה מפחית ברמה הזו, זו הייתה יכולה להיות עזרה עצומה לבעלי החיים! אז לטרוק את הדלת על הפרצוף למי שכרגע, מסיבה כזו או אחרת, לא יכול להיות טבעוני? לשלול כל אפשרות שאולי המציאות היא אפורה ולא שחור לבן, ובכך בעצם לייצר עוד שנאה בעולם ועוד הרחקת אנשים מהטבעונות? אני לא מאמינה שזו הדרך.
לא הפסקתי להאמין באותם הערכים שהאמנתי בהם לפני שבועיים. לא הפסקתי להאמין בחמלה, באהבה, אני עדיין אותה נעמה, אבל כמו שבתור טבעונית פחות התחברתי לחלקים האלימים שבקהילה הטבעונית, כך גם כעת, רק שאני מבינה עכשיו שגם בי הייתה אלימות. לא צריך להיות זועם ומקלל בכדי להיות אלים, מספיק שלא הקשבתי לגוף שלי עד כדי התמוטטות, או מספיק שלא הקשבתי לאדם שמולי באמת, פשוט כי החלטתי מראש שאני יודעת יותר טוב ממנו מה נכון לו. גם זו אלימות. אי אפשר להפסיק אלימות באמצעות אלימות, וגם עם כל החמלה והאהבה, לא בטוח שבכלל אפשרי להפסיק אלימות באופן מוחלט. אולי בעתיד, האנושות ממשיכה להתפתח כל הזמן והצרכים של הגוף שלנו משתנים בהתאם, כך אני מאמינה.
הרבה מאוד פעמים שאלו אותי מאז שיש לי פייסבוק מדוע אני משתפת כל דבר על עצמי, בשבועיים האלה שאלו אותי עוד יותר. לא קשה לי לענות על זה, אבל זה יהיה לפוסט אחר 🙂
בתמונה: צ'יפס ביתי אפוי, גרגרי חומוס, ירקות וטחינה ביתית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *